{פרשת קרח – הרבי שלך… הרבי שלי….}

פָּרָשִׁיַּת הַקָּטֵגוֹרְיָא עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – יָפֶה נִדְרֶשֶׁת

אֵין כְּמוֹ פָּרָשַׁת קֹרַח לְחַדֵּד זָוִיּוֹת חֲשׁוּכוֹת בִּתְפִישַׂת עוֹלָמֵנוּ הַמְקֻבַּעַת. אוּלַי זֶה אוֹר חָדָשׁ עַל דִּבְרֵי רַשִׁ"י שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פֵּרוּשׁוֹ לְפָרָשָׁתֵנוּ: "פָּרָשָׁה זוֹ יָפָה נִדְרֶשֶׁת"… הִיא תָּמִיד אַקְטוּאָלִית, דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וּמַחְלְקוֹתָיו, דּוֹר דּוֹר וְטָעֻיּוֹתָיו.

פָּרָשַׁת קֹרַח פּוֹתַחַת בִּלְשׁוֹן קִיחָה, 'שֶׁלָּקַח אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת לְצַד אֶחָד', כְּלוֹמַר, הָאִישִׁיּוּת הַפְּרָטִית שֶׁלּוֹ הָפְכָה לְעִקָּרִית בָּעִנְיָן, אֵין יוֹתֵר הַבָּטָה לְעֵבֶר הַתַּכְלִית, יֵשׁ כָּאן יוֹתֵר עִיּוּן בִּמְקוֹמִי, בְּמַעֲמָדִי, בַּמִּסְגֶּרֶת בָּהּ יֵשׁ רַק 'אוֹתִי וַאֲנִי'…

וְשֶׁלֹּא תִּהְיֶה טָעוּת, עֲדַת קֹרַח, הָרְשָׁעִים וְהַחֲטָאִים לְפִי הַתּוֹרָה, לֹא הָיוּ חֲבוּרַת פּוֹרְקֵי עֹל הַמּוֹרְדִים בְּסַמְכוּת הַתּוֹרָה, הַהֵפֶךְ, הָאֲמִירָה שֶׁל הַתּוֹרָה "כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים" (בַּמִּדְבָּר טז, ג), לֹא הָיְתָה רַק הַתְרָסָה, זוֹ הָיְתָה הָאֱמֶת הַחוֹתֶכֶת.

חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים זַ"ל מְסַפְּרִים (סַנְהֶדְרִין קו, ב) עַל אוֹן בֶּן פֶּלֶת, שֶׁאִשְׁתּוֹ, בַּעֲצַת נָשִׁים נְבוֹנָה, גָּמְלָה לְהָנִיאוֹ מֵהִצְטָרְפוּת לְמַחֲנֶה קֹרַח, בְּכָךְ שֶׁפָּרְעָה אֶת רֹאשָׁהּ, וּבְחֹסֶר צְנִיעוּת שֶׁכָּזֶה, בְּטוּחָה הָיְתָה, שֶׁהָעֵדָה כֻּלָּהּ, הַקְּדוֹשִׁים… לֹא יָהִינוּ לְהִכָּנֵס לְבֵיתָהּ, לִגְרוֹר אֶת בַּעְלָהּ לָאָסוֹן.

מַה שֶׁאָכֵן הָיָה.

וּבְכֵן הַתְּמִיהָה רַק מִתְעַצֶּמֶת, קֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, שֶׁעֵינוֹ הִטְעָתוֹ, הָיָה בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אִם כִּי לֹא מְדֻיֶּקֶת, אֲבָל בְּכָל זֹאת… לֹא אִישׁ פָּשׁוּט בִּכְלָל, לְפֶתַע, הַכֹּל נָפַל, כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הָרוּחָנִיּוֹת, כָּל הַטֹּהַר הַנֶּאֱצָל… הַכֹּל פָּג, כֻּלָּם הִסְתּוֹפְפוּ בְּלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעֲרָה, חָרְכָה כָּל פִסַּת טֹהַר בַּמַּחֲנֶה.

