אחר רצח הצדיק רבי אלעזר אביחצירא זי"ע
כ"ז תמוז תשע"א
קָשֶׁה לְהָבִין רוֹצֵחַ, לֹא פָּשׁוּט לְהָבִין מַהֲלַךְ כֹּה בִּלְתִּי הֶגְיוֹנִי, זֶה נִרְאֶה שֶׁהָעוֹלָם הַמְּיֻחָד שֶׁל הָרוֹצְחִים סָגוּר בְּפָנֵינוּ, אָנוּ יְכוֹלִים רַק לְגַנּוֹת, לְקַלֵּל, לִשְׁפּוֹט, אֲבָל לְהָבִין? בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן…
אָנוּ מְחַפְּשִׂים מֵנִיעַ, כִּי אָנוּ בְּטוּחִים שֶׁאֵין רֶצַח לְלֹא מֵנִיעַ, וְאִם יֵשׁ… אָז אָנוּ נִרְגָּעִים. אֵין מֵנִיעַ? אָז הַפְּסִיכוֹפַּתְיָה בָּאָה לְעֶזְרָתֵנוּ, בֶּטַח הוּא לֹא נוֹרְמָלִי.
עַל מַה אָנוּ מְגִנִּים, כְּשֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים עַל רוֹצְחִים? מַהוּ הַמַּשֶּׁהוּ הַזֶּה, שֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בּוֹ וְנִרְתָּעִים, אוּלַי כְּדַאי לִלְמֹד מַשֶּׁהוּ אוֹדוֹת רֶצַח, כְּדֵי לְהָבִין אֶת עוֹלָמֵנוּ הַמּוּזָר, בּוֹ קַיָּמִים אֲנָשִׁים שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים עִם אֱמוּנָה, כִּי לַשֵּׁנִי לֹא מַגִּיעַ לִחְיוֹת.
בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, פָּרָשַׁת מַסְעֵי, מוּבֵאת פָּרָשַׁת 'גּוֹאֵל הַדָּם', וְדִין הַהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג אֲשֶׁר עָלָיו לָנוּס לְעָרֵי הַמִּקְלָט, וְלִחְיוֹת שָׁם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, כְּשֶׁהוּא מוּגָן מִפְּנֵי נִקְמַת הַדָּם. הַפֵּרוּט שֶׁנּוֹתֶנֶת הַתּוֹרָה לְמִי שֶׁשָּׁגַג לְגַמְרֵי, נוֹתֶנֶת לָנוּ הֲבָנָה מוּל הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה.
מִי לֹא נִקְרָא שׁוֹגֵג? לְמִי אָסוּר לְהִקָּלֵט בְּעָרֵי הַמִּקְלָט? בָּרוּר! מִי שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד, הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְבָאֶרֶת (בַּמִּדְבָּר לה, כ):
"וְאִם בִּכְלִי בַּרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רוֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרוֹצֵחַ. וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רוֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרוֹצֵחַ וְכוּ', אַחַר כָּךְ מַגִּיעַ תֵּאוּר נוֹסָף: וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת"…
הַצְּדִיָּה, הַמַּאְרָב הַמְתֻכְנָן, הוּא הֶבֵּט עַל אֹפִי הַהִתְנַהֲלוּת בִּשְׁעַת הָרֶצַח, לְעֻמַּת זֹאת: הַשִּׂנְאָה, הָאֵיבָה הֵן מִדּוֹת אֹפִי הָרוֹצֵחַ עַצְמוֹ, כְּלוּם אֵין כָּאן מַשֶּׁהוּ שֶׁדּוֹרֵשׁ הֶסְבֵּר? מַה הַקֶּשֶׁר, שִׂנְאָה אוֹ לֹא?
גַּם הַשּׁוֹגֵג, שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן, לֹא רָצָה, לֹא כָּשִׁיר לְעֵדוּת וְכוּ' וְכוּ' – אֲבָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָיָה רְצִינִית.
