אוי רבונו של עולם! רחמנות עלי, רק אתה יודע את האמת…
אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף (במדבר טז, כב).
בפשטות הכונה שהקב"ה ימחל לכולם כי רק אותו האיש שחטא ייענש, ולא יהיה קצף על כל העדה, אבל אפשר לומר כאן לימוד זכות לכל בריה שבעולם, כי הקב"ה, הוא שולט על כל הרוחות והנשמות, הוא יודע את מעשי כל בריה ותחבולות והמסלול שהוא צריך לעבור בעולם, וממילא הוא מרחם גם עליו, הרי משה רבינו לא אמר, רבוני, קצוף רק על היחיד הזה, עליו גם צריך לרחם, כמו שעל כל העדה אינך קוצף כי הם לא חטאו, גם על האיש אחד יחטא, הרי זה שוגג גמור, כמו שאתה לבד ידעת את כל הגלגולים שלו, את כל הרוחות שלו, את כל הבשר שלו.
גם הלשון הזו, אל אלהי הרוחות, הרי יש רק אלוהים אחד, והיה צריך להיות כתוב, אל הרוחות ותו לא, אלא שכל אדם יש לו כיוון בהכרת האלוקות לפי בחינתו ודעתו, ולפי מה שמשער בלבו, הנך אחד בכל דמיונות, כולם יודעים שה' הוא אחד, אבל כל אחד רואה אותו אחרת, ולפי ההכרה החלושה של כל אחד, כן הוא החטא, אחד רואה בהשם יתברך שנאה אליו חלילה, אחד רואה ויתור ללא התחייבות וכיוצא בזה, כל אחד לפי טעותו, והגם שצריך לשוב על זה מאד, אבל זה גם לימוד זכות על האדם, כי זו בחינת שוגג, ועל כן, לא רק שלימד זכות על העדה שאין מה לקצוף עליהם, אלא אף על היחיד הזה שחטא, כי הקב"ה מלמד זכות על כל בריה שבעולם, ועליו לדעת את זה כאשר מתעורר לבו לשוב בתשובה שלימה.
ובאמת צריך להתפלא על הטענות הללו מול השם יתברך, הלא הוא יודע הכל, ויודע מה שעושה, ומה שייך לטעון כלפיו יתברך, אלא שהוא מלמד אותנו בתורתו את הדרך איך נתייחס לברואים, לבלי לשפוט אותם כלל, וגם כשאדם רוצה להתקרב להשם יתברך, שלא יחשוב לרגע שהענין אבוד, ואין לו יכולת לחזור בתשובה בגלל שהרע את מעשיו מאד, כי ה' הוא אל אלוהי הרוחות, וכמו שמצינו בעבודה זרה, שכל האומות קוראים לה' – אלוקים של כל האלוהויות, כך האדם בדמיונו הצר מהו אלוקים, צריך שידע שיש אלוקים אמת, אחד ויחיד, שהוא מעל כל אלו הדמיונות שאנו מדמים בקטנותינו, ושם במקום ההוא – אין שום חטא נוגע, ובתנאי שאדם יתחבר לשם ויעשה תשובה שלימה.