משה רבינו – אינטרס אחד ויחיד
ויפול על פניו – מפני המחלוקת.
רש"י מתאר את הסרחונות הקודמים של העם, חטאו בעגל – ויחל משה, במתאוננים – ויתפלל משה, במרגלים – ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים. במחלוקותו של קרח נתרשלו ידיו.
מה היה נורא כל כך במחלוקת שלא יכל משה רבינו לבקש על העם שיסלח להם, ובמיוחד, שדווקא כאן הם היו מוסתים על ידי איש פרטי ועוד מאתים חמישים איש, אבל זה על פניו נראה הרבה פחות מעבודה זרה, מעגל, מלהתלונן "כל העם" על ה'. זה מפליא ביותר. משה רבינו ידע שאין דבר שהקב"ה כה מקפיד עליו כמו על מחלוקת, יתירה מזאת, נראה מהפסוקים, שמשה רבינו נפל על פניו, ועשה כאילו תשובה בעצמו, שמא גם בו יש את הנגע הזה, כי כן דרך הצדיק לבדוק בעצמו, כאשר רואה בחברו, לא יכל משה רבינו לעמוד מול ה' ופניו גלויות, והוא ממש התבייש, כביכול, מפני הוד השכינה על שנשמות ישראל שרויים במחלוקת.
מחלוקת היא גילוי האגו הכי גדול, היא שכחה גמורה מהשם יתברך, לחשוב על האינטרסים העצמיים של האדם, חטא העגל, מבלי לסנגר על דבר כזה, הוא טעות, לייחס כוחות לזר, אבל יש אמונה בכוח העליון, כמו כן המתלוננים יודעים את ה', אך לא נוהגים כלפיו יתברך כשורה, ה' ירחם, לא כן מחלוקת זו היא עבודה זרה בתדר הכי נמוך שלה, זהו הסרחון הרביעי הכולל את כל הסרחונות, משום שבאותו רגע שאדם חושב רק על עצמו, וגורר את כל העם עמו למען מטרה זו, הוא שוכח ומשכיח את שמו של הקב"ה, וזו הרעה הגדולה מכולם. ועל זה היה ירא משה רבינו "שמא לא יקבל עוד ממני".
פרשת קרח יפה נדרשת לכל דור ודור, אין התורה הקדושה מספרת סיפורים גרידא, היא מנחה אותנו בדרך החיים, בכל פעם כשאנו מזהים אינטרס, אנו נופלים במקום הזה, של שכחת ה', ברמה מסויימת הלימוד הנדרש מפרשת קורח ועדתו, היא שנעשה את כל מעשינו לשם שמים. זו נראית מילה יומרנית מדאי, וכי אנו יכולים באמת להגיע למקום הזה. עלינו לדעת, שזה או או, או שאנו באמת נהיה נקיים, או שנעשה דברים גדולים ועצומים, ובאמת לא נחלום לרגע שהכל לשם מילוי תאוות האגו הפרטי שלנו.
משה רבינו, היה הענק מכל האדם, הענו מכל האדם, האינטרס היחיד שהיה לו לגדל את שמו של הקב"ה, ולכן חרף היותו עניו מכל האדם, והאינטרס שלו היה, אם היה אדם כמונו, לפרנס את הענוה שלו, להשפיל את עצמו ולשתוק, לא כן אם ידוע לו בבהירות שרצון ה' הוא דווקא בהתנשאות שלו, בהשבת מלחמה שערה מול קורח ועדתו, את זה הוא יעשה, בשיא הענוה והשפלות בביטול גמור אל השם יתברך.
זה משה האיש, יושב בתוכנו, אנו לומדים אותנו ואמורים ללכת בעקבותיו, לבקש מהשם יתברך שנזכה לאור הגדול הזה, להיות עושים את כל מעשינו לשם שמים, ולא רק במסלול אחד צפוי מראש, אלא בכל פעם להרכין אוזן ולהקשיב לקול ה' הדובר מתוך לבנו, ולהביט לאמת שלנו בעינים.