הַקֶּטַע לֹא הִתְחִיל שָׁם, הַסִּכּוּן מַתְחִיל כְּשֶׁאָנוּ חַיִּים חַיֵּי שִׂנְאָה, לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂנְאָה תְּהוֹמִית בַּלֵּב (אֲנִי רוֹצֶה לַהֲרוֹג אוֹתוֹ….) הוּא רוֹצֵחַ בְּפוֹטֶנְצְיָאל, גַּם אִם רְשׁוּיוֹת הַחֹק מַסְבִּירִים לוֹ מַסְפִּיק בִּבְהִירוּת, שֶׁזֶּה לֹא כְּדַאי לוֹ לְבִצּוּעַ מַעֲשִׂי.
אֵין שׁוֹגֵג כַּאֲשֶׁר הָיְתָה כָּאן שִׂנְאָה, גַּם אִם לֹא הִתְכַּוַּנְתָּ, הַלֵּב הַשּׂוֹנֵא שֶׁלְּךָ מוּעָד לְפֻרְעָנוּת. כְּשֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בְּמַחֲזֶה מְזַעְזֵעַ שֶׁל רֶצַח בְּדַם קַר, אוֹ רֶצַח בְּחִמּוּם מֹחַ וּפְתִיל קָצָר, אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לְהִתְעַסֵּק בַּפַּתוֹלוֹגְיָה הַבְּעָיָתִית שֶׁל הָעִנְיָן, אֶלָּא בְּמַהוּת הָרֶצַח, הַשּׁוֹכֵן, לְדַאֲבוֹנֵנוּ, בְּקֶרֶב לִבֵּנוּ מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.
אָנוּ יְכוֹלִים לְהָבִין אֶת הַסִּבּוֹת שֶׁאִמְלְלוּ אֶת הָאָדָם שֶׁיַּגִּיעַ לְשֵׁפֶל כָּזֶה, אֲבָל אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהָבִין מַעֲשֶׂה אַכְזָר כָּזֶה. אָדָם נוֹרְמָלִי, מְנַסֶּה לְהִתְכַּחֵשׁ לְיֵצֶר הַהַכְחָדָה הַזֹּאת, לִטּוֹל חַיִּים שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר, עַל כָּל סִבָּה שֶׁלֹּא תִהְיֶה – מְזַעְזֵעַ כָּל אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב, אַךְ לַמְרוֹת זַעֲזוּעַ זֶה, אֵינֶנּוּ נִמְנָעִים מִלִּיטוֹל אֶת חַיֵּי הָרוּחַ שֶׁל הַזּוּלַת, לְהַשְׁפִּילוֹ וּלְהַחֲנִיק אֶת מֶרְחָב מִחְיָתוֹ, סְתָם כָּךְ, כִּי אֲנַחְנוּ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ, זֶה לֹא מְזַעְזֵעַ בְּמִדָּה שָׁוָה, אֲבָל מִבְּחִינָה מַהוּתִית, זֶה נוֹבֵעַ מֵאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ.
חֲכָמֵינוּ זַ"ל (בָּבָא מְצִיעָא נח, ב) הִמְשִׁילוּ אֶת הַמַּלְבִּין פָּנָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, לַמְרוֹת שֶׁהוּא בְּהֶחְלֵט יוּכַל לְהִשְׁתַּקֵם מֵהָאֵרוּעַ וְלִחְיוֹת חַיִּים לְאַחַר הַ'מָּוֶת', אַךְ מִבְּחִינַת הָרוֹצֵחַ, נַעֲשָׂה כָּאן רֶצַח בְּאֹרַח מִינוֹרִי, חֲזַ"ל מְנַמְּקִים אֶת הַחַדּוּת שֶׁבַּבִּטּוּי הַזֶּה, בְּאוֹמְרָם, שֶׁהַפָּנִים הַחִוְּרוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת וְנַעֲשׂוֹת אֲדֻמּוֹת, מוֹרוֹת עַל שִׁנּוּי פִיסִי בַּמְּצִיאוּת מַמָּשׁ, הָאָדָם הַזֶּה נִרְצָח, וְלוּ לִשְׁנִיָּה.
