{פרשת נח – הארות בפסוקי הקודש (2)}

רמזי פרשת נח (2)

שבת פרשת נח תשע"ז

[ז] אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. הַפָּסוּק בָּא לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁנֹּחַ הָיָה צַדִּיק רַק בְּכָךְ שֶׁלֹּא חָטָא כְּמוֹ כָּל אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ, אֶלָּא הָיָה מוֹסִיף בְּצִדְקוֹ, לַעֲשׂוֹת טוֹב, לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא, וְהָיָה רוֹאֶה בְּכָל מַעֲשָׂיו, גַּם הַמֻּתָּרִים – שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם יֵשׁ – יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו – אַל יַעֲשֶׂה, וְזֶהוּ לִמּוּד גָּדוֹל בַּעֲבוּרֵנוּ, שֶׁלֹּא דַּי לָנוּ לִפְרֹשׁ מִן הָעֲבֵרָה אֶלָּא צָרִיךְ לִפְרֹשׁ מִצ"ט שַׁעֲרֵי הֶתֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא נָבוֹא לִידֵי שַׁעַר אֶחָד שֶׁל אִסּוּר, שֶׁזֶּהוּ נִקְרָא אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ.

[ח] אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. הַפָּסוּק מְבָאֵר הֵיטֵב מַהִי דַּרְגַּת צִדְקַת הַצַּדִּיקִים, שֶׁאֵין לָהֶם בְּעוֹלָמָם אֶלָּא הַדְּבֵקוּת הָאֲמִיצָה בְּחַי הַחַיִּים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵינָם רוֹצִים כְּלוּם בְּהִתְהַלְכָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי אִם לִהְיוֹת מְהַלְּכִים עִם הָאֱלֹקִים, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הַתַּרְגּוּם: 'בִּדְחַלְתָּא דַה', שֶׁהִיא הַיִּרְאָה הַטְּהוֹרָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז נִפְלָא לְחַיֵּי הָאֱמוּנָה, שֶׁהָרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִפְרֹשׂ מִמַּעֲשֵׂי הַדּוֹר, וּלְהַבְטִיחַ לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִלָּכֵד בִּשְׁחִיתוֹתָם, עָלָיו לִזְכֹּר הֵיטֵב כִּי אֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אֱלֹקִים, וְיִהְיֶה יָחִיד בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין עוֹד אֶחָד בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא וְהָאֱלֹקִים בִּלְבַד. וְכֵן יַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ תֵּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת 'לְבַדּוֹ', שֶׁאֵין יְכֹלֶת שֶׁל בְּחִינַת הַחוּץ שֶׁתִּהְיֶה שַׁיָּכוּת לְבִפְנִים, כִּי אִם לָאו – אֵין לוֹ שׁוּם קִיּוּם, וִידִיעָה זוֹ נִצְרֶכֶת מְאֹד לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, עָלָיו לַחְקֹק בְּדַעְתּוֹ, כִּי אֵין קְדֻשָּׁה לַחֲצָאִין וְאֵין יְכֹלֶת בְּיַד הָאָדָם לִהְיוֹת גַּם בַּחוּץ וְגַם בִּפְנִים, וְדָבָר זֶה נִלְמַד הֵיטֵב מִתֵּבַת נֹחַ בִּשְׁעַת הַמַּבּוּל, כְּדֵי לְהוֹרוֹת לְדוֹרוֹת, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת צַדִּיק בְּדוֹר שֶׁכֻּלָּם חַיָּבִים וְחוֹטְאִים, עָלָיו לָדַעַת לְהַפְרִישׁ עַצְמוֹ מִמַּהוּתָם לְגַמְרֵי, לְלֹא שִׁיּוּר כְּלָל, כְּאִלּוּ חַי בְּעוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, וְאָז תִּהְיֶה לוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ יֹאמַר עָלָיו – כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.

[ט] כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. וְצָרִיךְ לְהָבִין, מַהוּ כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה? וְלָמָּה לֹא אָמַר בִּפְשִׁיטוּת, "כִּי אַתָּה צַדִּיק לְפָנַי" וְכוּ', אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד כְּשֶׁיּוֹרֵד לָעוֹלָם, נוֹתְנִים לוֹ בְּחִירָה חָפְשִׁית שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת צַדִּיק גָּמוּר, וּלְכָל אֶחָד יֵשׁ חֵלֶק מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, אֲשֶׁר עִמּוֹ יֹאחַז צַדִּיק דַּרְכּוֹ, בְּדֶרֶךְ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם הַמְּיֻחֶדֶת אַךְ לוֹ, וּכְשֶׁיּוֹרֵד לְהַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה, מִיָּד מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמְנִיעוֹת, וְקָשֶׁה לוֹ לִזְכֹּר מַעֲלָתוֹ, מֵאַיִן בָּא וְכוּ', וּבַעֲוֹנוֹת כִּי רַבּוּ, לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת דְּמוּתוֹ וְצַלְמוֹ כְּפִי שֶׁהִיא בַּתָּכְנִית הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר לְשֵׁם כָּךְ נָתְנוּ לוֹ כּוֹחוֹת מְיֻחָדִים כָּאֵלּוּ וְשֹׁרֶשׁ נְשָׁמָה מְיֻחָד כָּזֶה וְכוּ'. וְאוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ – אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, כְּשֶׁהָיִיתָ עֲדַיִן לְפָנַי, בְּמַחְשָׁבָה הַקְּדוּמָה, כְּפִי שֶׁאַתָּה כָּתוּב בְּתוֹרָתִי, אַתָּה נִרְאָה לְעֵינַי כְּצַדִּיק, וַעֲבוֹדָתְךָ הִיא – בַּדּוֹר הַזֶּה, שֶׁאַתָּה יָרַדְתָּ בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב, שֶׁתַּשְׁלִים אֶת הַכַּוָּנָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁתִּהְיֶה צַדִּיק כְּפִי אֲשֶׁר רְאִיתִיךָ לְפָנַי, וְהָבֵן.

וְעָלֵינוּ לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד מֵעִנְיַן נֹחַ, אֵיךְ שֶׁהָיָה בְּדוֹר טָמֵא וּמְשֻׁקָּץ, שֶׁהִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר וְכוּ', וְהוּא לֹא רַק שֶׁלֹּא הִשְׁחִית אֶלָּא הָיָה צַדִּיק, שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁר לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בְּמִדַּת קְדֻשַּׁת יְסוֹד, שֶׁהִיא מִדַּת צַדִּיק שֶׁמֵּעִיד עָלָיו הַכָּתוּב.

וּמִזֶּה אֶפְשָׁר לָקַחַת הִתְחַזְּקוּת עֲצוּמָה, שֶׁגַּם אִם עוֹבֵר עָלַי מַה שֶּׁעוֹבֵר בַּדּוֹר הַזֶּה, וַאֲנִי לֹא מַשְׁלִים אֶת הַכַּוָּנָה הָעֶלְיוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ וְלוֹמַר כִּי אֵין לִי שׁוּם סִכּוּי וְתִקְוָה לָשׁוּב עָדָיו יִתְבָּרַךְ וְלִהְיוֹת צַדִּיק, כִּי מִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הוּא רָשׁוּם לְמַעְלָה, וּמַה מְצַפִּים וּמְחַכִּים עָלָיו, וּכְשֶׁיֵּדַע דָּבָר זֶה יִתְעוֹרֵר מְאֹד לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי כֵּיוָן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פָּעַל אוֹתוֹ, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ כַּוָּנָה עֶלְיוֹנָה כְּמוּסָה בְּכָךְ, וְעָלָיו לָרוּץ אֹרַח עַד ה' אֱלֹקָיו, לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְסַיְּעוּ כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִן הַחֲפָצִים לְהִטָּהֵר בֶּאֱמֶת.

[י] וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וְיֵשׁ לוֹמַר, כִּי נֹחַ הַצַּדִּיק לֹא הֶחֱזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגוֹת כְּלָל, וְלֹא חָשַׁב שֶׁהוּא נִצּוֹל מִכָּל מֵי הַמַּבּוּל כִּי הוּא הַצַּדִּיק הַדּוֹר הַיְּחִידִי, אֶלָּא הֶחֱזִיק זֹאת לְנִסְתָּרוֹת הַבְּרִיאָה וּמֵאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בְּחֶסֶד חִנָּם אֲשֶׁר הִשְׁפִּיעַ עָלָיו, וְזֶהוּ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ – לְבַדּוֹ – בַּתֵּבָה בְּלִי הַתֹּאַר צַדִּיק שֶׁחָשְׁבָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה, כִּי הוּא לֹא יָדַע מִזֶּה כְּלָל, אֶלָּא הָיָה מִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים – אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וְחָשַׁב שֶׁבִּזְכוּתָם נִשְׁאַר גַּם הוּא.