דּוֹמֶה, כִּי כֹּחַ הַרְסָנִי עָצוּם לַמַּחֲלֹקֶת, הִיא גּוֹרֶמֶת לְאָדָם לִהְיוֹת עִוֵּר, חֵרֵשׁ וּנְכֵה כָּל הַרְגָּשׁוֹת כֻּלָּם, הִיא עוֹטֶפֶת בְּקִרְבָּהּ אֶת כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, לְלֹא שִׁיּוּר אַחַת בַּחוּץ, וְכָרֹעַ בְּהִתְגַּלְּמוּתוֹ, דּוֹרֶסֶת הִיא כָּל חֶלְקָה טוֹבָה.

אַךְ הַמְסֻכָּן בְּיוֹתֵר הוּא, כִּי אֵין בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת חָשִׁים בְּכָךְ, הֵם, לְדִידָם, מַשְׁכִּינֵי הַשָּׁלוֹם דַּוְקָא, מִתְנַהֲגִים בַּדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הֲכִי אֲמִתִּית, הַהֵפֶךְ, הַמַּחֲנֶה שֶׁכְּנֶגֶד, הוּא הַבְּעָיָתִי, וּרְמִיסָתוֹ – תִּקּוּן הָעוֹלָם, אָסוּר לְפַסְפֵּס אֶת הַתַּפְקִיד הַגּוֹרָלִי שֶׁהוֹעִידוּ לָנוּ, הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁבְּגִישָׁתָם זוֹ, הֵם מְקַיְּמִים מֵעֵין מִצְוַת "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דְּבָרִים יג, ו).

מִסַּמְמְנֵי הַגָּלוּת הַבּוֹלְטִים, הוּא, שֶׁבְּנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ… בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת, לְדוֹרוֹתֵיהֶם, וּבַלְּבוּשׁ הָאוֹפְיָנִי דַּוְקָא, מַמְשִׁיכִים בַּתִּקּוּן שֶׁבּוֹ הֵחֵל מַמְצִיא הַשִּׁיטָה… אֵין אֶחָד שֶׁלֹּא קָרָא מַאַמְרֵי רַזַ"ל בִּגְנוּת הַמַּחֲלֹקֶת וּבְמַעֲלַת הַשָּׁלוֹם. הַיִּשּׂוּם הוּא הַבְּעָיָה. לְהָחִיל אֶת הַדְּבָרִים הַיָּפִים הָאֵלּוּ עָלֵינוּ, מַמָּשׁ בַּמִּגְרָשׁ הַפְּרָטִי, הֵיכָן שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת הַמְהוּמָה, שָׁם לְהֵרָגַע וְלִפְרֹשׁ מֵהַמַּחֲלֹקֶת.

כַּמָּה זִלְזוּל בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים וּבִזּוּי הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה בְּשֵׁם הַדַּת עַצְמָהּ? הֲרֵי אֵין אַבְּסוּרְד גָּדוֹל יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁמִּתּוֹךְ קַנָּאוּת לִדְבַר הַשֵּׁם, אֲנָשִׁים בָּזִים בְּנוֹשְׂאֵי דֶּגֶל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, עֲמֵלִים בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה וּדְבֵקִים בְּאַהֲבָתוֹ וּבְיִרְאָתוֹ, וְרַק מֵחֲמַת הָעֲטִיפָה הַשּׁוֹנָה, הַגִּישָׁה הָאַחֶרֶת, הַתְּפִישָׂה הַקּוֹטְבִית מְבַטֶּלֶת אֶת כָּל הִלְכוֹת כְּבוֹד תַּלְמִיד חָכָם וְכוּ', בְּאִוְשַׁת מַחֲלֹקֶת אַחַת.

יְתֵרָה מִזֹּאת, בְּעִיּוּן מְרַפְרֵף עַל הַנִּשְׁמָע וְהַנַּעֲשֶׂה, עַל הַ'מִּקְוֶה-נַיֶיעס' וְשִׂיחוֹת פּוֹלִיטִיקָה עֲקָרוֹת שֶׁל יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, נְגַלֶּה, כִּי אֵין כָּאן שׁוּם קַנָּאוּת לִדְבַר ה' וְתוֹרָתוֹ, זֶהוּ בְּעֶצֶם הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר, בְּהִסּוּס-מַה נִתַּן אֲפִלּוּ לוֹמַר, כִּי זֹאת הִיא הַכְּפִירָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם.

וְלָמָּה?

