לא ידעתי יום מותי
מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה
עֵשָׂו נִכְנַס לְבֵית אָבִיו, עָיֵף וּמְמוּטָט מֵאֵרוּעֵי הַיּוֹם הַמַּסְעִירִים, וְהִנֵּה הָרֵיחַ שֶׁל הַנָּזִיד עוֹלֶה בְּאַפּוֹ, הָאִישׁ הַתַּם הַזֶּה, יַעֲקֹב, מְבַשֵּׁל מַאֲכָל מְגָרֶה לָדַעַת, וְעֵשָׂו מַחְלִיט לְהִתְנַפֵּל עַל הַמַּאֲכָל הֶחָבִיב, כָּאן וְעַכְשָׁו.
עֵשָׂו מְבַקֵּשׁ מִיַּעֲקֹב בְּתוֹבְעָנוּת 'הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה' (בְּרֵאשִׁית כה, ל), וְאָז לְהַפְתָּעָתֵנוּ, מִתְפַּתַּחַת מַעֲשִׂיָּה לֹא צְפוּיָה…
וְהִנֵּה יַעֲקֹב, זֶה יוֹשֵׁב הָאֹהָלִים, עָלָיו אוֹמְרִים 'כָּל שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לְרַמּוֹת קָרוּי תָּם', פּוֹתֵחַ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וּמַעֲמִיד אֶת הַעֲנָקַת הַתַּבְשִׁיל, כִּתְנַאי לִמְכִירַת מַשֶּׁהוּ עֶרְכִּי יוֹתֵר. כְּלוֹמַר, אֵינִי נוֹתֵן לְךָ אֶת הַתַּבְשִׁיל, אֲנִי מוֹכֵר לְךָ אוֹתוֹ.
בַּמֶּה?
בַּבְּכוֹרָה!
הָבִינוּ נָכוֹן. 'בְּכוֹרָה' זוֹ לֹא נִתְפְּשָׂה אֶצְלָם סְתָם כְּתֹאַר כָּבוֹד, אוֹ כְּתַפְקִיד הַנּוֹשֵׂא בְּחֻבּוֹ הֲטָבוֹת חָמְרִיּוֹת. לְגַמְרֵי לֹא!
שְׁנֵיהֶם, גַּם יַעֲקֹב וְגַם עֵשָׂו, הָאַחִים בְּנֵי יִצְחָק, הֵבִינוּ אֶת שְׂפַת הַבַּיִת, הַכַּוָּנָה הָיְתָה מְאֹד בְּרוּרָה. הַבְּכוֹרָה הָיְתָה מַעֲמָד רוּחָנִי שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּשִׂיאָהּ הָרָם בְּיוֹתֵר. הֵם דִּבְּרוּ עַל גַּדְלוּת גְּדוֹלָה מְאֹד.
וְעֵשָׂו, תְּמוּרַת נְזִיד עֲדָשִׁים רֵיחָנִי, וִתֵּר עַל הַכֹּל.
עֵשָׂו הוּא הָאָדָם הַטָּבוּעַ בְּקַטְנוּנִיּוּת, בְּעֹמֶק הֶחָמְרִיּוּת, שֶׁלְּצִדָהּ כָּל הַגַּדְלוּיוֹת מְאַבְּדוֹת אֶת עֶרְכָּן.
אַךְ עֵשָׂו גַּם תָּרַם לָנוּ קְצָת מֵהֲלָךְ רוּחוֹ בְּאוֹתָם רִגְעֵי מְכִירָה גּוֹרָלִיִּים, הוּא הִתְבַּטֵּא בְּזִלְזוּל מֻפְגָּן כְּלַפֵּי כָּל אַקְט שֶׁל סְגִידָה לֵאלֹקִים, וְנִמֵּק אֶת הִתְנַעֲרוּתוֹ מֵהַבְּכוֹרָה הַכָּל-כַּךְ לֹא חֲשׁוּבָה בְּהַצְהָרָה: "הִנְּנִי הוֹלֵךְ לָמוּת"…
מְעַנְיֵן.
אִישׁ "הַחַיִּים הַטּוֹבִים", אֲשֶׁר מַדְחִיק-מַדְחִיק כְּכָל שֶׁנִּתַּן אֶת הַהֵעָדְרוּת הַמְתֻכְנֶנֶת שֶׁל הַגּוּף מֵהַשֶּׁטַח, אִישׁ הָ'עַכְשָׁו' וְהַהֹוֶה, לְלֹא עָתִיד אַחֵר בָּאֹפֶק, לֹא חַיִּים לְאַחַר הַמָּוֶת וְלֹא עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, בִּלְתִּי נִרְאִים, אִי-חָמְרִיִּים, רַב-רְבָדִיִּים… כְּלוּם, אִישׁ הַקַּרְקַע, הַהַדוֹנִיסְט, הַתַּאַוְתָּן, הַנֶּהֱנְתָּן, הַמֻּלְעָט נְזִיד עֲדָשִׁים…
פִּתְאוֹם הוּא אָמַר אֶת זֶה…
בְּטָעוּת?
לֹא! ! !
מַמָּשׁ אָמַר…
"הִנְּנִי הוֹלֵךְ לָמוּת"!