[יא] וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וְלִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לְשׁוֹן רַבִּים וַיִּשָּׁאֲרוּ וְכוּ', אֶלָּא שֶׁנֹּחַ הַצַּדִּיק הָיָה עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר, וְכָל אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אִתּוֹ בַּתֵּבָה הָיוּ כְּלוּלִים וּבְטֵלִים בְּאוֹר הַצַּדִּיק, כִּי בְּלִי הַצַּדִּיק אֵין יָכוֹל אָדָם לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וּמִימוֹת עוֹלָם, יָסַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם עַל עַמּוּד אֶחָד וְצַדִּיק שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בַּחֲגִיגָה, וְלָכֵן לֹא נִשְׁאַר אַף אֶחָד – אֶלָּא אַךְ נֹחַ, וְכֵיוָן שֶׁיָּדְעוּ הַכֹּל שֶׁזְּכוּת הַצַּדִּיק הֵגֵנָּה עֲלֵיהֶם, וַעֲלֵיהֶם לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִלְמֹד מִמֶּנּוּ דַּרְכֵי עֲבוֹדַת הָאֵ'ל, אֲזַי יֵשׁ מָקוֹם גַּם לַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וְעוֹד יֵשׁ רֶמֶז, שֶׁאַנְשֵׁי הַצַּדִּיק צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁגַּם אִם זוֹכִים מְאֹד אַחֲרֵי הִתְקָרְבוּתָם אֶל הַצַּדִּיק וְהֵם בְּעַצְמָם כְּבָר יְכוֹלִים לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם צַדִּיקִים עַל יְדֵי רִבּוּי עֲבוֹדָתָם וְשִׂכְלָם הַגָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, אֵין לָהֶם אֶלָּא לְהִשָּׁאֵר עִמּוֹ בַּתֵּבָה, לָדַעַת מֵאֵיפֹה זָכוּ לְמַה שֶׁזָּכוּ כִּי אִם יִפְרְקוּ עֹל רַבָּם תִּהְיֶה לָהֶם יְרִידָה גְּדוֹלָה חַס וְשָׁלוֹם. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר, שֶׁתֵּבָה מְרַמֶּזֶת עַל תֵּבַת הַתְּפִלָּה, וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ – בַּתֵּבָה, כִּי מַה יָּכוֹל לְהַשְׁאִיר אֶת סוֹד הַקִּיּוּם שֶׁל הָאָדָם מִמֵּי הַמַּבּוּל הַזֵּדוֹנִים, מַה יָּכוֹל לְהוֹעִיל לָאָדָם, שֶׁגַּם אַחַר הַהִתְעוֹרְרוּת הַגְּדוֹלָה לֹא יִפּוֹל מִמֶּנָּה, וְיַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּהְיוֹתוֹ בְּקִרְבַת הַצַּדִּיק הַמְּלַמְּדוֹ קְדֻשָּׁה וְדַעַת, בַּתֵּבָה, עַל יְדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִפּוֹל מִמְּעַט מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהִתְחִיל בָּהּ, וְהַשֵּׁם יַעַזְרֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.

מַבּוּל. עִנְיַן הַמַּבּוּל, שֶׁבִּלְבֵּל אֶת הַכֹּל, שֶׁזֶּה הָיָה עֹנֶשׁ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁהִנֵּה הַמַּיִם שֶׁהֵם בְּסוֹד הַחֶסֶד, הִתְהַפְּכוּ לִהְיוֹת מַיִם הַזֵּדוֹנִים, שֶׁהֵבִיאוּ גְּבוּרָה וְדִין לָעוֹלָם, כִּי אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל פָּגְמוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וְהוֹרִידוּ מִדָּה זוֹ לַטֻּמְאָה, הַיְנוּ שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד לְאַהֲבוֹת שְׁפֵלוֹת, וְלָכֵן הֵבִיאוּ עַל עַצְמָם עֹנֶשׁ כָּזֶה, שֶׁדַּיְקָא הַחֶסֶד מִתְהַפֵּךְ לְחֻרְבָּן, וְכָל זֶה הוּא לִמּוּד לָנוּ, וּלְהוֹרוֹת לָאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ, שֶׁגַּם הַדָּבָר שֶׁנִּרְאֶה הֲכִי נָעִים בַּלֵּב פְּנִימָה, אִם עוֹשִׂים אוֹתוֹ וְנִמְשָׁכִים אַחֲרָיו שֶׁלֹּא לְפִי הַצַּו הָעֶלְיוֹן, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הֲרֵי הוּא חֻרְבָּן הַחֻרְבָּנוֹת, וְדָבָר זֶה צָרִיךְ לַחְקֹק הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ בְּכָל תְּנוּעָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְזֶה לְשׁוֹן 'מַבּוּל' שֶׁהוּא בִּלְבּוּל, שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁנּוֹצְרוּ לְטוֹבַת הָעוֹלָם וְהַדָּרִים בּוֹ, נֶהֱפָכִים לְמַחְרִיבִים הֲכִי גְּדוֹלִים, כְּמוֹ עִנְיַן הַתַּאֲוָה הַיְדוּעָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, שֶׁכָּל מַהוּתָהּ הִיא בְּעֶצֶם לִבְנוֹת אֶת הָעוֹלָם וּלְיַשֵּׁב אוֹתוֹ, כִּי לֹא לְתֹהוּ בְּרָאָהּ, אַךְ כֵּיוָן שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ – הָפַךְ לְחֻרְבַּן הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים זֹאת בְּחוּשׁ, שֶׁאֵין חֻרְבָּן יוֹתֵר גָּדוֹל לָאֱנוֹשׁוּת, כַּאֲשֶׁר נִמְשָׁכִים אַחַר הַתַּאֲוָה לְלֹא סְיָג וְגָדֵר, וְגַם מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַל דִּינֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּהֶתֵּר גָּמוּר עָלָיו לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כְּכָל שֶׁיּוּכַל, כִּי חִסָּרוֹן קָטָן בָּזֶה, הוּא תְּחִלָּתוֹ שֶׁל חֻרְבָּן, וּמִן הַהֶתֵּר יָסִית אוֹתוֹ הַיֵּצֶר אֶל הָאִסּוּר, וְאַף שֶׁדַּיֶּיךָ בְּמַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה, עִם כָּל זֹאת, בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, עָלֶיךָ לִזְכֹּר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל תְּנוּעָה וּבִפְרָט בִּהְיוֹתְךָ עוֹשֶׂה אֶת עִנְיָנֶיךָ הַגַּשְׁמִיִּים, בִּבְחִינַת אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, וְעַל זֹאת יִתְפַּלֶּל כָּל חָסִיד, רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ – זֶהוּ רֶמֶז עַל שֶׁטֶף מֵי הַמַּבּוּל שֶׁבְּכָל דּוֹר.

