מי לוקח אחריות?
"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (בַּמִּדְבָּר טו, לט) – הוּא לָאו מִן הַתּוֹרָה, שֶׁגַּם הַלֵּב וְגַם הָעַיִן, לֹא כָּל כָּךְ מְנַסּוֹת לְהָבִין אֶת עֹמֶק הַטּוֹב שֶׁבְּאַזְהָרָה זוֹ, אוּלַי נְנַסֶּה קְצָת לִדְלוֹת פְּנִינֵי-טֹהַר מִמַּעֲמַקֵּי הַתּוֹבָנָה שֶׁהֶעֱנִיק לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּטוֹבָתוֹ.
דִּבְרֵי חֲזַ"ל יְדוּעִים, אוֹדוֹת שְׁנֵי סַרְסוּרֵי הָעֲבֵרָה, הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב מְהַרְהֵר וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה גּוֹמְרִים (רַשִׁ"י שָׁם). אַךְ הַשְּׁאֵלָה נִשְׁאֶלֶת, מַה קָדַם לְמַה? הָעַיִן רוֹאָה? לָמָּה, אִם כֵּן, לֹא נִזְכְּרָה הָעַיִן רִאשׁוֹנָה בְּאַזְהָרַת "לֹא תָתוּרוּ"…
מַה עִנְיָנוֹ שֶׁל הַלֵּב שֶׁהוּא מֻזְכָּר קֹדֶם!
אוֹי הַלֵּב,… לָמָּה אַתָּה חוֹשֵׁב כָּכָה?
מִי הֵבִיא אוֹתְךָ לְשָׁם וּלְשָׁם?
אַתָּה זֶה שֶׁמְּיַצֵּר אֶת הַכֹּל?
וַהֲלֹא הָעֵינַיִם מְשָׁרְתֵי הַשֵּׂכֶל הֵבִיאוּ לְךָ אֶת הַמֵּידַע [הַלֹּא-רֶלֶוַנְטִי מִבְּחִינַת שְׁלִיחוּתְךָ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל טְהוֹר עֵינַיִם יִתְבָּרַךְ-שְׁמוֹ].
לָמָּה אַתָּה הֻזְכַּרְתָּ קֹדֶם?
נִרְאֶה, אִם כֵּן, שֶׁהַלֵּב אַחֲרַאי לַכֹּל…
כְּלוֹמַר, זֶה נָכוֹן שֶׁהָעֵינַיִם הֵן יָצְרוּ בְּפֹעַל אֶת הַמַּצָּב הַלֹּא-נָעִים שֶׁל הַמְּשִׁיכָה, אֲבָל גַּם הָעֵינַיִם יוֹדְעוֹת לְהִתְחַנֵּף הֵיטֵב לַלֵּב, הֵן יוֹדְעוֹת כִּי הֵן תִּתְקַבֵּלְנָה בִּבְרָכָה עַל יְדֵי הַלֵּב, הַמֶּלֶךְ! הַלֵּב רוֹצֶה לִרְאוֹת וְהָעֵינַיִם שָׂשׂוֹת לְבַצֵּעַ אֶת הַמַּטָּלָה הַמְאוּסָה.
יְהוּדִי קָדוֹשׁ, בַּעַל לֵב טָהוֹר, יוֹדֵעַ שֶׁהָעֵינַיִם תִּרְאֶינָה רַק מַה שֶּׁהַלֵּב חוֹשֵׁק, הַלֵּב הַנָּקִי לֹא מְעוֹדֵד אֶת הָעֵינַיִם לְהָבִיא לוֹ מִן הָאַשְׁפָּה הַמְצוּיָה בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה, הַלֵּב בּוֹחֵר, וְהָעֵינַיִם פּוֹתְחוֹת בְּתַהֲלִיךְ מֵבִישׁ.
