{פרשת תולדות – גִּישַׁת הַבּוּז שֶׁל עֵשָׂו}

שִׁעוּר רִאשׁוֹן בִּתְפִישַׂת הָעוֹלָם הָעֵשָׂוִי'ת

מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה

 

קַבְּלוּ צִטּוּט מִסֵּפֶר הַזֹּהַר לְפָרָשָׁתֵנוּ:

– – – בּוֹא וּרְאֵה! פַּעַם אַחַת, הָיָה יוֹשֵׁב רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וּשְׁאָר בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, נִכְנַס לְפָנָיו רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דָּבָר גָּדוֹל אָנוּ רוֹצִים לִשְׁאוֹל אוֹתְךָ בָּעִנְיָן שֶׁל יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. אֵיךְ לֹא רָצָה יַעֲקֹב לָתֵת לְעֵשָׂו תַּבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים עַד שֶׁמָּכַר אֶת בְּכוֹרָתוֹ, וְעוֹד, שֶׁאָמַר עֵשָׂו לְיִצְחָק אָבִיו וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַּעֲמַיִם (אֵין יִתָּכֵן שֶׁיַּעֲקֹב יְרַמֶּה אֶת עֵשָׂו?).

אָמַר לָהֶם: בַּשָּׁעָה הַזֹּאת אַתֶּם חַיָּבִים לְקַבֵּל מַלְקוֹת, שֶׁהֶאֱמַנְתֶּם לִדְבָרָיו שֶׁל עֵשָׂו וְהִכְחַשְׁתֶּם אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב, וַהֲלֹא הַפָּסוּק מֵעִיד עָלָיו (בְּרֵאשִׁית כה, כז): "וְיַעֲקֹב אִישׁ תַּם" (שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְרַמּוֹת).

וְעוֹד, כָּתוּב (מִיכָה ז, כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב", אֶלָּא כָּךְ עִנְיָנָיו שֶׁל יַעֲקֹב עִם עֵשָׂו, בִּגְלַל שֶׁעֵשָׂו הָיָה שׂוֹנֵא אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַהַתְחָלָה, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ מִיַּעֲקֹב שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּלֹא כֶּסֶף, זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כה, לד): "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה" – – – (תַּרְגּוּם חָפְשִׁי לַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת, דַּף קלט, א).

פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, עַל פִּי הַפְּשָׁט הַחִיצוֹנִי בִּלְבַד, כִּי יַעֲקֹב זִהָה בְּעֵשָׂו חֹסֶר הַתְאָמָה מֻחְלָט לַתְּפִישָֹה הָרוּחָנִית הַמְגֻלֶּמֶת בְּסוֹד הַבְּכוֹרָה. וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב, לֹא רַק שֶׁרִמָּה אֶת עֵשָׂו, אֶלָּא עוֹד הֵבִיא אֶת הַבִּזּוּי הַגָּדוֹל שֶׁרָחַשׁ עֵשָׂו לְכָל עִנְיַן רוּחָנִי, וַאֲשֶׁר בְּגִין כָּךְ רָצָה 'לְהִתְפַּטֵּר' מִן הָעֹל הַזֶּה בְּחִנָּם… יַעֲקֹב הֶעֱנִיק לוֹ תְּמוּרָה, שֶׁהַהַעֲנָקָה תִּהְיֶה לְפָחוֹת בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד, עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הַמְּכִירָה.

אֵין הַמִּסְגֶּרֶת הַזּוֹ רְאוּיָה לְדִיּוּן מַעֲמִיק בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבָעִנְיָנִים הַנִּשְׂגָּבִים שֶׁהָיוּ לְיַעֲקֹב בְּעֵת שֶׁהִתְעַסֵּק בַּמְּכִירָה הַזּוֹ, בָּרוּר לָנוּ שֶׁמִּלְחָמָה שֶׁל מַמָּשׁ הִתְחוֹלְלָה שָׁם, הַגְבָּרַת הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל וְכוּ'. הַכְנָעַת כֹּחַ עֵשָׂו הָרָשָׁע, תַּחַת כֹּחוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וְעוֹד.

אַךְ מַה שֶּׁעָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה הוּא – 'הַבִּזּוּי'!

וַיִּבֶז – – –

וְלֹא כְּתוֹצָאָה מִדִּיאַלוֹג מַתִּישׁ, כְּשֶׁהָרֵיחַ הֶחָרִיף חוֹדֵר לִנְחִירָיו, וּמְטָרֶפֶת אֶת דַּעְתּוֹ. וְאָז, מֵחֹסֶר יִרְאַת שָׁמַיִם הִפְלִיט אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁלֹּא בַּמָּקוֹם.