אֵין הֶבְדֵּל בֵּין אָדָם קָרוֹב לָרָחוֹק, בֵּין חָבֵר לַשּׂוֹנֵא, רֶצַח הוּא דָּבָר נִתְעָב וְרַע לְכָל דָּבָר, בְּעֵינֵי כָּל אִישׁ שָׁפוּי, וּלְהַוָּתֵנוּ, רֶצַח עֻבָּרִים בְּסִיטוֹנָאוּת מַדְאִיגָה, אֵינָהּ נִתְפֶּסֶת כְּכָזוֹ, מַתְאִים לָנוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַסִּסְמָאוֹת הַנְּבוּבוֹת, הַמְנַסּוֹת לְהַכְשִׁיר אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה עִם הִגָּיוֹן מְשֻׁנֶּה שֶׁכָּזֶה, אִם אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת, וְהַהוּא מַפְרִיעַ לִי – אֲנִי אוֹרִיד אוֹתוֹ.
אִם תִּתְבּוֹנְנוּ, הַבִּטּוּי הַזֶּה, שֶׁנִּרְאֶה לָקוּחַ מִמִּלְחֶמֶת כְּנוּפִיּוֹת שֶׁל שְׁכוּנוֹת פֶּשַׁע, מְהַדְהְדוֹת בְּמִסְדְרוֹנוֹת סְטֶרִילִיִּים שֶׁל בָּתֵּי חוֹלִים, הֲלוֹא הַמֵּנִיעַ הוּא כִּמְעַט זֵהֶה, הַהוּא מַפְרִיעַ לִי? שֶׁיֵּלֵךְ! הַיּוֹדֵעַ מָהֶם חַיִּים, וּמַהִי קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בַּגּוּף, לְעוֹלָם לֹא תַּחֲלֹף בּוֹ מַחֲשֶׁבֶת רֶצַח, וְאַף לֹא אֶת סְנוּנִיתָהּ הָרִאשׁוֹנִית, שִׂנְאָה לְמָשָׁל.
אִם תּוֹרַת אֱלֹקִים מְדַבֶּרֶת אֶל הָעָם הַנִּבְחָר בְּמֻנָּחִים כָּאֵלּוּ, זֶה סִימָן שֶׁהָרֶצַח וּגְרוּרוֹתָיו אֵינוֹ דָּבָר זָר וּמְרֻחָק, הוּא קַיָּם, הוּא נִמְצָא, וּכְכָזֶּה, עָלֵינוּ לַעֲמֹד מוּלוֹ וּלְהַכִּירוֹ, גַּם אִם זֶה לֹא נָעִים לָנוּ.
בִּיסוֹדוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם הָאֶגוֹאִיסְט – קַיָּם רֶצַח! הוּא מוּכָן לַהֲדֹף הַצִּדָּה אֶת כָּל מִי שֶׁמַּפְרִיעַ לוֹ לִנְשֹׁם, כִּי הֲרֵי הוּא לְבַד, בָּאֶגוֹצֶנְטְרִיּוּת שֶׁלּוֹ, קַיָּם לְבַד בַּקּוֹסְמוּס נְטוּל הָאֳפָקִים שֶׁסְּבִיבוֹ, וְלָכֵן מִי זֶה הַהוּא שֶׁכָּל כָּךְ מַפְרִיעַ כָּאן בָּרַדְיוּס?
מִי שֶׁרוֹצֶה לִיצוֹר חֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת, אֲנָשִׁים טְהוֹרֵי לֵב בֶּאֱמֶת, לֹא מֵקִים בֵּית הַסֹּהַר לַפּוֹשְׁעִים כְּדֵי לְהַרְתִּיעָם, הוּא מַחְדִּיר אֶת הַתּוֹבָנָה – כִּי לְכֻלָּם זַכָּאוּת שָׁוָה לִחְיוֹת, וְגַם אִם זֶה עוֹד לֹא מַגִּיעַ לְרֶצַח, אִם אֵין אֶת הַסּוֹבְלָנוּת לַזּוּלַת, הִתְחִיל כָּאן כְּבָר תַּהֲלִיךְ שֶׁל רֶצַח.
הַמְחֻבָּר נָכוֹן לְתוֹרַת אֱמֶת, מֵבִין אֶת הֱיוֹת הָאָדָם חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, זְהִירוּת!