בְּנִיַּת הַתֵּבָה בִּשְׁכוּנַת הַמְּגוּרִים שֶׁל נֹחַ הַצַּדִּיק
מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה
דְּפִיקוֹת בְּנִיָּה נִשְׁמָעוֹת בֶּחָלָל. הָאִישׁ מַזִּיעַ מִמַּאֲמָץ, דּוֹפֵק עַל מַסְמֵרִים, מְחַבֵּר לַיְיסְטִים, סוֹחֵב קְרָשִׁים, כָּל כֻּלּוֹ עָסוּק בִּבְנִיָּה.
– 'מַה קָּרָה לוֹ'? תּוֹהִים סוֹבְבָיו.
כָּךְ יוֹם אַחַר יוֹם, חֳדָשִׁים רַבִּים, שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים, עַשְׂרוֹת שָׁנִים עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנִים תְּמִימוֹת.
– 'מַה בְּדִיּוּק הוּא בּוֹנֶה'? מִשְׁתּוֹמְמִים הַשְּׁכֵנִים.
זֶה לֹא נִרְאָה מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ סֻכָּה, גַּם לֹא בַּיִת וְלֹא אֹהֶל, לֹא קוֹנְטַיינֶר לִשְׁמִירַת צִיּוּד, וְלֹא גֶּדֶר הַפְרָדָה, שׁוּם כְּלוּם. הוּא פָּשׁוּט בּוֹנֶה מַשֶּׁהוּ לֹא מֻכָּר.
מִישֶׁהוּ, בְּלִי טַאקְט, נִגַּשׁ לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ 'דּוּגְרִי':
– 'הֵי אֲדוֹנִי, מַה בּוֹנִים כָּאן'?!
– 'תֵּבָה', עוֹנֶה הָאִישׁ כִּלְאַחַר יָד, כְּמוֹ נִשְׁאַל עַל הַדָּבָר הֲכִי שִׁגְרָתִי שֶׁבָּעוֹלָם.
'תֵּבָה'? 'לְמַה'??? מַמְשִׁיךְ הַנּוּדְנִיק.
וְהָאִישׁ, 'נֹחַ' קָרְאוּ לוֹ, עוֹנֶה לוֹ לְאַט לְאַט, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּסְבִּירִים לְדַרְדַּק קְשֵׁה הֲבָנָה:
– 'דַּע לְךָ, עוֹד מְעַט יָבוֹא מַבּוּל אֵימְתָנִי, צוּנַאמִי מַבְעִית… הוּא יִשְׁטוֹף אֶת הָעוֹלָם, וְיוֹצֵר-תֵּבֵל הוֹרָה לִי לִבְנוֹת תֵּבָה, כְּדֵי לְהִסְתַּתֵּר בָּהּ וּלְהִנָּצֵל מִמֵּימָיו הַשּׁוֹצְפִים'.
הַשּׁוֹאֵל, הִסְתִּיר בִּשְׂפָמוֹ צְחוֹק עָצוּר עֲנָק, שֶׁאִיֵּם לְהִתְפָּרֵץ הַחוּצָה.
הוּא הִמְשִׁיךְ לִשְׁאוֹל:
- "וּמַה? אָנוּ נָמוּת"?
יְכֹלֶת הַהִתְאַפְּקוּת שֶׁל הַחֲבֵרִים, שֶׁעָמְדוּ בְּמֶרְחַק מַה, הִגִּיעָה לִקְצֵה גְּבוּל הַסִּבּוֹלֶת, וּצְחוֹקָם הַמִּתְגַּלְגֵּל הֶחֱרִישָׁם מִלִּשְׁמֹעַ אֶת נֹחַ, עוֹנֶה לָהֶם בְּעֶצֶב:
"כֵּן! כֻּלְּכֶם תָּמוּתוּ"…
הַפְּגִישָׁה עִם הָאִישׁ הַזָּקֵן הִסְתַּיְּמָה בִּתְנוּעָה בְּרוּרָה שֶׁל סִבּוּב בָּרַקָּה, כְּלוֹמַר: 'דָּפוּק הָאִישׁ הַזֶּה'… 'לֹא-שָׁפוּי' חֲסַר תַּקָּנָה.