מַבּוּל. מַבּוּל אוֹתִיּוֹת מָ"ל בּ"וֹ, מָל בְּגִימַטְרִיָּא שִׁבְעִים, כִּי תַּאֲוַת נִאוּף הִיא כְּלָלִיּוּת שִׁבְעִים אֻמּוֹת, כַּמּוּבָא, שֶׁכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה תְּפוּסָה בְּתַאֲוָה אַחַת הַמְּיֻחֶדֶת לָהּ, אֲבָל הַתַּאֲוָה הַזּוֹ הִיא כְּלָלִיּוּת כָּל הָרַע שֶׁלָּהֶם, וְכֻלָּם יוֹנְקִים מִמֶּנָּה, וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ שְׁקוּעִים לְגַמְרֵי בְּזֻהֲמַת כְּלָלִיּוּת שִׁבְעִים אֻמּוֹת עַד שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִמָּלֵט מֵהַפַּח יָקוּשׁ הַזֶּה, וְלָכֵן כֵּיוָן שֶׁמָּל בּוֹ, הָיָה צָרִיךְ לָבוֹא הַמַּבּוּל שֶׁבִּלְבֵּל הַכֹּל וּמָחָה הַכֹּל, לַעֲשׂוֹת עוֹלָם חָדָשׁ – נָקִי לְגַמְרֵי מִתַּאֲווֹת.

וְכֵן אֶפְשָׁר לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ הַחִיּוּב, בִּבְחִינַת מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, שֶׁעִנְיָן 'מָל בּוֹ', שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֵת הוֹפָעַת גְּבוּרַת גְּאוֹנוֹ לַעֲרֹץ אֶת הָאָרֶץ מָל אֶת לְבַב אַנְשֵׁי הָעוֹלָם, הַבָּאִים אַחַר הַמַּבּוּל, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי אָדָם גְּבוּרוֹתָיו, כַּמָּה הַחֵטְא גּוֹרֵם וּמֵמִית, וְשֶׁתַּאֲווֹת רָעוֹת מַכְרִיתוֹת וּמַחֲרִיבוֹת אֶת הָעוֹלָם, וְכַאֲשֶׁר נָשִׂים לְבָבֵנוּ לָזֶה – נִמּוֹל אֶת עָרְלַת הַלֵּב לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְתַקֵּן מַעֲשֵׂינוּ מֵעַתָּה.

וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא נִצְחִית כַּיָּדוּעַ, וְעִנְיָן אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל הוּא הַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד בְּכָל דּוֹר, וְלִפְעָמִים תּוֹהֶה הָאָדָם עַל מַה עָשָׂה אֱלֹקִים כָּכָה, שֶׁבָּרָא יֵצֶר רַע וְעִקֵּשׁ כָּזֶה, וְלָזֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ, כִּי הַמַּבּוּל שֶׁהוּא הַבִּלְבּוּל שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, נוֹעָד כְּדֵי שֶׁיַּעַצְרוּ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ אֵיךְ הֵם אוֹחֲזִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וְכַמָּה הֵם רְחוֹקִים עֲדַיִן מֵהֶאָרַת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וְזֶהוּ מָל בּוֹ, וְהָבֵן לְמַעֲשֶׂה.