הוּא דִּבֵּר עַל מָוֶת, חִדָּלוֹן, אֲבַדּוֹן, הֶעְדֵּר, נִתּוּק, הֵעָלְמוּת, הִתְאַיְדוּת, הֲלִיכָה לָמוּת, וּפְנִיָּה לִמְחוֹז עוֹלָמִי שׁוֹנֶה.
אֵיךְ? אֵיךְ? שׁוֹאֲלִים הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, אֵיךְ עָלְתָה עַל דַּל שְׂפָתָיו שֶׁל אִישׁ הַשָּׂדֶה הַלָּזֶה, תּוֹבָנַת הַמָּוֶת הַמּוּכַחַת וּבְרוּרָה כָּל כָּךְ.
לִפְנֵי שֶׁנִּתְפַּעֵל לַשָּׁוְא מִדְּמוּת הַ'חוֹשֵׁב-נָכוֹן' שֶׁדִּמִּינוּ לִמְצוֹא בְּעֵשָׂו מְיֻדָּעֵנוּ, בְּעִקְבוֹת מִשְׁפָּט הָאֱמֶת הַזֶּה, נִפְנֶה לְעַיֵּן בְּמִשְׁפָּט דּוֹמֶה קְצָת, וְשׁוֹנֶה בְּהַרְבֵּה, שֶׁמְּצֻטָּט אַף הוּא בְּפָרָשָׁתֵנוּ בְּהֶקְשֵׁר אַחֵר.
קַבְּלוּ…
יִצְחָק אָבִינוּ שָׁרוּי בְּאֵזוֹר הַדִּמְדוּמִים שֶׁל חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ, הוּא חָשׁ שֶׁהִגִּיעָה הָעֵת לְהִפָּרֵד מֵעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה לְטוֹבַת עוֹלָמוֹת מְאִירִים יוֹתֵר, הוּא פּוֹנֶה לְעֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל בְּאֲמִירָה רַבַּת עֹמֶק, פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית כז, ב): 'הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי'…
שִׂימוּ לֵב!
לֹא 'הִנְּנִי הוֹלֵךְ לָמוּת'.
לֹא! מַמָּשׁ לֹא!
אֶלָּא 'לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי'.
הִבְחַנְתֶּם בַּהֶבְדֵּל?!
עֵשָׂו, וְדוֹמָיו בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת, מִתְיַחֲסִים לְעֶצֶם הַחַיִּים כְּמָוֶת הוֹלֵךְ וּמִתְמַשֵּׁךְ, וְאִם כֵּן, מַה עֵרֶךְ יֵשׁ לַחַיִּים? תְּפִישַׂת עוֹלָמוֹ הִיא (יְשַׁעְיָה כב, יג): "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת"… הֲרֵי הַדֶּגֶל הַמֻּנָּף עַל אָהֳלֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי הַחֹמֶר וְהַהֲנָאָה. כָּל הֲלִיכָה שֶׁלִּי, כָּל צַעַד וּפְסִיעָה – שׁוֹעֲטִים לְעֵבֶר הַחִדָּלוֹן, הָאַיִן, הַמָּוֶת הַמֵּמִית כְּבָר מֵעַכְשָׁו.
כָּל בְּלִיעַת תַּעֲנוּג מִתְאַיֶּדֶת מִיָּד בִּתְהוֹם נְשִׁיַּת הָעוֹד וְעוֹד, וּלְעוֹלָם לֹא מְסֻפָּקִים.
יִצְחָק, וְדוֹמָיו בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת, לָשׁוֹן אַחֶרֶת לָהֶם: 'לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי', שֶׁמָּא הַיּוֹם הוּא, אֲבָל גַּם יִתָּכֵן שֶׁעֲדַיִן לֹא!
כָּל קְבוּצַת יְמֵי חַיִּים, מְהַוָּה פוּנְקְצִיָּה שֶׁל עֲבוֹדַת ה', זֶהוּ קַו מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל חַיֵּי אֹשֶׁר קְסוּמִים וַעֲנֻגִּים, שֶׁאֵינָם מְצוּיִים בְּ'הוֹלְכִים לָמוּת', וְלָמָּה זֶה לָהֶם בְּכוֹרָה…
יִצְחָק אֵינוֹ הוֹלֵךְ לָמוּת.
הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת 'יוֹם מוֹתוֹ'.
כְּלוֹמַר, אָנוּ נִתְקָלִים כָּאן בִּשְׁנֵי הֶבֵּטִים עֲמֻקִּים וְשׁוֹנִים שֶׁל יוֹם הַמִּיתָה.
הָאֶחָד מַבְחִין בְּמֻשָׂג 'הַמִּיתָה' הַקָּשׁוּר לַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַמַּפְרִיד בֵּין חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה לְבֵין דִּמְמַת הַמָּוֶת. הַשֵּׁנִי, לְעֻמַּת זֹאת, מַבְחִין בִּפְתִיחַת חַיִּים חֲדָשִׁים לְאַחַר יוֹם הַמַּעֲבָר הַמֻּכְרָח הַזֶּה – 'לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי'…
כִּי לֹא קַיָּם דָּבָר כָּזֶה.