מִתְבַּצֵּעַ כָּאן תַּהֲלִיךְ שֶׁל הִתְרַחֲקוּת מֵהַבּוֹרֵא, הָעַיִן רוֹאָה מַשֶּׁהוּ לֹא מוּסָרִי, מַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא מַחֲצִיף פָּנִים לְמוּל הַדְרַת כְּבוֹדוֹ שֶׁל ה', וְקוֹרֵא תִּגָּר עַל נוֹכְחוּתוֹ הַנּוֹרָאָה – "עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ"… (יְחֶזְקֵאל ח, יב). "אָמַר רָשָׁע בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹקִים"… (תְּהִלִּים י, יג), בְּלִבּוֹ דַּיְקָא, הַלֵּב אָשֵׁם בְּהַכֹּל, אֲמִירַת הַלֵּב הַזֹּאת, גּוֹרֶמֶת לָעֵינַיִם לֹא לְמַצְמֵץ בְּהִתְהַלֵּךְ בַּעֲלֵיהֶן בַּאֲזוֹרֵי הַחֻצְפָּה וְהָעַזּוּת, מְקוֹם שְׁהִיָּתוֹ שֶׁל אוֹיֵב הַמֶּלֶךְ.
וְיֵשׁ כִּוּוּן הָפוּךְ גַּם כֵּן…
הָעַיִן רָאֲתָה?
אַל תַּצְמִיד לָהּ לֵב!
גַּם אִם הָרְאוּת הָיְתָה אֲיוּמָה וּמְזַעְזַעַת, עֲדַיִן הַלֵּב חָפְשִׁי לִבְחֹר, יָכוֹל הוּא לְתָעֵב אֶת 'שִׂנְאַת-הַשֵּׁם' הַזֹּאת, לְהַגְבִּיר אֶת כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּלֵּב, וּרְאוּת הָעַיִן לֹא תַּשְׁפִּיעַ בִּמְאוּמָה. הָרִחוּק מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים יָכוֹל לְהִתְהַוּוֹת, חָלִילָה, בְּרֶגַע נוֹסָף שֶׁל שְׁהִיָה וּתְהִיָה עַל הַנִּרְאֶה הַפָּסוּל. אָז הַמִּלְחָמָה גְּדוֹלָה – הַאִם לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם וּמִצְווֹתָיו אוֹ שֶׁמָּא לְאַבֵּד עוֹלָמֵנוּ בְּרֶגַע אֶחָד. יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת (עֲבוֹדָה זָרָה י, ב), וְיֵשׁ מְאַבְּדוֹ בְּרֶגַע קָטֹן.
לְפִי הַגְּמָרָא, הַקֻּשְׁיָה הַנִּזְכֶּרֶת אֵין לָהּ מָקוֹם בִּכְלָל.
בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (יב, ב) דּוֹרֶשֶׁת הַגְּמָרָא: "אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" (טו, לט) – זוֹ מִינוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תְּהִלִּים יד, א): "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹקִים". "אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" – זֶה הִרְהוּר עֲבֵרָה. כְּלוֹמַר, מְדֻבָּר כָּאן בִּשְׁתֵּי תַּאֲווֹת, שְׁנֵי סוּגֵי פִּתּוּיִים, שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵין קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם, אַךְ נִדְרָשִׁים הֵם מֵאוֹתוֹ פָּסוּק וּבִנְשִׁימָה אַחַת.
חֲבֵרִים יְקָרִים, יֵשׁ קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם, וְעוֹד אֵיךְ… הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים (פד, ב), מְסַפֵּר אוֹדוֹת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהִתְהַלֵּךְ עִם בְּנֵי הַחַבְרַיָּא קַדִּישָׁא שֶׁלּוֹ בִּרְחוֹבוֹת מָחוֹזָא, שָׁם נִתְקְלוּ בַּחֲבוּרַת נָשִׁים טוֹבוֹת מַרְאֶה, פָּנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי לְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים"!
