החיים מול גילוי כבוד ה'
יום חמישי לסדר קרח, כ"ו בסיון תש"פ
"אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי" (במדבר טז, כט)
כל אדם מתנסה בדבר שהוא התפקיד והשליחות שלו, דווקא הדבר שכל כך מוריד ומפתה אותך – שם השלימות שלך, אם תזכה להשתחרר מכבלי הפיתוי והחטא, וכמו שזה בין אדם למקום, כך זה בענינים שבין אדם לחבירו, האדם נועד לתפקיד כללי ופרטי, התפקיד הפרטי הוא ידוע לכל אחד מלבו ומהגותו בספרי הקודש וכו', התפקיד הכללי, הוא להיות חלק מגילוי כבוד ה', לפעמים, דווקא כשהזולת מתפרש בעיניך כמונע את גילוי כבוד ה', ואתה יוצא במחלוקת עזה למולו, להומו ולרדפו, שם המקום להתבונן, אולי הוא דווקא להפך שהוא מגלה את כבוד ה' ממש.
בפרשת קרח, אנו יודעים בוודאות כי המגלה הגדול של כבוד ה' הוא משה רבן של כל ישראל, המקבל תורה מפי הגבורה, שהאיר את העולם באור התורה והאמונה, וכל היהדות עומדת עליו, על ביטולו המוחלט לאלוקות, החיים של קרח נועדו לגדל את הענין הזה גופו, כאשר חייו לא מצדיקים את הזרימה הזו, בדין הוא שיפסקו בדרך מפתיעה, לא כמות כל האדם ימותון אלה. כי כל זמן שאדם חי – יש לו תקוה להגיע ליעדו, לא כאשר הוא מאבד את היעד, ומחסל את עצמיותו וקיומו בעולם.
אם המוות היה מוות רגיל, יתכן ותפקידו היה דווקא לחלוק על משה רבינו, שזה מה שרש"י מזכיר – ובדין הוא חולק עלי, אבל אם הזרימה של החיים שלו תפסק, והוא ימות בבריאה חדשה, הרי זה רמז, שהוא עצמו שינה את מהותו ואת תפקידו, שבכך גרם שהעולם החדש שיצר במו חטאו יקום עליו לרועץ ויהגה אותו מן המסילה דווקא בדרך הזו.
כאשר אנו לומדים פסוקים כאלו, אנו מסוגלים להתבונן בעצמנו ולראות את עצמנו חיים בזרימה שקטה, אבל יתכן שאנו מתים מבחינה רוחנית, כי כאשר אדם לא מספק את השליחות שלו, או יתירה מזאת, עוזב את המסלול המיוחד שלו שמביא אותו אל היעד, גם אם הוא ימשיך לחיות חיים גשמיים בתקוותו של ה' שישוב אליו, בינתיים אינו חי את החיים המיועדים לו, וחבל.