בית מלא ספרים ובגד שכולו תכלת
ערב שבת פרשת קרח, כ"ז סיון תש"פ
קרח רוצה רק שלימות, הוא מבין טוב ב'בית מלא ספרים', אבל מזוזה קטנה ומבויישת בדלת החיצונית – לא מדבר אליו כל כך, בגד שכולו תכלת, הכל רק גילוי מוחצן, אבל חוטים דקים של אמת – לא נחשבים אצלו. התורה רוצה שנעריך את הקצת, כי בסופו של דבר גם אם נשיג את ההשגות הגדולות ביותר – לא נשיג אלא קצת, המזוזה זועקת בתמימותה מחוץ לדלת, אתם חושבים שהשגתם משהו? אפילו רסיס כלשהו לא, אני המזוזה, מלאת אור וגילוי, שמע ישראל ואהבת וכו', איפה אתם שמים אותי? כשאתם יוצאים החוצה, במקום שאין כלום, כאילו, במקום של החיצוניות, של ההסתרה, שם אני עומדת מבויישת, ומרמזת לכם, דעו נא, כי החוץ הזה שאתם כה משתכשכים בו הוא אור אינסוף, ואין באמת הבדל בין בית מלא מלא מלא ספרים לבין אור קטן אמיתי, שניהם כלום לגבי האינסוף, ואתה קורח, אל תעשה חילוקים והבדלים, אל תעריך הרבה שבעצם הוא קצת, תן את האמת שלך גם למזוזה קטנה וזעירה, או לחוט אחד של תכלת, חוט אחד של אמת, חוט אחד של דבקות אמיתית בהשם יתברך, שוה יותר מבגד שלהם, ייצוגי, צועק, ולא מבין בכלל, שכל הבגד הגדול והענק הזה מורכב מהמון חוטים קטנים, פשוטים כאלו, כמו זה שאני מראה לך עכשיו. הבית מלא הספרים, נכתבו ספריו באותיות, אות אחת ועוד אות אחת, זה מה שיצר את הקדושה, המעט, התום, האמת הזכה…
עלינו לדעת, כי את האור האלוקי אין לכמת או למקד, הוא אור שאינו מוגבל בכלל, וכמו שאינו מוגבל בגדולתו ובענקיותו כך אינו מוגבל בקטנותו, גם הדבר הקטן ביותר, שבעינינו הוא זניח – הוא יכול להיות משהו חובק עולמות ממש, אין לנו שום ידע על העולם שמעבר, על קטן וגדול, על קצת והרבה, אין לעינינו אלא רצון השם יתברך, שהוא מתלבש בפרטים קטנים של הבריאה, בית אחד לשרותך ותן מזוזה קטנה בשבילו, קח בגד שלם באיזה צבע שאתה רוצה, תן משהו קטן להשם יתברך, כשאתה מבין שהוא לא באמת 'צריך' משהו ממך, אלא הוא רוצה אותך אצלו באמצעות האורות הללו, שבעיניך נראים קטנים – ואתה מודע לאי יכלתך להבין את העומק של רום ותחת, אזי אתה שם, מקיים את הכל באהבה גדולה, כי אתה יודע את הסוד של התלבשות האלוקות, כביכול, בעולם הזה.