{פרשת ראה – המשמעות של כל דיבור}

דיבור של טעות…

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, אָנוּ מוֹצְאִים הְתִיַחֲסוּת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, לְנָבִיא שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי, הַיְנוּ אָדָם בַּעַל כּוֹחוֹת גְּדוֹלִים וְעַל אֱנוֹשִׁיִּים, וּבְכָל זֹאת צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, הָאֱמֶת, שֶׁקָּשֶׁה לָנוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי תּוֹפָעָה כָּזֹאת, שֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בְּאָדָם "נָבִיא וְחוֹלֵם חֲלוֹם", שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ הִלָּה רְצִינִית סְבִיבוֹ, וְלָקוּם וּלְהִתְרַחֵק מִקִּרְבָתוֹ, מַה הֵם הַנְּתוּנִים שֶׁבְּיָדֵינוּ, לִבְדּוֹק וְלָדַעַת מִי הוּא הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, וּמִי הוּא נָבִיא הַשֶּׁקֶר, שֶׁנִּקְרָא גַּם נָבִיא וְגַם שֶׁקֶר.

רַבֵּנוּ זַ"ל מְלַמֵּד, כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מִלְּדַבֵּר דִּבּוּרִים לֹא תְּקִינִים, דִּבּוּרִים שֶׁהֵם נֶגֶד הָאֱמוּנָה, אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְלוֹצְצִים, אָסוּר לָנוּ לַחֲזֹר עַל דִּבְרֵי הַהֶבֶל שֶׁל הַכּוֹפְרִים, וְאַף כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לֵיצָנוּת מֵהֶם, להפריכם וּלְהַרְאוֹת אֶת הַטָּעוּת, פָּשׁוּט, אָסוּר לְהוֹצִיא מִן הַפֶּה דִּבְרֵי כְּפִירָה, בְּכָל צַד וְסִבָּה שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם, וְכָל זֹאת לָמָּה? כִּי הַדִּבּוּר הוּא נֶשֶׁק עָצְמָתִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ.

לְכָל דִּבּוּר שֶׁאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו – יֵשׁ מַשְׁמָעוּת, אֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי הַדִּבּוּר הוּא הַכֹּל, הַכֹּל מַמָּשׁ, כַּאֲשֶׁר אָדָם מְדַבֵּר דִּבּוּר, הוּא מְגַלֶּה אֶת נִבְכֵי נִשְׁמָתוֹ, וְהַהֵפֶךְ, כַּאֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר דִּבּוּר – הוּא יוֹצֵר מַשֶּׁהוּ בְּנִשְׁמָתוֹ, אֵין דִּבּוּר סְתָם, לְכָל דִּבּוּר, אַף הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים – יֵשׁ לוֹ מַשְׁמָעוּת, הֵן לְטוֹבָה – בְּנִיַּת עוֹלָמוֹת, וְהֵן לְהֵפֶךְ הַטּוֹבָה – הֶרֶס עוֹלָמוֹת שֶׁל עַצְמֵנוּ וְשֶׁל אֲחֵרִים.

כָּל אֶחָד נִתְקָל בִּימֵי חַיָּיו בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא נִסָּיוֹן הַכָּרוּךְ בְּדִבּוּר שֶׁל טָעוּת, שֶׁהֵמִיט עָלָיו אִי נְעִימוּת אוֹ תַּקָּלָה רְצִינִית, כַּמָּה הָיִינוּ רוֹצִים לְהַחֲזִיר מִלִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ, וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר… לְלַמְּדֵנוּ בָּא הַפֶּה הַזֶּה, כִּי הַדִּבּוּר מְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת לְטַב אוֹ לְמוּטָב.

אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁאָנוּ רוֹצִים לַעֲמֹד עִמָּם בְּקֶשֶׁר מַתְמִיד עָלֵינוּ לִבְחֹר דֶּרֶךְ הַקְשָׁבָה לַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיהֶם, אִם הוּא דִּבּוּר טָהוֹר הַמְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בִּנְתִיבוֹת טֹהַר – עָלֵינוּ לְאַמֵּץ אֶת הַקִּרְבָה אֲלֵיהֶם בְּחֹם, אִם חָלִילָה, הַדִּבּוּרִים שֶׁיּוֹרֵק הַמַּכָּר מִפִּיו הֵם בִּלְתִּי אַחְרָאִים, עָלֵינוּ לִשְׁמֹר מֶרְחָק, כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ הַשְׁפָּעָה בְּכַמָּה רְבָדִים, זֶה לֹא צְחוֹק.

