{פרשת קרח – השגת אלוקות של הצדיק}

אָכֵן "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים", אֲבָל…

הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת הִיא הַהַשָּׂגָה שֶׁיָּכוֹל אָדָם גַּשְׁמִי, לְפִי עֶרְכּוֹ הַדַּל וְהַמְצֻמְצָם – לְהַשִּׂיג בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָחוּשׁ אֶת נוֹכְחוּתוֹ בְּחַיָּיו הָאִישִׁיִּים, הָאֶפְשָׁרוּת הַפִּלְאִית, שֶׁאָדָם חוֹמְרִי יַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת, רוּחָנִיּוֹת לְגַמְרֵי, הִיא אַחַת מֵהַפְּלָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ. הַהַשָּׂגוֹת הָאֵלּוּ אֵינָן בָּאוֹת עַל רֵיק, רַק מִי שֶׁמַּקְדִּים אֲלֵיהֶן עֲבוֹדָה מַתְמֶדֶת שֶׁל זִכּוּךְ הַלֵּב וְהַמֹּחַ, נִקְיוֹן הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ וְכוּ', אוֹ אָז הוּא זוֹכֶה לְמַה שֶּׁזּוֹכֶה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וּבְגִלּוּי אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

לֶעָתִיד לָבוֹא, בְּעֵת אֲשֶׁר הָעוֹלָם יִתְעַלֶּה לְגַמְרֵי אֶל עוֹלָם שֶׁל הֲבָנָה מַעֲמִיקָה יוֹתֵר, הָאֱנוֹשׁוּת תִּתְרוֹמֵם אֶל תּוֹדָעָה בְּהִירָה בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין יְהוּדִים לְבֵין שֶׁאֵינָם כָּאֵלּוּ, כִּי הֲרֵי אֵלּוּ הָרִאשׁוֹנִים הִתְיַגְּעוּ בִּימֵי הַגָּלוּת לְהַשִּׂיג וְלִדְרֹשׁ אֶת ה', וְאַף שֶׁגַּם הַגּוֹיִם יַשִּׂיגוּ – בְּוַדַּאי תִּהְיֶה שׁוֹנָה הַשַּׂגָּתָם. וְגַם בֵּין הַיְהוּדִים בְּעַצְמָם, אוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן כא): לֶעָתִיד לָבוֹא, גַּם בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, בְּוַדַּאי יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, מִכָּל שֶׁכֵּן בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע, כִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה מַקִּיף לָזֶה יִהְיֶה פְּנִימִי לָזֶה, וְכַמּוּבָא פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (יְשַׁעְיָה יא, ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", כִּי בְּהַשֵּׂכֶל הַמְּשֻׁתָּף יִהְיוּ כֻלָּם שָׁוִים, שֶׁהַכֹּל יֵדְעוּ אֶת ה', אֲפִלּוּ עַכּוּ"ם, אַךְ בְּעַמְקוּת הַחָכְמָה יִהְיֶה כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כַּמַּיִם הַמְּכַסִּים לַיָּם, שֶׁלְּמַעְלָה הַמַּיִם שָׁוִים בְּכָל מָקוֹם, אַךְ בְּעַמְקוּת הֵם מֻבְדָּלִים מְאֹד, כִּי בְּזֶה הַמָּקוֹם הַמַּיִם נְמוּכִים וּסְמוּכִים לָאָרֶץ, וּבִמְקוֹם אַחֵר עֲמוּקִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּבְמָקוֹם אַחֵר הֵם עֲמוּקִים עַד הַתְּהוֹם, כֵּן יִהְיֶה בְּהַשָּׂגַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶעָתִיד.

הַחִלּוּק הַבּוֹלֵט הַזֶּה שֶׁבֵּין אָדָם לְאָדָם, תּוֹצָאוֹת מֵהַיְּגִיעָה הַמְסֻיֶּמֶת שֶׁהִשְׁקִיעַ כָּל אֶחָד מִבְּנֵי תְּמוּתָה, הוּא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הֲמוֹנֵי הָעָם, טוֹבִים כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ אֶל חַכְמֵי הָאֱמֶת, הַצַּדִּיקִים המזוככים, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּכִשְׁרוֹן מְסֻיָּם אוֹ בְּגֶזַע מִשְׁפַּחְתִּי נָכוֹן וְכוּ', אֶלָּא הַנְּקֻדָּה הַיְּחִידָה הִיא – מִדַּת הַשָּׂגַת הָאֱלֹקוּת שֶׁל הֶחָכָם הָאֲמִתִּי. עַל פָּנָיו, נִרְאִים הָאֲנָשִׁים שָׁוִים, כֻּלָּם יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, כֻּלָּם עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם, כְּמוֹ הַיָּם הַשָּׁלֵו, שֶׁאֵין רוֹאִים בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ אֶת הָעֲמָקִים הַשּׁוֹנִים לְעֻמַּת הַמְּקוֹמוֹת הָרְדוּדִים, כֻּלָּם מְכֻסִּים בְּקַו אָחִיד שֶׁל מַיִם שְׁקֵטִים, כָּךְ בְּנֵי הָעֲבוֹדָה, כֻּלָּם נִרְאִים אוֹתוֹ דָּבָר, אֲבָל בִּפְנִימִיּוּת… זֶהוּ עִנְיַן אַחֵר לְגַמְרֵי.

