הִשְׁתַּתְּפוּת בְּתֵבַת נֹחַ – מַבָּט מִבִּפְנִים
מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה
הַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ, הָעוֹלָם נִשְׁטַף וְטֹהַר – – –
הָאֲוִיר הָאַרְסִי שֶׁל כְּפִירָה וּפְרִיקַת מוּסָר חוּטָא, וְתַחְתָּיו הִתְפַּשְּׁטָה אֲוִירָה טְהוֹרָה שֶׁל נִקְיוֹן וְזֹךְ, הַבּוֹרֵא הֵכִין מְגוּרִים נְאוֹתִים לַשָּׂרִיד הַיְּחִידִי מֵעוֹלָם שֶׁאִבֵּד כָּל זְכוּת קִיּוּם.
"מֵעַכְשָׁו נִנְשׁוֹם אֲוִיר חָדָשׁ" אָמְרוּ הַנִּצּוֹלִים בַּתֵּבָה הַהִסְטוֹרִית, הַשָּׁטָה עַל פְּנֵי מֵי הַזַּעַם וְהַמְחָאָה.
הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת שָׁם בִּפְנִים. לָחוּשׁ אֶת הַהֲגָנָה הָאֱלוֹקִית הָאוֹפֶפֶת וְהָעוֹטֶפֶת, לְהַרְגִּישׁ טַעַם בִּטָּחוֹן בִּסְבִיבָה נְטֻלַּת כָּל קִיּוּם מַמָּשִׁי, פִּסַּת חֹסֶן בְּתוֹךְ יַם הָאֲבַדּוֹן הַנּוֹרָא. הַשְׁרָאַת נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹס הַבִּלְעָדִי שֶׁל עוֹלָמֵנוּ הָיְתָה לָבֶטַח מְעוֹרֶרֶת תְּחוּשָׁה נוֹרָאַת הוֹד… זֶה לֹא פָּשׁוּט לִהְיוֹת מְחֻבָּק בְּיָדוֹ הָאֲמוּנָה.
קוֹלוֹת הַסַּחַף הִבִּיעוּ מַשְׁמָעוּת מְאֹד בְּרוּרָה: עוֹלָם שֶׁכָּזֶה נִדּוֹן לְכִלָּיוֹן!
אַתֶּם שָׁם בִּפְנִים… הַקְשִׁיבוּ לְהִתְפָּרְצוּת הַמֵּימוֹת הָרוֹתְחִים וְהַזּוֹעֲפִים, הַקְשִׁיבוּ… שְׁ… שֶׁקֶט… הֵם מְדַבְּרִים אֲלֵיכֶם, לוֹחֲשִׁים מַשֶּׁהוּ מְאֹד מְכוֹנֵן.
וְכַאֲשֶׁר הִשְׂתָּרֵר הַשֶּׁקֶט, וְדַיָּרֵי הַתֵּבָה קָלְטוּ אֶת עָצְמַת הָרֶגַע וּגְדֻלַּת הַזְּמַן שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת (!) רַק קוֹלוֹת שֶׁל סַחַף וְהֶרֶס נִשְׁמְעוּ בַּחֲלַל הַיְקוּם הָאוֹבֵד, הֵחֵלָּה מִתְפַּשֶּׁטֶת בַּאֲוִירָה תְּחוּשַׁת אַחֲרָיוּת נוֹקֶבֶת.
הַנּוֹכְחִים הַיְּחִידִים בָּעוֹלָם הָרֵיק, הֵבִינוּ, לְמַה הֵם נוֹעָדוּ, אֵיזוֹ בְּשׂוֹרָה הֵם יָפִיצוּ בָּעוֹלָם הָעוֹמֵד לְהִתְהַוּוֹת, מַה הַמֶּסֶר שֶׁהֵם יַעֲבִירוּ לְדוֹרוֹת הַבָּאִים.
וּבְכַנְפֵי הַדִּמְיוֹן בָּאוּ לַתּוֹדָעָה, דּוֹרוֹת עַל גַּבֵּי דּוֹרוֹת, פֶּרְסוֹנַל רַב מִשְׁתַּתְּפִים שֶׁל מִילְיָארְדֵי אֲנָשִׁים, אוּלַי גַּם אָנוּ הָיִינוּ בְּמַחְשַׁבְתָּם, הֵם, שֶׁחָווּ אֶת הַתּוֹצָאָה הַמָּרָה שֶׁל עוֹלָם שֶׁמְּחַסֵּל אֶת עַצְמוֹ, יִחֲלוּ בַּחֲלוֹם שֶׁל תִּקְוָה לִפְגֹּשׁ אוֹתָנוּ וּלְהַבִּיט לְתוֹךְ עֵינֵינוּ בְּמַבַּט רַב מַשְׁמָעוּת, וְלוֹמַר לָנוּ: חִדְלוּ!
חִדְלוּ הָרֵעַ, הַפְסִיקוּ לַחֲטֹא, מִשְׁכוּ יֶדְכֶם מֵעָוֹן, עִזְבוּ אֶת הַזָּדוֹן…
עוֹלָמֵנוּ כְּעוֹלָמָם, הוּא חַוַּת חִידוֹת וּסְתָרִים, מַרְבַד הַבְּחִירָה הַפָּרוּשׂ לְרַגְלֵנוּ מַטְעֶה אוֹתָנוּ לַחֲשֹׁב כִּי הֻתְּרָה הָרְצוּעָה… אַךְ עֵינֵי ה' הַצּוֹפִיּוֹת, הַמְּמַאֲנוֹת לְוַתֵּר עַל זֻהֲמַת פְּרִיקַת הַמּוּסָר, תְּמַגֵּרְנָה כָּל תּוֹפָעַת חַיֵּי חֵטְא, הַמַּבּוּל בּוֹא יָבוֹא, הַשְּׁטִיפָה תִּתְבַּצַּע, הַיְקוּם יְנֻקֶּה מִסּוֹרְרִים וְאָנוּ? אָנָה אָנוּ בָּאִים?
אֲבָל אֵיפֹה? אֵיזֶה מַבּוּל בָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ? עַל מַה אַתָּה מְדַבֵּר בִּכְלָל?… הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן! "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה" (יִרְמְיָה יב, א), דּוֹמֶה, כִּי דּוֹר מַבּוּלֵנוּ לֹא מִתְרַגֵּשׁ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, מִמַּשַּׁק כַּנְפֵי הַהִיסְטוֹרְיָה. הוּא מְנַסֶּה לְהַשְׁלִים אֶת הַנְּקֻדָּה שֶׁנִּפְסְקָה בְּאִבְחַת חֶרֶב הַמַּבּוּל…
הַטֻּמְאָה, הַכְּפִירָה, הָעִוּוּת, הַקִּלְקוּל, הַהֶרֶס, הַחֻרְבָּן… חוֹגְגִים!
הָבִינוּ רַבּוֹתַי! כָּאן לֹא מְדֻבָּר בְּעֹנֶשׁ מַבּוּלִי מֻכָּר, כָּאן אָנוּ נִתְקָלִים בְּאֶחָד מֵרָזֵי הַבְּרִיאָה הַמַּדְהִימִים בְּיוֹתֵר.
חַיֵּי הַהֶפְקֵר הֵם הָעֹנֶשׁ בְּעַצְמוֹ!
כָּאן לֹא צָרִיךְ לָבוֹא מַבּוּל לְטַהֵר אֶת חוֹסָיו שֶׁל עוֹלָם מוּזָר שֶׁכָּזֶה. הַמַּבּוּל זֶה כָּאן, הַטֻּמְאָה, הָעִרְבּוּב, הָרִחוּק מֵהַשְּׁפִיּוּת הָאֱלוֹקִית הַמִּתְלַוָּה אֶל הָאָדָם הַיָּשָׁר – הֵם מְמַדֵּי הַמַּבּוּל הַזֶּה.
אֵלֶּה מְחַסְּלִים אֶת נוֹשְׂאֵי דִּגְלָם. הָאוֹחֲזִים בְּכַנְפוֹת הַפְּרִיקָה וּכְפִירָה נִדּוֹנִים מִטֶּבַע מַהוּת עִסּוּקָם לְהִתְאַיְדוּת מִזִּירַת הַנֶּצַח, הֲנָאָתָם הַמְפֻקְפֶּקֶת בְּשָׁנִים מִסְפַּר מֵהַחַיִּים הַמֻקְצָבִים (! ) תִּגְבֶּה מֵהֶם מְחִיר יָקָר לְמַדַּי, גַּם בְּעוֹדָם נוֹשְׁמִים אֶת אֲוִיר אֶרֶץ הַחַיִּים.
יוֹשְׁבֵי הַתֵּבָה הָעַדְכָּנִית אֲמוּרִים לְהַקְשִׁיב לְקוֹלוֹת הָאָסוֹן שֶׁנִּשְׁמָעִים מִבַּחוּץ, הֶמְיַת קוֹל אֶנְקָתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַסּוֹבֶלֶת מֵהַיַּחַס הַמִּתְנַכֵּר שֶׁל אֱנוֹשׁוּת מְפַגֶרֶת, עֲשׂוּיָה לְזַעְזֵעַ נִימִים רְדוּמִים בִּמְנוּיֵי הַתֵּבָה הַזֹּאת…
אַיֵּה הַדִּמְעָה הַסּוֹרֶרֶת שֶׁתַּבִּיעַ אֶת הַהִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי בְּכִלְיוֹנוֹ?
מַהִי הַתֵּבָה הַזֹּאת? מִמַּה הִיא עֲשׂוּיָה? וְכֵיצַד תָּשׁוּט לָהּ בַּקּוֹסְמוּס הַמֻּשְׁחָת הַמִּתְמַכֵּר לַמָּוֶת?
קַבְּלוּ אֶת הַתֵּבָה: נִשְׁמוּ לְתוֹךְ רֵאוֹתֵיכֶם אֶת אֲוִיר קְדֻשָּׁתָם שֶׁל בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת, שֶׁל מָעוּזֵּי הָאֱמוּנָה וְהַתֹּם. מִי יָכוֹל לְהַעֲרִיךְ אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁל הַצְּמוּדִים עֲלֵי סַפְסָל, שְׁקוּעִים בְּעֵין עִיּוּנָם בַּהֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא – – – הַשְּׁקוּעִים בְּכָל הֲוָיַת נִשְׁמָתָם בְּתֵבַת הַטָּהֳרָה הַמֻּגֶּנֶת מֵהַסַּחַף הַנּוֹרָא שֶׁל הַמַּבּוּל הָאַחֲרוֹן הַזֶּה.
אִישׁ הָאֱלֹקִים – רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע – אָמָּן מָזוֹר הַנֶּפֶשׁ – דִּבֵּר אוֹדוֹת מַבּוּל שֶׁיָּבוֹא גַּם יָבוֹא, אֲבָל לֹא שֶׁל מַיִם וְגָפְרִית… אֶלָּא שֶׁל אַפִּיקוֹרְסוּת וּכְפִירָה – – – "יִהְיֶה קָשֶׁה לְהַחֲזִיק מַעֲמָד", נִבָּא לָנוּ אִישׁ הָאֱלֹקִים.
וַאֲנַחְנוּ, לֹא נָעִיז לְהוֹצִיא אֵבֶר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ מִחוּץ לַתֵּבָה – הַמִּגְנָנָה הָאֱלוֹקִית הַזּוֹ, מִי יַשְׁלִיךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, כַּאֲשֶׁר מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב… חֶרֶב חַדָּה שֶׁל הַשְׁחָתַת מוּסָר וְחֹק אֱלֹקִי.
הָבָה וְנִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ תֵּבַת הָאֱמוּנָה, תֵּבַת הַתְּפִלָּה וְקִרְבַת הָאֱלֹקִים!
וּמֵחֲדָרִים אֵימָה!
שָׁם בִּפְנִים, בַּחֹם הַלּוֹהֵט שֶׁל אַהֲבָה וְיִרְאָה, בְּזַּכּוּת הָעֲדִינָה שֶׁל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, הַפְּנִימִית שֶׁבַּפְּנִימִית, מִתְחוֹלֶלֶת סַעֲרַת אֵימִים, הַקּוֹלוֹת חוֹדְרִים פְּנִימָה, הָרְעָמִים מַחְרִישִׁים אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, הַבִּלְבּוּל נוֹרָא – – –
עוֹלָם בְּכִּלְיוֹנוֹ!
כֵּן, אָמַר רַבִּי נַחְמָן… חֲזַ"ל מוֹסְרִים לָנוּ, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַמָּקוֹם הָעֲתִידִי לְהַשְׁרָאַת קְדֻשַּׁת הַבּוֹרֵא, נִצְלָה מֵהָעֹנֶשׁ הַקּוֹלֶקְטִיבִי הַזֶּה "אֶרֶץ לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (יְחֶזְקֵאל כב, כד), כְּדִבְרֵי הַנָּבִיא. כָּךְ יִהְיֶה לֶעָתִיד, מְעוֹרֵר רַבִּי נַחְמָן, הַלְּבָבוֹת הַכְּשֵׁרִים, הַמַּקְבִּילִים אֶל קְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, יִהְיוּ נְקִיִּים מֵהַמַּיִם הַמְאָרֲרִים שֶׁל הַמִּינוּת הַמַּחֲרִיבָה.
אוּלָם, שִׂימוּ לֵב, בְּנֵי הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן! מוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, כִּי הַתָּזוֹת בּוֹדְדוֹת שֶׁל הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים חָדְרוּ בִּמְעַט אֶל אֶרֶץ הָאָבוֹת… כָּךְ גַּם יִהְיֶה עִם הַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּכֶם… מְעַט מֵהַגֵּיהִנּוֹם הַזֶּה יְנַסֶּה לַחְדֹּר פְּנִימָה לַלְּבָבוֹת שֶׁלָּכֶם – הַתְּמִימִים.
וְזֶה נִסְיּוֹנְכֶם!
הַתֵּבָה, אֶרֶץ הַחַיִּים, אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, כָּל הַהֲגָנוֹת הַקַּיָּמוֹת כְּחוֹמָה עֲמִידָה בִּפְנֵי הָרַעַל הַמִּתְפַּשֵּׁט, לֹא תִּהְיֶינָה עֲמִידוֹת בִּפְנֵי סַכָּנַת הַשַּׁאֲנַנוּת הָאֲדִישָׁה.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע אֲשֶׁר יִשָּׁמְעוּ בּוֹ הַקּוֹלוֹת מִן הָאֹפֶל בְּאֹזֶן נַפְשֵׁנוּ כְּמַנְגִינָה עֲרֵבָה שֶׁיֵּשׁ לְהִתְחַבֵּר אֵלֶיהָ, פָּתַחְנוּ פֶּתַח בִּסְפִינַת הַהַצָּלָה לְנַחְשׁוֹלֵי הַזַּעַם הַמְּמִיתִים.
רַבּוֹתַי! נִשְׁאַרְנוּ יְחִידִים שׂוֹרְדִים בְּתֵבַת נֹחַ שֶׁל דּוֹרֵנוּ! הָבָה נִתְחַבֵּר לְרִגְעֵי הַקֶּסֶם הַמְּיֻחָדִים הַלָּלוּ, לִהְיוֹת הַקְּרוּיִים לְשֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם פִּדְיוֹן.
וְהַקּוֹלוֹת… אוֹי הַקּוֹלוֹת, אוֹי הַמַּרְאוֹת, אוֹי הַחִזָּיוֹן הַמַּבְעִית הַזֶּה – יְקַבֵּל אֶת הַפְּרוֹפּוֹרְצְיָה שֶׁלּוֹ.
נִקְרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ:
מַבּוּל!