נִשְׁאֶלֶת שְׁאֵלָה קָשָׁה מְאֹד, הַאִם לֹא הִתְאִים יוֹתֵר הַפָּסוּק שֶׁלָּנוּ – "וְלֹא תָתוּרוּ" וְכוּ', לְאַזְהָרָה חַד מַשְׁמָעִית לְהִנָּזְרוּת מֵהִסְתַּכְּלוּת תַּאֲוְתָנִית? אֵיךְ נוֹצַר חִבּוּר בֵּין הַנִּסָּיוֹן הַהוּא, אֶל פָּסוּק הַמַּזְהִיר מִפְּנוֹת אֶל אֱלִילֵי עֲבוֹדָה זָרָה?!
אֶלָּא שֶׁבָּרוּר, כִּי תַּלְמִידִים שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אֵינָם נִמְצָאִים בְּמַעְגַּל-הַמִּתְנַסִּים מִלִּפְנוֹת אֶל תַּאֲווֹת נְחוּתוֹת בִּלְתִּי מְכֻבָּדוֹת וּמְכַבְּדוֹת בַּעֲלִיל, הֲלֹא מְדֻבָּר בַּאֲנָשִׁים רָמֵי מַעְלָה, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם שִׂיחַ וְשִׂיג בְּתַאֲווֹת וְחֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הִפְנָה אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם לִפְרִימַת הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין יְהוּדִי לְבוֹרְאוֹ, שֶׁהוּא מְקוֹר וְשֹׁרֶשׁ לְכָל הָרַע שֶׁבָּעוֹלָם. כְּלוֹמַר, הַפְּנִיָּה אֶל הָאֱלִיל, אַף בְּדַקֵי דַּקּוּת, גַּם בְּרוּם הַמַּעֲלוֹת שֶׁל אַנְשֵׁי הַקּוֹמָה הָרוּחָנִית הַגְּבוֹהָה – הִיא סִבָּתָהּ שֶׁל עֲבֵרַת הַמּוּסָר, בְּכָל דַּרְגָּה שֶׁהִיא [עַל פִּי דִּבְרֵי מוֹהֲרָא"שׁ מִבְּרֶסְלֶב זי"ע].
גַּם הַגְּמָרָא כּוֹרֶכֶת אֶת הַמִּינוּת לְהִרְהוּר הָעֲבֵרָה בִּדְרָשָׁה אַחַת מִפָּסוּק אֶחָד, הָעִנְיָן בָּרוּר, אָדָם שֶׁלִּבּוֹ אֵינוֹ מָלֵא מֵאֱלֹקוּת סוֹפוֹ לִכְלָיָה מוּסָרִית כּוֹלֶלֶת, הִרְהוּר הָעֲבֵרָה לֹא נוֹצַר בְּרֶקַע רֵיק, הַמָּקוֹם בּוֹ יוּכַל הַשָּׂטָן לַהֲגוֹת יְהוּדִי מִמְּסִלַּת קְדֻשָּׁתוֹ, חַיָּב לִהְיוֹת פָּנוּי מֵאֵל, כְּאַזְהָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי לְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים.
בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת, בְּהִסְטוֹרְיָה עֲתִירַת-הַתְּמוּרוֹת שֶׁל עַמֵּנוּ, מָצָאנוּ אֶת הַשְּׁתַּיִם מְהַלְּכוֹת יַחְדָּיו, תַּאֲוַת הַכְּפִירָה עִם תַּאֲוַת הַפְּרִיקָה הַמּוּסָרִית, בִּבְחִינַת "לֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא לְהַתִּיר לָהֶם עֲרָיוֹת" (סַנְהֶדְרִין סג, א), הַשִּׂיא שֶׁל הַכְּפִירָה הִיא פְּרִיקַת הַמּוּסָר הַיְּהוּדִי הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר, שֶׁהִיא בְּעֶצֶם פְּרִיקַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.
וּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה (יוֹמָא עו, א) – דְּבֵקוּתֵנוּ בַּה' תַּצִּילֶנּוּ מֵהַטֻּמְאָה.