זֶהוּ הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מִצְוַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, זוֹ אֵינָהּ חֹסֶר יְדִיעָה שֶׁל הֲלָכָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, אֶלָּא זוֹ הֲבָנָה כִּי הֶחָכָם הָאֲמִתִּי הוּא מְזֻכָּךְ יוֹתֵר, וְהַשָּׂגָתוֹ אֶת ה' עֲמֻקָּה מִזּוֹ שֶׁלִּי, לַחָכָם יֵשׁ דַּעַת, וְאֶת הַדַּעַת הַזּוֹ הוּא טוֹרֵחַ לְהַחְדִּיר בִּי, וּלְהַעֲלוֹת אוֹתִי אֶל מָקוֹם גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת.

לֹא תָּמִיד הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר בִּדְרָשׁוֹת שֶׁל מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת, לִפְעָמִים הוּא נוֹקֵט בְּשִׁיטָה עֲקִיפָה, הוּא מוֹצֵא עֵצוֹת יְעִילוֹת כֵּיצַד לַחְדֹּר לַלְּבָבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים, לְעִתִּים שִׂיחוֹת הַחֻלִּין אוֹ סִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק – מְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה יוֹתֵר מִכָּל הַשִּׂיחוֹת והאמרות שֶׁבָּעוֹלָם, הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, הִיא דֶּרֶךְ שֶׁמְּדַבֶּרֶת לַיְּשֵׁנִים אֶת שֵׁינַת חַיֵּיהֶם, הַהִתְעוֹרְרוּת הַמַּפְתִּיעָה שֶׁהֵם יְקַבְּלוּ מִדִּבּוּרֵי הַצַּדִּיק – תָּבִיא אוֹתָם אֶל הַשְּׁלֵמוּת.

בְּפָרָשַׁת קֹרַח אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַתּוֹצָאָה הָעֲגוּמָה שֶׁל חִסָּרוֹן אֱמוּנַת חֲכָמִים, לֹא הָיוּ אֵלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מַשִּׂיגִים אֶת הָאֱלֹקוּת כְּלָל, הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן, הַהַקְדָּמָה לַטְּרוּנְיָה שֶׁלָּהֶם – כִּי כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, הָיְתָה הַקְדָּמָה שֶׁל אֱמֶת, אָכֵן, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כֻּלָּם מַשִּׂיגִים, כֻּלָּם נִמְצָאִים עַל צִיר רָצִיף שֶׁל הַשָּׂגָה חִיצוֹנִית נִרְאֵית, אַךְ בַּפְּנִימִיּוּת… בָּעַמְקוּת… בַּשֹּׁרֶשׁ… הָרְבָדִים הַנִּסְתָּרִים הַלָּלוּ – לֹא הִתְקַבְּלוּ בְּלִבּוֹתֵיהֶם, הֵם רָאוּ אֶת הַיָּם שָׁוֶה בַּקַּו הָאָחִיד שֶׁלּוֹ, וְלֹא הִשְׂכִּילוּ לְהִתְבּוֹנֵן לְתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁל הַשָּׂגַת הַבּוֹרֵא, לְהָכִיל אֶת הָעֹמֶק שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת.

הַטָּעוּת הַזּוֹ, הֵבִיאָה אוֹתָם לְהַחְשִׁיב אֶת מֹשֶׁה כְּמִתְנַשֵּׂא, אוֹתוֹ צַדִּיק מַשִּׂיג דַּעַת עֶלְיוֹן, מֵרֹב זיכוכו, הַתַּדְמִית שֶׁלּוֹ הָיְתָה כִּרְאִי מְלֻטָּשׁ, שֶׁהַמִּסְתַּכֵּל בְּתוֹכוֹ פָּשׁוּט רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה שִׂיא הָעֲנָוָה הָאֱנוֹשִׁית הָאֶפְשָׁרִית, אַךְ הִצְטַיֵּר בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן הַגֵּאֶה כְּמִתְנַשֵּׂא, חַס וְשָׁלוֹם, זוֹ הַתּוֹצָאָה שֶׁל אִי הֲבָנָה בְּמַהוּת הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי.

(על פי תוך הנחל שבת פרשת קרח תשס"ז).