לֹא, הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שׁוֹלֵל הֲבָנָה מֻטְעֵית כָּזֹאת, הָאִישׁ הָיָה בָּז מִלְּכַתְּחִלָּה. כְּלוֹמַר, נְקֻדַּת שֹׁרֶשׁ פְּרִיקַת הָעֹל – הִיא הַבּוּז. נְקֻדָּה זוֹ הָיְתָה בּוֹ מִכְּבָר.

לְעוֹלָם לֹא יִתְרַחֵשׁ תַּהֲלִיךְ שֶׁל פְּרִיקַת עֹל לִפְנֵי שֶׁקָּדַם לוֹ בּוּז פְּנִימִי לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. הַיַּחַס הַמְכֻבָּד שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לִדְבָרִים מְסֻיָּמִים, בָּא כְּתוֹצָאָה מֵהָעֵרֶךְ שֶׁאָנוּ מְיַחֲסִים לָהֶם. בָּטֵל הָעֵרֶךְ – פָּג הַכָּבוֹד, וְנוֹצְרָה תְּהוֹם הַבּוּז.

אֻמְלַל הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר חָשׁ בּוּז לְעִנְיָנָיו שֶׁל מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. עוֹד לִפְנֵי שֶׁאֵרְעָה לוֹ אֶת הַקְּרִיסָה הָרוּחָנִית הַמֻּחְלֶטֶת, כְּשֶׁהוּא מְזַהֶה תַּהֲלִיךְ שֶׁל מִאוּס וָבוּז לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אוֹ אָז עָלָיו לָדַעַת, כִּי הוּא מְבַקֵּר בִּמְחוֹז שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל עֵשָׂו.

עֵשָׂו הַכּוֹפֵר.

עֵשָׂו הַמִּתְעַלֵּם.

עֵשָׂו הַמִּתְאַוֶּה.

עֵשָׂו הַנֶּהֱנְתָּן.

וְהַבָּז…

זוֹ נְקֻדָּה רְאוּיָה לְצִיּוּן, הֵן בְּמַהֲלַךְ הִתְקָרְבוּתֵנוּ לְבוֹרֵא עוֹלָם. וְהֵן בְּחִנּוּכֵנוּ אֶת יְלָדֵינוּ וּמְחֻנָּכֵינוּ הַשּׁוֹנִים לְמוֹרֶשֶׁת הָאֱמוּנָה.

הַיֶּלֶד… יַלְדְכֶם שֶׁלָּכֶם. הַנּוֹכֵחַ לְהַבְחִין בְּכָבוֹד הַלֹּא-גְּבוּלִי שֶׁרוֹחֲשִׁים הוֹרָיו לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה – יַפְנִים זֹאת. הוּא יַטְמִיעַ אֶת שֹׁרֶשׁ הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁלַל תְּכוּנוֹת נַפְשׁוֹ, וְיִנְהַג לְפִיו בִּימֵי הֶמְשֵׁכוֹ.

לֹא כֵן, כַּאֲשֶׁר יַבְחִין בְּזִלְזוּל שֶׁל הוֹרָיו בַּתְּפִלָּה, בַּתּוֹרָה, בַּמִּצְווֹת, וּבִנְצִיגוּת הַתּוֹרָנִית הָעַכְשָׁוִית [וּבְמִלִּים פְּשׁוּטוֹת: גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה שֶׁל הַדּוֹר הַזֶּה], גַּם אִם תִּהְיֶינָה מְנִיעָיו מֵחֲמַת בִּקּוֹרֶת עִנְיָנִית בִּלְבַד – – – הוּא נוֹגֵעַ בְּשֹׁרֶשׁ הַבּוּז.

שָׁרְשׁוֹ שֶׁל עֵשָׂו.

זְהִירוּת! סַכָּנָה.

הַיֶּלֶד, לֹא יַבְחִין לְעוֹלָם בֵּין בִּקּוֹרֶת לְבוּז, כִּי בֵּינֵינוּ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, שְׁנֵיהֶם אוֹתוֹ דָּבָר. אָנוּ מְבַקְּרִים כִּי אָנוּ בָּזִים.

כִּי אָנוּ לֹא רוֹצִים.

מַעְיָן שֶׁל דְּמָעוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּנְבַּע מֵעֵינֵי הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ הוּא בָּז.

בָּז וְכוֹפֵר.

בִּתְפִלָּה שֶׁל גַּעְגּוּעִים לַה', נָשִׁיב אֶת מַעֲמָדֵנוּ כִּבְנֵי יַעֲקֹב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – הבט ממקום גבוה

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"   אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה

פרשת בלק – נביא מנוול

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם   מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ

פרשת בלק – קללות שכאלו

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם   חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל,

פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים,

פרשת במדבר – לידת הנפשות

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות