המאבק על הברכות
ערב שבת פרשת תולדות תשפ"א
מה המשמעות של לקבל את הברכות במרמה, הלוא המברך לא התכוון לברך, ומשמע מזה, שכלי המחזיק ברכה הוא העיקר, יעקב הוא מבורך מעצם היותו בדמות יצחק, הוא הכי קיבל את יצחק אביו, עשו בא לקחת את הקצפת, גם אם היה מתברך, היה מגלה שהוא לא מבורך, משום שאין לברכה אחיזה בו, המקום של ההתחברות אל ברכת יצחק, הוא ההתחברות אל יצחק עצמו, הוא העיוור, שלא ידע לכוון לכאורה את הברכה, אך בפנימיות הענינים רצה יצחק לעטוף בברכתו את עשו, כי כן דרך הצדיקים שרוצים לעטוף באהבת אלוקים שבהם גם את המקומות הרחוקים, משום שאינם רוצים להביט בעולם בעין גשמית, כי אם בחזון האלוקי שיום אחד יתקיים "וידו אוחזת בעקב עשו", שזו שלימות הזיכוך, עוורונו המכוון של יצחק, הוא סוד הסתכלות הצדיקים ברצונם לברך את עשו, רצונם זה יתקיים באחרית הימים, אך בעולם של עכשיו מוכרח עשו שלא לקבל שום ברכה, משום שהוא שנא את הברכה ותרחק ממנו,
ואז היו צריכים לעשות מעשה הנראה כרמאות, כי התדר של קודם החטא ואחר החטא אינו מסתכרן דיו, וענין רצון יצחק בברכת עשו לעומת ההכרח אשר לא יגונה להרחיקו מברכה, אז יש מאבק סתרים, וחושך ואפילה של חיפוש וביקוש, אך בעולם התיקון יביא עשו את ברכתו ליעקב אחיו מתוך התמסרות לטובו המתפשט. בעולמנו הפנימי אנו מפרנסים את יצחק שבנו, בהביאנו לו מנחה, ויש מאבק גדול על מי יביא את המתנה, מי יגלם את החיים הללו בעצם, כי יצחק הוא סוד החיים צחוק עשה לי אלקים אני אמרתי אלקים אתם, ואתם מלובשים בגוף ובני אדם כולכם, ובניו יעקב ועשו, הם סוד ניתובי החיים לתכנים שונים שכשבכל צד מי שנמצא שם מרגיש הכי צודק, והמאבק הוא על חודו של חרב, בלי ויתורים, כל פסיעה אמיתית מלווה בכוחות ברזל של מאבקים קיומיים הישרדותיים, אורות מוצללים כאלו, והבחירה היא קשה ולא פיירית לחלוטין, כי אין שום נטיה ורמז לשום צד,
והטוב זועק ממעמקים אני בן המלך פדו אותי, ראו בי את ההמשך הטוב והנעים שלכם, ואנו רוצים להאמין ואף משתדלים בפדיון הזה, אך לפתע אסירי חיים אחרים זועקים גם הם מאנשהו, הם נציגי הקלקול שלנו, אלו שנוצרו מהאי דיוקים שלנו בחיים, הם דינאמיים ותובעי תזונה נאותה, ובעינים קמות אנו מתבוננים בהם ותמהים, מי ילד לנו את כל אלו, וההרמוניה בין שני סוגי התדרים רחוקה יותר מתמיד, והאם שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד, ותזונה לזה מזיקה לזה? ואם לא, אז אפשר להצמידם, להצמיד את הרצון העז של פריקת העול עם התשוקה האינסופית להיות שוב מוגן בסינר של אלוקים? התשובה היא שוב בחירה, גם את הבלבול הזה לא חוסכים מאתנו, והלואי שכן נדייק, שנגיע למקום הנכון בו יושב אלוקים על כסא קדשו, כי רצונינו לראות את פניו בשלוות נשמתינו ולא על ידי יסורי נפש של עולם התוהו, הרצון שלנו לפרוק עול הוא מחמת מדת המלכות של עולם הישות, כשהיא תפנה מקומה אל מדת המלכות האמיתית שמסכמת להתבטל למלכות שמים, אזי יבוא הרצון שלנו על סיפוקו,
אליך אלוהי אבקש, הסר את המוקשים בינינו, תן לעשו שבנו את הברכות ולא במרמה, שהעשו שבנו יבין שמזונו ניתן לו מבית המלכות ויתנהג בהתאם, תכין את הלב שלנו לבחירה שהיא נכונה, הבחירה שעליה חלמנו מתי שהוא, כשהיינו עדיין טהורים ומפרכסים לאיזה טוהר עלאי כלשהו, אז כן ידענו מהי האמת של החיים, הבנו טוב את המצב, כיום אנו מבולבלים ברמה שלא תיאמן, אין בנו שום לחלוחית של שכל דקדושה שיכול באמת לעצור סחף לעבר ההיפך, וכך בודדים במדבר שורץ הסכנות, מצאת אותנו ריקים וחלולים מכל טוב ומשוועים אליך. כי באמת עם מחשבה שניה, מתי רצינו להיות רעים באמת? למרוד בך? האם חלילה היה דבר כזה, ומרד של תינוק טיפש האם מרד הוא? לא ולא, לא רצינו למרוד בכך מעולם, אין מלקים עוור על ששגה בדרך, כי עוורים אנו ובדור עוור אנו שרויים.