כִּי עָלֵינוּ לִבְדּוֹק הֵיטֵב, מַדּוּעַ בְּעֶצֶם, אָנוּ מְחַבְּבִים אֶת הָרַבִּי וְהַגָּדוֹל פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, הַאִם בֶּאֱמֶת מִשּׁוּם שֶׁהוּא נְצִיגוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בָּעוֹלָם? הַאִם מִשּׁוּם שֶׁאַהֲבַת הַתּוֹרָה שֶׁבָּנוּ, גּוֹרֶמֶת לָנוּ לְחַבֵּב אֶת הַהוֹגֶה בָּהּ בֶּאֱמֶת?

כִּי אִם הָיְתָה כָּךְ הָאֱמֶת… הֲרֵי שֶׁהָיָה עָלֵינוּ לְכַבֵּד, לֶאֱהֹב, לְהַעֲרִיךְ, לְהַעֲרִיץ… אֶת 'כָּל' תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה, וְלֹא רַק אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מֵהֶם.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אָדָם אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, וְרַק אֶת עַצְמוֹ, אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ, אֶת שְׁכוּנָתוֹ, אֶת אַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ, זֶה הָרֶקַע הָאֲמִתִּי שֶׁל אַהֲבַת גְּדוֹלִים בְּדוֹרֵנוּ, שֶׁמְּהֵרָה הוֹפֶכֶת לְתַחֲרוּת וּמוּשָׂא לְמַאֲבָקִים וּפוֹלְמוֹסִים. כִּי אִם 'אֲנִי' נוֹלַדְתִּי בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הָרַבִּי הַזֶּה, הֲרֵי שֶׁ'אֲנִי' חַיָּב לְהָגֵן בְּכָל כֹּחִי וּמִרְצִי עַל מַעֲמָדוֹ וּכְבוֹדוֹ, גַּם כַּאֲשֶׁר לֹא הִתְבַּקַשְׁתִּי כְּלָל, הֲרֵינִי מוּכָן לְחָרֵף וּלְגַדֵּף כָּל צַדִּיק וִירֵא שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁהָרַבִּי 'שֶׁלִּי' יִהְיֶה עֶלְיוֹן וְרָם עַל כֻּלָּם.

אוּלַי בְּדֶרֶךְ זֹאת נִתַּן לְהָבִין, לְפָחוֹת בְּהֶקְשֵׁר הָאַקְטוּאָלִי, אֶת הִצְטָרְפוּתָם שֶׁל מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת לְמַחֲנֶה הַנִּצִּים, הֲלֹא כְּכָל שֶׁיִּפּוֹל דָּבָר, תִּהְיוּ אַתֶּם בַּמִּשְׁבֶּצֶת הַמְסֻיֶּמֶת שֶׁלָּכֶם, מַה תַּרְוִיחוּ מֵהַמַּהְפָּךְ הַמְיֻחָל?

בָּרוּר… הַכָּבוֹד שֶׁל 'אֲנַחְנוּ'!

אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֵנוּ לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, פִּינוּ אָמוּר לִהְיוֹת סָגוּר הֶרְמֶטִית כְּשֶׁמַּזְכִּירִים דְּמוּת שֶׁל 'גָּדוֹל' כָּלְשֶׁהוּ, אַף זֶה שֶׁלֹּא מִמַּחֲנֵנוּ, לֹא לְהָגִיב, לֹא לְתָאֵר וּלְהַגְדִּיר, לֹא לְחַפֵּשׂ מוּמִים וְהֶבְדֵּלִים.

גַּם אִם כַּוָּנַתְכֶם לְ'טוֹבָה' יַחֲסִית, אַתֶּם עֲלוּלִים לְגַלּוֹת, שֶׁהַיֶּלֶד יִקְלֹט כִּי חָלִילָה, הֻתְּרָה הָרְצוּעָה, וּמֻתָּר לְדַבֵּר עַל צַדִּיקִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, עִם כָּל הַתּוֹצָאוֹת הַנִּלְווֹת לְכָךְ.

עָלֵינוּ לְשַׁדֵּר אַהֲבָה וְהַעֲרָכָה לְכָל תַּלְמִיד חָכָם בַּאֲשֶׁר הוּא, הַחִנּוּךְ הַזֶּה, כְּלַפֵּי עַצְמֵנוּ וּכְלַפֵּי אֲחֵרִים, הוּא הַלִּמּוּד הַבִּלְתִּי אֶמְצָעִי מִפָּרָשַׁת קֹרַח.