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ עַצְמֵנוּ, נִדְרָשִׁים לִשְׁמוֹר עַל מוֹצָא שְׂפָתֵינוּ, וְלֹא לְהִתְלוֹצֵץ מִמַּה שֶׁאָסוּר לְהִתְלוֹצֵץ, כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא צוֹחֲקִים עֲלֵיהֶם, עָלֵינוּ לְפַתֵּחַ רְגִישׁוּת בִּשְׁמִיעָתֵנוּ אֶת הַזּוּלַת מְדַבֵּר, אִם הַדִּבּוּרִים הֵם מֵהַזָּן הָאָסוּר הַזֶּה, הַפּוֹעֵל רָעוֹת בְּנַפְשֵׁנוּ, עָלֵינוּ לָדַעַת כִּי אָנוּ עוֹמְדִים בְּקִרְבַת סַכָּנָה רוּחָנִית מוּחָשִׁית, שֶׁתִּתֵּן אֶת אוֹתוֹתֶיהָ בְּחַיֵּינוּ, בְּמֻקְדָם אוֹ בִּמְאֻחָר. זְהִירוּת.

מוּבָן אֵיפֹה, כִּי גַּם חוֹלֵם הַחֲלוֹם אוֹ הַנָּבִיא, אוֹ אֵיךְ שֶׁנִּקְרָא לוֹ, לַמְרוֹת גַּדְלוּתוֹ וּתְכוּנוֹתָיו הַנִפְלָאוֹת, אִם אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַהַדְרָכָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא מְנֻגֶּדֶת לְמַה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים מֵהָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, לְלֹא שׁוּם שֵׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ', אָנוּ חַיָּבִים לְהִתְרַחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת מִכָּל סוּג שֶׁל 'נְבוּאָה' שֶׁכָּזוֹ, כִּי הַכֹּחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ הֵם כְּנִסְיוֹנוֹת וּתְמוּרוֹת, שֶׁבָּאוּ לִבְחֹן אוֹתָנוּ: הֲיִשְׁכֶם אוֹהֲבִים אֶת ה'.

אָכֵן, זוֹ בְּדִיקָה בְּרוּרָה עַל אַהֲבַת ה', אֵין אָנוּ מְחַפְּשִׂים דְּרָכִים נִפְלָאוֹת, אֵין אָנוּ מִתְפַּעֲלִים מִדְּבָרִים מַפְתִּיעִים, אָנוּ מְחַפְּשִׂים אַחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַחֵר הָאֱמֶת הַזַּכָּה הַזּוֹ, שֶׁאֵינָהּ נִזְקֶקֶת לָאוֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים אוֹ לִשְׁאָר דְּבָרִים דּוֹמִים, אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, בְּקִרְבַת אֱלֹקִים, כִּי זוֹ מַטְרָתֵנוּ בַּחַיִּים, וְכָל הַבְּרִיאָה נִבְרְאָה לְצֹרֶךְ הָעִנְיָן הַזֶּה עַצְמוֹ, מִכָּאן וָאֵילָךְ, כָּל דִּבּוּר, וְכָל נְבוּאָה, שֶׁאֵינָם תּוֹאֲמִים אֶת הַמְּצִיאוּת הָאֱלוֹקִית הַזּוֹ – הִיא מִחוּץ לַגֶּדֶר, הַמֹּחַ שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ מַחְסָן שֶׁמּוּכָן לְאַפְסֵּן גְּרוּטָאוֹת צְבוּעוֹת בַּצֶּבַע הַנָּכוֹן, אָנוּ רוֹצִים אֶת הַדָּבָר הָאֲמִתִּי, אֶת אַהֲבַת ה' הַטְּהוֹרָה.

וּבַחֲזוֹר לְכֹחַ הַדִּבּוּר, בְּכָל דַּרְגָּה שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בָּהּ, יֵשׁ אִתָּנוּ אֶת הַנֶּשֶׁק הַזֶּה, שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ נְסִיקָה אֶפְשָׁרִית לְכָל דַּרְגָּה מְרוֹמֶמֶת שֶׁתִּהְיֶה, אִם אָנוּ פּוֹתְחִים בַּבְּחִירָה שֶׁלָּנוּ אֶת הַפֶּה, וּמְדַבְּרִים דִּבּוּרֵי קֹדֶשׁ, פְּשׁוּטִים כָּאֵלּוּ, שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לְדַבֵּר אוֹתָם, אָנוּ מִתְחַבְּרִים אֶל הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁבַּבְּרִיאָה, מוּבָן, שֶׁדַּוְקָא הַדָּבָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו, הוּא הֲכִי קַל לְיִשּׂוּם, פָּשׁוּט לְדַבֵּר, לְשׂוֹחֵחַ, לְהַרְעִיף דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְנֶחָמָה, דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה וּתְהִלָּה, כִּי בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר.

מֵהַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים עַד הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים, צְרִיכִים כֻּלָּם אוֹתוֹ דָּבָר – אֶת קִרְבַת אֱלֹקִים, שֶׁנִּמְצֵאת כָּאן אִתָּנוּ וְאֶצְלֵנוּ, בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, לָכֵן צִיֵּד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּכָל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, אָנוּ יְכוֹלִים, בְּכָל מַצָּב וּבְכָל מָקוֹם לִקְרֹא אֵלָיו, לְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר הַפָּשׁוּט שֶׁלָּנוּ, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הַפֶּתַח וְהַשַּׁעַר לְהִכָּנֵס אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.