חוט אחד שנמשך מכסא הכבוד
ערב שבת פרשת קורח, כ"ז סיון תש"פ
חוט אחד של תכלת פוטר את כל הציצית. התכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, התכלת השמימית הזאת, הקדושה עצמה ששוכנת בכסא הכבוד, ממשיכה את הרחמים הרבים על כל נשמות ישראל, הם נמצאים בתוך עולם שלם, מלא הסתרות, שהוא בעצם הבגד על האלוקות, גם מסתיר את האלוקות, כביכול, וגם מייצג אותה, ה' מלך גאות לבש. משם נמשכים רחמים וחסדים ענקיים על כל בריה שבעולם, על ידי כל דבר, הכי קטן – נמשכים רחמים להשיב את הנשמה אל מקורה, אל חיק אביה שבשמים, אל השורש האהוב שלה, לא צריך שכל הבגד יתמלא בתכלת, שכל העולם יהיה בלי הסתרה, כי זה דבר שאי אפשר כלל, הלוא זה עולם הבחירה וההסתרה, אבל חוט אחד, נקודה אחת של דבקות הבורא, יכולה להאיר את כל העולם, להמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, חוט אחד בלבד שיש בלבו של יהודי, יכול להרעים את הרעם האלוקי הזה, שכל העולם הזה והבליו אינו כלום, כי אם גילוי אלוקות ממש.
אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו תמהים מול היקום האינסופי הזה, שברור לנו בתכלית הבהירות, שאינו אלא אלוקות ממש, שהתלבשה בעולמנו, אבל למה… מה רוצים מאתנו, איך נרגיש כל הזמן שאנו נתונים בעולם האמיתי, בעולם של הקב"ה, בעולם של געגועי אינסוף אל האמת הנצחית, שכל רגב אדמה בעולמנו המוזר זועק אלוקות ממש, השאלה הזו כנראה צריכה להוותר ללא מענה, כי זה בדיוק עולם הבחירה, שלא תדע כלום, ולא תבין כלום, ותהיה שם עם כל המוחין הכן מבינים שלך, וואיי…
מצות ציצית היא המצוה הפולשנית ביותר לחיי הפרט, גם מתחת לחולצה, גופיה וכו', אתה אמור לזכור את השם, ללמד אותך, תקשיב… אתה, מי אתה? הלבושים שלך? הלבוש שלך אולי מייצג איך שאתה רוצה להראות, אבל האם הוא אתה? האם הוא האור הפנימי שלך, בכלל לא. שים ציציות בבגד שלך, שירמזו לך תמיד לזכור איפה שאתה נמצא, אתה מתחכך בלבושו של ה', בלבוש הזה שהתעטף בנוף שמים ומים וכו', ואתה מסתובב פה ורואה מה? כלום. אבל אתה יודע לאחוז בציציות העולם, להבין שהעולם הנעלם והמעלים הזה הוא אלוקי לגמרי, וחוט אחד של תכלת, חוט מחשבה אחד דקיק, דיו להסיר את הלוט הערפילי הזה.