הגנאי הוא לא על נח
יום ראשון לסדר נח תשפ"א
צדיק תמים היה בדורותיו.
מעשה של כל אדם יכול להיות מפורש לשני צדדים, גם המעשה הטוב ביותר, שכולו אור וצדקות מתפרש לפעמים שלא כהוגן בפה מי שיכול בכל זאת למצוא איזו ביקורת. ברש"י הראשון של פרשת נח אנו קוראים שיש מרבותינו דורשים אותו לשבח, בדורו היה צדיק אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, ויש שדורשים לגנאי, בדורו היה צדיק אילו היה בדורו של אברהם – לא היה נחשב לכלום. ולכאורה יפלא מאד, איך אפשר לדרוש לגנאי אדם שהתורה הקדושה אומרת עליו: "צדיק תמים היה בדורותיו", והמשמעות היא חיובית לחלוטין ולדרוש אותו לגנאי. אז קודם כל נזכיר את דברי הספרים הקדושים, שאומרים, שכאשר רש"י מצטט את הדורשים לגנאי הוא לא מכתיר אותם בשם 'רבותינו', אלא בשם סתם ויש דורשים אותו לגנאי וכו', אבל הנקודה המרכזית היא למה, למה דורשים לגנאי. האמת של תורתינו הקדושה, וכן בכל התנ"ך, שאין הפסוקים מכסים על גיבורי התנ"ך, כי אם מבליטים את כל מה שאפשר ללמוד מזה, גם אם הדבר לא לכבודם, והמדובר בצדיקים גדולים ממש, שהכוונה לא לזלזל בהם אלא להורות לנו את הדרך איך להתנהג. לגנאי אין הכוונה שנח מגונה חס ושלום, אלא שהפסוק מגנה את הדור של נח, וגורם לנו להבין שאם הוא היה בדור אחר – לא היה נחשב לכלום, כי אם היה נח אחר לגמרי. אבל בכל זאת, גם לפי הדורשים לגנאי, הרי הפסוק כותב צדיק תמים היה בדורותיו, לומר לנו, שגם אם בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, גם אם הוא לא כל כך גדול ביחס לדורות אחרים, אבל הוא צדיק תמים והוא ראוי לשבח, מתוך שהזכירו דיבר בשבחו. ולכן עלינו ללמוד שבח גם מהדורשים לגנאי, שאם אנו עושים מעשים טובים, והם משובחים וטובים בעיני המקום, כי אין הקב"ה מסתכל אלא נקודתית, במקומו ושעתו של כל אדם, באשר הוא שם.