הַלֵּיצָנִים, רְגִילִים הָיוּ לְחַקּוֹת אֶת קוֹלוֹ, בְּכָל פִּנָּה – בְּבָתֵּי מַרְזֵחַ, בַּמִּסְעָדוֹת, בִּמְקוֹמוֹת הַבִּלּוּי, וַאֲפִילוּ בַּמִּשְׂרָדִים וּבְבָתֵּי הַמִּמְשָׁל.
- "אַתֶּם תָּמוּתוּ וַאֲנִי אֶחְיֶה"!
כָּךְ, בְּאִנְפוּף מַצְחִיק הָיְתָה בְּשׂוֹרָתוֹ שֶׁל נֹחַ גּוֹרֶמֶת לְגִחוּךְ, עַל הַתִּמְהוֹנִי הַתּוֹרָן שֶׁמְּדַבֵּר עַל סוֹף הָעוֹלָם.
אֶת סוֹף הַסִּפּוּר אָנוּ מַכִּירִים.
סוֹף עָצוּב.
אֲבָל יֵשׁ חֲדָשׁוֹת מַרְעִישׁוֹת, טוֹבוֹת וְרָעוֹת.
הָרָעוֹת, שֶׁהַסִּפּוּר מַמְשִׁיךְ, הַמַּבּוּל אִתָּנוּ, הַתֵּבָה גַּם, וְהַצְּחוֹק גַּם וְגַם.
הַחֲדָשׁוֹת הַטּוֹבוֹת הֵן, שֶׁאָנוּ דַּוְקָא בְּקֶטַע שֶׁל הַתֵּבָה, הִיא נִבְנֵית אֶצְלֵנוּ, בָּרוּךְ הוּא אֱלֹקֵינוּ, שֶׁלָּחַשׁ בְּאָזְנֵינוּ אֶת שֶׁלָּחַשׁ בְּאָזְנוֹ שֶׁל נֹחַ הַצַּדִּיק.
– "בָּנִים"! אוֹמֵר ה' – "בִּרְחוּ אֶל הַתֵּבָה, תִּפְסוּ מַחֲסֶה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל הַנּוֹרָאִים"…
הַמְּדֻבָּר הוּא בְּמֵי מַבּוּל שֶׁל כְּפִירָה וְטֻמְאָה, שֶׁשּׁוֹטֵף אֶת כָּל הַיְקוּם, לִקְרַאת קֵץ הַתִּקּוּן, אָמְנָם נִהְיֶה קְצָת בּוֹדְדִים.
הַבְּנִיָּה שֶׁלָּנוּ תְּעוֹרֵר קְצָת תְּהִיָּה בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הַדּוֹר הֶ'חָכָם' הַזֶּה. אַךְ אָנוּ, שֶׁזָּכִינוּ, נַמְשִׁיךְ לִבְנוֹת, אוֹתָנוּ כְּבָר לֹא שׁוֹאֲלִים לְפֵשֶׁר הַבְּנִיָּה לִפְנֵי סִבּוּב בָּרַקָּה, אֵין מִי שֶּׁיִּשְׁאַל, הַמַּכָּר שֶׁלָּנוּ הוּא בַּסְּטַאטוּס שֶׁל מִי 'שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל'.
וַהֲכִי כּוֹאֵב, שֶׁלֹּא רַק אַחִים רְחוֹקִים מְמַלְּאִים אֶת מִשְׁבֶּצֶת אַנְשֵׁי הַדּוֹר… אֶלָּא אַף בֵּין הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר, מַבִּיעִים תְּהִיָּה אוֹדוֹת הַתֵּבָה הַזֹּאת, הַהִסְתַּגְּרוּת הַמּוּזָרָה, לָמָּה?
כְּשֶׁאָנוּ בּוֹנִים תֵּבָה, עָלֶיהָ לִהְיוֹת חֲסִינָה לְמוּל מֵי הַמַּבּוּל הַחִיצוֹנִיִּים, קְדֻשָּׁה וְטֻמְאָה אֵינָן דָּרוֹת בְּאוֹתוֹ פֻּנְדָּק, מִשּׁוּם מַה, הֵן דּוֹחֲקוֹת זוֹ אֶת רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ.
אָנוּ נִבְנֶה וְנַזִיעַ, נָקִים סְבִיבֵנוּ חוֹמָה שֶׁל אַהֲבַת ה', נַבִּיט לְתוֹךְ עֵינָיו הַמְחַיְכוֹת שֶׁל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְנִהְיֶה שֻׁתָּפִים לַסּוֹד שֶׁלּוֹ – סוֹד עוֹלָם הַתִּקּוּן, הַהַצָּלָה מִמֵּי הַמַּבּוּל מְלֻוָּה בִּקְשָׁיִים רַבִּים, בְּוִתּוּר לְאֵין קֵץ, בְּשִׁנּוּי מַהוּתִי שֶׁל הַדְּחָפִים, הַיְּצָרִים, הַתְּכוּנוֹת, הַגִּישׁוֹת וְהַמַּאֲוַיִּים.
נְסַדֵּר אוֹתָם אַחֶרֶת, נִבְנֶה מֵהֶם תֵּבָה, בָּהּ יְשׁוֹטְטוּ אַלְפֵי מִשְׁפָּטִים שֶׁל תּוֹרָה וְאַהֲבָה, אָנוּ נִחְיֶה בְּעוֹלָם קָסוּם שֶׁל רֶגֶשׁ אֱלוֹקִי וְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ, הַדָּבָר הַזֶּה יְעוֹרֵר רַעַשׁ וְהֵד שֶׁל הִשְׁתָּאוּת, אָמְנָם לֹא תָּמִיד חִיּוּבִית, אָנוּ נֵרָאֶה שְׂרוּטִים מַשֶּׁהוּ, קְצָת דּוֹמִים לְאוֹתוֹ "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו"…
מַה הָיָה לוֹ?
"אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ"!
אָנוּ גַּם נִתְהַלֵּךְ אֶת הָאֱלֹקִים, בְּעִקְּבוֹתָיו מַמָּשׁ, בִּדְבָרָיו נֶהְגֶּה וְאֶת מִצְווֹתָיו נִשְׁמֹר, אֵלּוּ יִהְיוּ הַמַּסְמְרִים שֶׁל תֵּיבָתֵנוּ, הַקּוֹרוֹת וְהַפְּלָטוֹת, אוֹתָהּ נִבְנֶה וְנִבְנֶה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וּבְאַדִּיקוּת.
וְאִם יִשְׁאֲלוּ אוֹתָנוּ:
"מַה? לָמָּה אַתֶּם כָּל כָּךְ רְצִינִיִּים? אַתֶּם בָּאִים לְהַגִּיד שֶׁרַק אַתֶּם תִּהְיוּ הַ'נֹּחַ שֶׁל הַדּוֹר', אִי אֶפְשָׁר לְהִתְרַחֵץ קְצָת בְּמֵי הַמַּבּוּל"?!
וְאָנוּ נַעֲנֶה בְּיֹבֶשׁ: – "אָכֵן כָּךְ… קָרוֹב יוֹם ה', אַהֲבָתוֹ תִּגָּלֶה לִמְבַטְּלֵי הָאַהֲבוֹת הָאֲחֵרוֹת בִּפְנֵי אַהֲבָתוֹ".
וְאָז, כַּאֲשֶׁר הַחִיּוּכִים הַמֻפְרָחִים יְנַסּוּ לְהָבִיכֵנוּ. נִזָּכֵר לְרֶגַע בִּדְמוּתוֹ שֶׁל נֹחַ, וּבְאֹרַח וִירְטוּאָלִי נוֹצִיא לָשׁוֹן מְחֻדֶּדֶת לְהַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה, וּנְסַכֵּם בְּפַסְקָנוּת מְעוֹדֶדֶת:
– "כֵּן, אָנוּ נִהְיֶה בְּתוֹךְ הַתֵּבָה".
וְהֵם?
שֶׁיִּצְחֲקוּ!