הדיבורים של הרשעים…
בָּעוֹלָם מִתְרַחֲשִׁים כָּל מִינֵי קְשָׁרִים, הֶבְלוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא מֵהֶם, הַקְּשָׁרִים נוֹצָרִים עַל יְדֵי שִׂיחָה בֵּין בְּנֵי אָדָם, כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, מַעֲבִיר מְסָרִים בָּרֵי מַשְׁמָעוּת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, מְלַמֵּד (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן מג) עַל הַזְּהִירוּת הַנִּדְרֶשֶׁת מִלְּהַטְמִיעַ בְּתוֹכֵנוּ דִּבּוּרִים שֶׁל רָשָׁע, הֵם מוֹלִידִים – הוּא אוֹמֵר – תְּכוּנוֹת לֹא מוּסָרִיּוֹת וּטְהוֹרוֹת, בַּעֲלִיל, בְּנֶפֶשׁ הַשּׁוֹמֵעַ. הָאִישׁ שֶׁהָיָה טָהוֹר, וְנִשְׁמְעוּ לְאָזְנָיו דִּבּוּרִים שֶׁל אָדָם שֶׁמּוֹרַשְׁתּוֹ הִיא רִחוּק מֵהַשֵּׁם, גַּם אִם הַנּוֹשֵׂא הוּא עַל דָּא וְעַל הָא, וְלֹא חָלִילָה לְהַרְחִיק אֶת הַשּׁוֹמֵעַ מֶאֱמוּנָתוֹ וְדָתוֹ, בְּעֶצֶם הַדִּבּוּר גְּרֵידָא – הוּא מַעֲבִיר וּמַחְדִּיר אֶת הַטֻּמְאָה הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ לְנֶפֶשׁ מְקַבֵּל הַמֶּסֶר; חַד מַשְׁמָעִית.
וּכְמוֹ שֶׁזֶּה בַּמּוּבָן הַשְּׁלִילִי, כָּךְ הַדָּבָר בַּצַּד הַחִיּוּבִי, וּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, כַּאֲשֶׁר דִּבּוּרָיו שֶׁל הַצַּדִּיקִים נִשְׁמָעִים לְאֹזֶן שֶׁל יְהוּדִי, הוּא מְקַבֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק, הוּא אֲשֶׁר זִכֵּךְ אֶת כָּל חוּשָׁיו וְתוֹדַעְתּוֹ, בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וְנִשְׂגָּבָה, מֵכִיל בְּקִרְבּוֹ עָצְמָה רוּחָנִית בִּלְתִּי רְגִילָה, אֲשֶׁר בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בַּדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיק, כִּי הַדִּבּוּר הוּא מוֹצָא נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ זְהִירוּת מַתְרָה שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לַמֶּרְחָב שֶׁל הַדּוֹבֵר הָרָשָׁע, מֵחֲשָׁשׁ לְהִלָּכֵד בְּקִסְמוֹ הַשְּׂטָנִי, כָּךְ יֵשׁ דִּרְבּוּן חִיּוּבִי, לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלָּם שֶׁל צַדִּיקִים מְדַבְּרִים נִפְלָאוֹת.
הַדִּבּוּר הוּא לֹא סְתָם, הוּא סוּג שֶׁל קֶשֶׁר, שֶׁל צִנּוֹר מַעֲבִיר מֶסֶר, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא זֶהוּ סוּג שֶׁל זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת. עֲרוּצֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת הַלָּלוּ, תְּלוּיִים בְּמִי אָנוּ בּוֹחֲרִים לְהִתְקַשֵּׁר? אִם בְּשִׂיא הַטָּהֳרָה הַיּוֹנֶקֶת אֶת חֶבְיוֹן עוּזָּה מֵהָאוֹר שֶׁל הַבּוֹרֵא, אוֹ שֶׁמָּא בְּעֹמֶק הַטֻּמְאָה שֶׁל יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, רְחוֹקֵי אֱלֹקִים חַיִּים. הַבְּחִירָה פָּשׁוּט בְּיָדֵינוּ.
