{פרשת עקב – מעט גם כן טוב}

זכרו – שום דבר לא קטן…

אֲנָשִׁים נוֹטִים לְזַלְזֵל בְּקַטְנוּת, כָּל אֶחָד אוֹהֵב לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ דְּבָרִים גְּדוֹלִים, מִתּוֹךְ חֲתִירָה לִשְׁלֵמוּת, אֲבָל הוּא יָכוֹל לְפַסְפֵּס דְּבָרִים רַבִּים מִזְדַּמְּנִים בִּגְלַל שֶׁהֵם זְנִיחִים וְלֹא מַשְׁמָעוּתִיִּים בְּעֵינָיו. זוֹ טָעוּת! בַּיַּהֲדוּת, כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה, אֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן, שָׁוֶה כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: מְעַט גַּם כֵּן טוֹב. וְהַטּוֹב הַזֶּה הוּא לְכַתְּחִלָּה שֶׁבַּלְּכַתְּחִלָּה, אָדָם שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִרְאוֹת בַּ'קַּטְנוּת' הַלָּלוּ, יַהֲלוֹמִים יְקָרִים מְאֹד – זוֹכֶה בֶּאֱמֶת לְקַבֵּץ הוֹן רוּחָנִי נִצְחִי שֶׁלֹּא יְסֻלָּא בַּפָּז.

הַזִּלְזוּל הַזֶּה אֵינוֹ בָּא מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ קְטַנִּים, הוּא בָּא כִּי אֵין מוּדָעוּת אֲמִתִּית לָעֵרֶךְ הָעֲנָק שֶׁל כָּל דָּבָר יְהוּדִי רוּחָנִי, כָּל תְּזוּזָה לְעֵבֶר הָאוֹר – מְאִירָה מְאֹד מְאֹד, וְעוֹד מַשֶּׁהוּ, אָנוּ לֹא יְכוֹלִים בֶּאֱמֶת לָדַעַת מַהוּ דָּבָר קָטָן וּמַהוּ דָּבָר גָּדוֹל, אָנוּ נִמְצָאִים בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יָרִיד שֶׁבּוֹ אָנוּ קוֹנִים אֶת הָרוּחָנִיּוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לָנוּ – לְהַגִּיעַ עִמָּהּ לְעוֹלָם הַהוּא, הֵיכָן שֶׁאָנוּ בָּאִים לַמִּשְׁפָּט, וְאָנוּ נִשְׁאָלִים – מַה עָשִׂינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לָכֵן עָלֵינוּ לְהָבִיא אִתָּנוּ אֶת הַכֹּל.

מוּבָא בְּפֵרוּשׁ בַּעַל הַטּוּרִים עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: תִּשְׁמָעוּן וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, שְׁלֹשָׁה כְּנֶגֶד מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד. הַיְנוּ שְׁלֹשֶׁת הַלִּמּוּדִים הַיְּסוֹדִיִּים שֶׁל נִגְלוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם תַּנַ"ךְ, מִשְׁנָיוֹת וּגְמָרָא, וְהֵם כְּנֶגֶד הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת: עֲשִׂיָּה, יְצִירָה וּבְרִיאָה, כַּמּוּבָא בְּתִקּוּנֵי־זֹהַר, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לִלְמֹד לְכָל הַפָּחוֹת קְצָת מֵהֶם בְּכָל יוֹם, וְכַמְּבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל (פְּרִי־עֵץ־חַיִּים, שַׁעַר הַנְהָגַת הַלִּמּוּד, פֶּרֶק א').

לֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל לִלְמֹד תָּמִיד בְּעִיּוּן, חֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים טְרוּדִים עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, מַה הֵם עוֹשִׂים בִּמְצִיאוּת? לֹא לוֹמְדִים! רַבִּים כְּמֵהִים לְיָמִים שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶם בַּיְּשִׁיבוֹת, לָמְדוּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ… אֲבָל הַיּוֹם? מִי יָכוֹל לִלְמֹד? אֵין זְמַן, אֵין מֹחַ, אֵין יְכֹלֶת פִיזִית טוֹבָה, אֵין רִכּוּז… פָּסוּק אֶחָד אַתָּה יָכוֹל? קֶטַע קָטָן אֶפְשָׁר? אֲבָל אָז הָאָדָם אוֹמֵר – מַה זֶּה כְּבָר שָׁוֶה? אָז זֶהוּ, שֶׁזֶּה שָׁוֶה הֲמוֹן.

אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר כַּמָּה דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא, לַחֲטוֹף מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, כִּי עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁכָּל רֶגַע רוּחָנִי הוּא מַשֶּׁהוּ נִצְחִי שֶׁלֹּא חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ, מַשֶּׁהוּ שֶׁכְּדַאי לִחְיוֹת בִּשְׁבִילוֹ, אֵלּוּ הֵם הַדְּבָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם רָמַז רַשִׁ"י בְּשֵׁם חֲזַ"ל, וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן, הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה דָּשׁ בֶּעָקֵב, שֶׁלֹּא שָׁוִים אֶצְלְךָ כְּלוּם, כִּי מַה זֶּה בִּכְלָל שָׁוֶה, הֵם הַדְּבָרִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אִתְּךָ לָעַד, אַתָּה תַצְלִיחַ לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לַהֲמוֹן דְּבָרִים שֶׁלֹּא תֵּאַרְתָּ וְלֹא שֵׁעַרְתָּ בְּחַיֶּיךָ.

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? אֵיךְ אֶפְשָׁר בֶּאֱמֶת לְהַגִּיעַ לַמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים בַּחַיִּים? רַק עַל יְדֵי הַפְּסִיעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהֵן נִרְאוֹת חִוְרוֹת כָּל כָּךְ, חֲסֵרוֹת חִיּוּת נִדְרֶשֶׁת, סוּג שֶׁל בֵּינוֹנִיּוּת לִכְאוֹרָה, אֲבָל הֵם הַתְחָלָתָהּ שֶׁל הַתְמָדַת הַתּוֹרָה, אִם כָּל יְהוּדִי, בְּאֵיזֶה מַצָּב שֶׁרַק לֹא יִמָּצֵא – יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ, לִלְמֹד קְצָת תַּנַ"ךְ בְּכָל יוֹם, לִקְרֹא כַּמָּה פְּסוּקִים, כְּמִסַּת הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ, וּכְמִדַּת הֲבָנָתוֹ, וְכֵן פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת אֶחָד, אוֹ שָׁנִים פְּרָקִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים, כַּמָּה שֶׁיּוּכַל וְכַמָּה שֶׁיָּבִין, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַהֶרְגֵּל הַחִיּוּנִי הֶחָשׁוּב וְהַקְּרִיטִי – שֶׁלֹּא לְהַחֲסִיר אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד מִלִּלְמֹד דַּף גְּמָרָא, אַף שֶׁבִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ יֵרָאֶה לוֹ שֶׁהוּא לֹא מַשִּׂיג אֶת מַה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה וְיָכוֹל לְהַשִּׂיג בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה – הֲרֵי שֶׁהוּא פּוֹסֵעַ אֶת הַפְּסִיעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת בַּשְּׁבִיל הַנָּכוֹן, כִּי רַק כָּךְ הוּא יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל "וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם" – לַעֲשׂוֹת הֲמוֹן טוֹב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּימֵי חַיָּיו.

בִּפְרֹס יְמֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים, כַּאֲשֶׁר הַזְּמַן הוּא לְהוֹסִיף עוֹד וְעוֹד, בְּעִקָּר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, עָלֵינוּ לִזְכֹּר, שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא הֶעָקֵב, כֹּחַ הַמָּזוֹן הַגַּשְׁמִי, מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בֶּעָקֵב, וּכְמוֹ הַמָּזוֹן הַגַּשְׁמִי – כָּךְ הַמָּזוֹן הָרוּחָנִי, אִם אָדָם מַפְסִיד אֶת הַהַתְחָלָה וְאֶת הַקַּטְנוּת שֶׁלּוֹ, הוּא לֹא יוּכַל לֶאֱגֹר הַרְבֵּה כִּרְצוֹנוֹ, רַק בְּטִפּוּל שָׁרְשִׁי בַּדְּבָרִים שֶׁהוּא דָּשׁ בְּעָקֵב – יוּכַל לִזְכּוֹת אֶל הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.