לך לך מארצך
פרשת לך לך תשפ"ב.
לך לך מארצך, היא קריאה ללכת מהארציות, פשוט להפסיק לחשוב בדרך ארצית, מצומצמת, תוחמת, מגבילה, לארץ יש דממה מעיקה, היא לא מספרת הכל, היא פשוט נותנת לך לבחור מה שתעשה בה. כך אדם נקשר לארצו, מה שקורה בה – קורה בו, לא תמיד היא צו שרש נשמתו, לפעמים הוא נתון בארץ מסויימת כדי למלא טבלת עונשין, שמא התחייב ניצוץ אלוקי מסויים חובת גלות והוא בא לגאלו, כך שלא תמיד הארץ היא האופי האמיתי של המהות, לפעמים היא הזירה של ההתגוששות וקבלת השכר עליה, לא כן כאשר האדם מתחיל את המסע שלו, הוא מנסה וגם מצליח להתנתק מהארציות העוזקת, הוא יהיה מסוגל לחוות דברים בהיקפים יותר מזמינים מאשר בהיותו בארצו, קרי ענין המקובעות הבלתי משתכנעת שהארציות כולאת אותו בה. ההליכה היא לא חייבת להיות דווקא בעזיבה מנטלית, אלא פיזית ממש מספיק, פשוט לחיות באוירה שתתגמל אותך, ברקע המאפשר לדבר ה' להתגלות, אתה יכול לנצל את המוטיבים הארציים לקדשם בהליכה זו, הם גם ילכו עמך כאשר יבחינו שאתה רציני באמת, אדם ללא שורשים אינו אדם, אבל אדם שאינו מפרה את שרשיו – אלו למה לו? אברהם אבינו הילך בתומו צדיק, הוא הלך מהארץ המחנכת שלו, לתור אחר דבר אלוהים בעולם. כך נעשה גם אנו, כי בשביל זה מספרים לנו את זאת.