בִּלְעָם הָרָשָׁע, גִּלֵּם אֶת הַדְּמוּת שֶׁל הָרָשָׁע בַּעַל עָמֹק, זֶה שֶׁיָּכוֹל וּמְסֻגָּל לְהָפִיץ אֶת הַטֻּמְאָה הֲכִי נוֹרָאָה, בָּרָמָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, בְּמוּבָן שֶׁל "זֶה לְעֻמַּת זֶה", הַסִּכּוּן לְהִפָּגֵשׁ עִם טֻמְאָה כָּזוֹ – הוּא סִכּוּן מַמָּשִׁי, שֶׁיָּכוֹל לְחַסֵּל כָּל דַּרְגָּה שֶׁל קְדֻשָּׁה אֶפְשָׁרִית, וּלְהָמִיר הַכֹּל בְּטֻמְאָה בּוֹצִית עֲמוּקָה.
כֵּיצַד הָיְתָה הַשְּׁלִיטָה הַלּוֹפֶתֶת שֶׁל בִּלְעָם בְּכָל הַסּוֹבֵב? בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, עִם הַכֹּחַ הַזֶּה בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל אֶת הָעָם, וּבַכֹּחַ הַזֶּה בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם טֻמְאָה, לֹא כָּזוֹ רְגִילָה, אֶלָּא כָּזוֹ, שתצעיד אוֹתָם הַיְשֵׁר אֶל מְחוֹזוֹת הָרִחוּק הָאֲמִתִּי מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.
דָּבָר זֶה כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, הַמְסַפֶּרֶת אֶת הָאָסוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁקָּרָה לָנוּ בִּגְלַל טֻמְאַת מִדְיָן, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת עֲצָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, הפסוק מְסַפֵּר לָנוּ: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל "בִּדְבַר" בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה'" (בַּמִּדְבָּר לא, טז) – בִּדְבַר דַּיְקָא, הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע בִּלְעָם, אֲפִילוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, בִּסְתָם דְּבָרִים שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא מַשְׁמָעוּתִיִּים, הִכְנִיסוּ הַדִּבּוּרִים בָּהֶם תַּאֲווֹת רָעוֹת וּנְמוּכוֹת, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁפֵלָה בְּיוֹתֵר שֶׁתִּתָּכֵן, לִהְיוֹת אֲזוּקִים בְּשַׂקּוֹ הֶחָשׁוּךְ שֶׁל בִּלְעָם וּמוֹרַשְׁתּוֹ הַנּוֹרָאִים.
לְמֵדִים אָנוּ מִכָּךְ, שֶׁהַמְּעִילָה בַּה' מַתְחִילָה עִם הַדִּבּוּר, עִם הַהִתְקַשְּׁרוּת לָרְשָׁעִים, וְלֹא רַק בַּדִּבּוּר, הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בָּלָק רו ע"ב) מַסְבִּיר, שֶׁלֹּא רַק דְּבַר בִּלְעָם בִּלְבַד הִזִּיק לִבְנֵי אָדָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִסְתַּכְּלוּתוֹ הִזִּיקָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהִסְתַּכֵּל – הִמְשִׁיךְ קְלָלָה וְחֻרְבַּן. זוֹ מַשְׁמָעוּתָהּ הַקְּרִיטִית שֶׁל חוֹבַת הַהִתְרַחֲקוּת מֵהָרְשָׁעִים.
הָבָה וְנִתְחַזֵּק בִּנְקֻדָּה זוֹ – שֶׁהַדִּבּוּר הַלֹּא־תַּקִּין, בִּמְיֻחָד בְּיָמֵינוּ, שֶׁהַמֶּלֶל הַלֹּא טָהוֹר נִשְׁפַּךְ מִכָּל עֵבֶר, וּמִכָּל מַכְשִׁיר וּמַחֲזִיקוֹ – לֹא יֵאָרֵז בְּמַחְסַן מֹחֵנוּ (כִּי הוּא לֹא בֶּאֱמֶת מַחְסָן), וְלֹא נִשְׁמַע שׁוּם דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ תַּקִּין, שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר, שֶׁאֵין מְקוֹרוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ, וּלְהֵפֶךְ, אוֹתָם הַדִּבּוּרִים שֶׁל אַנְשֵׁי טֹהַר וֶאֱמוּנָה – נַכְנִיס בְּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ, לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.
(על פי לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן מג; תוך הנחל פרשת מטות תשע"ד)