{פרשת שופטים – האחריות של הרבנים}

מי הוא השופט והדיין ההגון?

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מְלַמֶּדֶת הַתּוֹרָה עַל הַדַּיָּנִים שֶׁמַּנְהִיגִים אֶת הָעָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יט, יז): וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם. וּמְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: לִפְנֵי ה' – יִהְיֶה דּוֹמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים פב, א): "בְּקֶרֶב אֱלֹקִים יִשְׁפֹּט". אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם – יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, צָרִיךְ אַתָּה לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד.
הַנִּתְקָל בְּדִבְרֵי רַשִׁ"י, מִתְקַשֶּׁה בְּהַשְׁקָפָה שִׁטְחִית בַּהֲבָנַת קֶשֶׁר הַדְּבָרִים – עַל הַמִּלִּים לִפְנֵי ה', מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם', וְעַל הַמִּלִּים: לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים, מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: 'יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ'. מַה בְּעֶצֶם הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, שֶׁאֵינָם מַצְבִּיעִים עַל שׁוּם שַׁיָּכוּת? וְכֵן בִּכְלָל מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ? אָנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ? הוּא שׁוֹפֵט הָגוּן? אֵיךְ אֵדַע אִם הוּא בְּדַרְגַּת יִפְתָּח בִּכְלָל.
אכן, הַדְּבָרִים לֹא פְּשׁוּטִים, יָדוּעַ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, מְלַמֵּד (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן ה') שֶׁהִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה בָּעוֹלָם נוֹבַעַת מִמַּעֲשֵׂי הָרַבָּנִים וְהַדַּיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, שֶׁמְּעַוְּתִים אֶת הַמִּשְׁפָּט וּמְקַלְקְלִים אֶת הַדִּין, בְּאֹפֶן רוּחָנִי, נִגְרַם לִבְנֵי דּוֹרָם קִלְקוּל הַמּוֹחִין, וְטֻמְאַת עֲמָלֵק מִתְגַּבֶּרֶת בָּעוֹלָם. דַּרְגַּת מַנְהִיגִים עִם פְּגָמִים אֱנוֹשִׁיִּים לֹא מְתֻקָּנִים, גּוֹרֶמֶת לְמוּנְהָגִים לְסַגֵּל דַּרְגָּה רוּחָנִית נְחוּתָה וּמְבִישָׁה.
מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים אוֹדוֹת הָאַחֲרָיוּת הָעֲנָקִית שֶׁרוֹבֶצֶת עַל כִּתְפֵי הָרַבָּנִים וּמַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּמוֹ רָאשֵׁי הָעָם, וּכְמוֹ בְּגוּף שֶׁאִם הָרֹאשׁ דּוֹאֵב כָּל הַגּוּף מֻשְׁפָּע מִכָּךְ, כְּמוֹ כֵן בָּעָם, אִם רָאשֵׁי הָעָם אֵינָם הֲגוּנִים – הַצִּבּוּר מֻשְׁפָּע וְלֹא לְטוֹבָה. אֵין זוֹ חוֹכְמָה לָרוּץ לְקַבֵּל אֶת הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת, הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן, צָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵהַמַּנְהִיגוּת וְהַהִתְנַשְּׂאוּת, מִי רוֹצֶה לְהַחֲטִיא אֶת הָעָם?
אָכֵן אֵצֶל יִפְתָּח רָאִינוּ, שֶׁמִּקֹּדֶם לֹא רָצָה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת רֹאשׁ וְשׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל, אַדְּרַבָּה, כָּתוּב (שׁוֹפְטִים יא, ג): וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב, וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ – שֶׁלֹּא רָצָה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שְׂרָרָה, רַק כְּשֶׁבָּאוּ בְּנֵי עַמּוֹן לִלְחֹם בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִפְצִירוּ זִקְנֵי גִּלְעָד שֶׁיִּהְיֶה לְרֹאשׁ עֲלֵיהֶם, אָז כָּתוּב (שָׁם פָּסוּק יא): וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין.
וּמַה הָיָה הַסִּימָן שֶׁהָיָה רֹאשׁ וְשׁוֹפֵט הָגוּן? מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסוֹף הַפָּסוּק: וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה – שֶׁהִתְבּוֹדֵד עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשָׁפַךְ כָּל שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת רֹאשׁ וְשׁוֹפֵט הָגוּן, וְלֹא יִכָּשֵׁל בְּעִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי שׁוֹפֵט שֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלָּה וּבְהִתְבּוֹדְדוּת, וְתָמִיד יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי ה', הוּא הוּא הַשּׁוֹפֵט הֶהָגוּן שֶׁאֵלָיו צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ.
וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, כִּי גַּם אֵצֶל שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא מָצִינוּ הִתְנַהֲגוּת כָּזֹאת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוּאֵל־א' טו, יא): "וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה", וְגַם כָּל לֵידָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, הָיְתָה בְּכֹחָהּ וּזְכוּתָהּ שֶׁל תְּפִלַּת חַנָּה אִמּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם א' א, כ): "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו". נִמְצָא, שֶׁשּׁוֹפֵט וְדַיָּן שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, בְּוַדַּאי רָאוּי לִשְׁמֹעַ אֵלָיו וּלְקַבֵּל את כָּל דְּבָרָיו, וְעָלָיו נֶאֱמַר: 'יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ'.
וְזֶה הֶמְשֵׁךְ דִּבְרֵי רַשִׁ"י: לִפְנֵי ה' – יִהְיֶה דּוֹמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם – יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, כִּי שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, דַּיָּן וְשׁוֹפֵט שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד תָּמִיד לִפְנֵי ה', וְשׁוֹפֵךְ כָּל לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בִּתְפִלָּה וּבְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁיִּנָּצֵל מֵעִוּוּת הַדִּין, הוּא בְּוַדַּאי בְּגֶדֶר יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, וְרָאוּי לְקַבֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּכָל אֲשֶׁר יֹאמַר, כִּי הוּא שׁוֹפֵט הָגוּן בֶּאֱמֶת.
וְעַל פִּי זֶה מִתְבַּהֶרֶת לְפָנֵינוּ בִּרְכַּת "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ" (בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה), הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ וְגוֹ', וְלִכְאוֹרָה, מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין "וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" לְ"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ"? וְכֵן לָמָּה מַזְכִּירִים בִּבְרָכָה זֹאת "וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ?
זה בדיוק הענין, עִקַּר תִּקּוּן הַדּוֹר תָּלוּי בְּשׁוֹפְטִים וְדַיָּנִים מְהֻגָּנִים, וְלָכֵן אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ בַּתְּחִלָּה – שֶׁהֵם הַשּׁוֹפְטִים וְדַיָּנִים הֲגוּנִים שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּחַיָּיו, וּמִמֶּנּוּ הִמְשִׁיכָה הַקַּבָּלָה מִדּוֹר דּוֹר לִשְׁמוּאֵל וּלְיִפְתָּח וְכוּ', וְעַל־יְדֵי־זֶה וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, כִּי הֲלֹא עִקַּר כָּל הַצָּרוֹת שֶׁבַּדּוֹר הֵם רַק עַל יְדֵי דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת וְטֻמְאָתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בָּעוֹלָם, כָּאָמוּר. וְלָכֵן מִיָּד אוֹמְרִים: וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ, כִּי מִיָּד שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַשּׁוֹפְטִים הָאֲמִתִּיִּים – תִּתְגַלֶּה גַּם מַלְכוּת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל עִסְקָם רַק לְגַלּוֹת מַלְכוּת שָׁמַיִם בָּעוֹלָם, וְיִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ.
בַּיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁאָנוּ מִתְכּוֹנְנִים לִקְרַאת הַשְּׁאָגָה הָאַדִּירָה שֶׁל 'הַמֶּלֶךְ', בִּימֵי הַדִּין הַנּוֹרָאִים, עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁאָנוּ גַּם, בִּתְפִלָּתֵנוּ וּבְמַעֲשֵׂינוּ – מַנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם, וְאָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וְלִקְרֹא בִּשְׁמוֹ.
(על פי תוך הנחל, פרשת שופטים, תשס"ח).