סימן ו

וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא מִבְּנֵי עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְלֹא יִהְיוּ חֲשׁוּבִין בְּעֵינָיו כָּל בְּנֵי אָדָם הַדָּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא כְּגַרְגִּיר חַרְדָּל כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְיִהְיֶה שָׁוֶה בְּעֵינָיו אִם יֹאהֲבוּהוּ אוֹ יִשְׂנָאוּהוּ כִּי אַהֲבָתָם וְשִׂנְאָתָם אֵין כְּלוּם. וְכֵן לֹא יַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל תַּאֲוַת גּוּפוֹ הַמְטֻנָּף שֶׁהוּא צָרַעַת מִשְׁכָא דְּחִוְּיָא.

*

וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא מִבְּנֵי עוֹלָם הָעֶלְיוֹן – כִּי בֶּאֱמֶת, הָאָדָם הוּא שָׁלִיחַ שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כִּי לֹא בְּחִנָּם הֶאֱצִילוּ נְשָׁמָה מֵרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים אֶל מָקוֹם נָמוּךְ, אִם לֹא שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא תִּהְיֶה שַׁיָּכוּת אֲמִתִּית אֶל הַאי עָלְמָא, וְכָל הַשַּׁיָּכוּת הוּא רַק בְּדֶרֶךְ הַעֲבָרָה מִלְמַעְלָה, לַעֲשׂוֹת רָצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁצִּוָּה אוֹתָנוּ לִחְיוֹת חַיִּים בְּזֶה הָעוֹלָם, וְלֹא לִהְיוֹת נִשְׁקַע בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, וְכֵיוָן שֶׁהַשִּׁכְחָה מְצוּיָה בְּעִנְיַן זֶה בְּיוֹתֵר, עַל־כֵּן צָרִיךְ תָּמִיד לַחֲשֹׁב 'שֶׁהוּא מִבְּנֵי הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן', וּלְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו: "לָמָּה לִי לְהִשָּׁבֵר מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה? הֲרֵי אֵינִי שַׁיָּךְ לְכָאן כְּלָל!", וּמָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? כְּמוֹ הַיּוֹם, שֶׁנּוֹהֲגִין לִשְׁלֹחַ שַׁגְרִיר שֶׁל מְדִינָה לִמְדִינָה אַחֶרֶת, וְעִנְיָנוֹ שֶׁל הַשַּׁגְרִיר הוּא, לְמַלֵּא רְצוֹן שׁוֹלְחָיו, וְאַף שֶׁדָּר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, הוּא צָרִיךְ לַחֲשֹׁב כָּל הַזְּמַן, שֶׁבְּעֶצֶם אֵינוֹ שַׁיָּךְ לְפֹה, וּמִמֵּילָא אֵינוֹ מִתְעָרֶה לְגַמְרֵי בַּמָּקוֹם שֶׁדָּר שָׁם עַתָּה, וְכָל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, הוּא בְּמַחְשָׁבָה לְטוֹבַת מְדִינָתוֹ וְלֹא זוּלַת. כֵּן הָאָדָם בְּהַאי עָלְמָא, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב תָּמִיד עַל הָעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא וַאֲשֶׁר לְשָׁם הוּא שַׁיָּךְ וְחוֹזֵר בְּבוֹא יוֹמוֹ, וְשֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בַּקֹּדֶשׁ בְּחַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁלִיחוּת נֶעֱלָמָה מֵחַי־הַחַיִּים – הבורא־יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בָּחַר בִּמְצִיאוּתוֹ וּבְהִמָּצְאוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּטּוֹל חֵלֶק בְּגִלּוּי הַמַּלְכוּת, וּלְשָׁם צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן כָּל מַעְיָנָיו בְּעוֹלָמוֹ. וְלֹא יִהְיוּ חֲשׁוּבִין בְּעֵינָיו כָּל בְּנֵי־אָדָם הַדָּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה – זֶהוּ דָּבָר עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד, כִּי רֹב הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹ נִמְנַע מִלַּעֲשׂוֹתָם, הוּא בִּגְלַל שֶׁמַּחְשִׁיב אֶת דַּעְתָּם וּמַחְשַׁבְתָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הַסּוֹבְבוֹת אוֹתוֹ, וְלָעוֹבֵד הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִצְרֶכֶת בְּיוֹתֵר הַקְדָּמָה זֹאת. וְאֵין כַּוָּנַת הַצַּוָּאָה הַזֹּאת, שֶׁאָדָם יְזַלְזֵל, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְנֵי־אָדָם, וְיַמְעִיט בְּעֶרְכָּם וּבִכְבוֹדָם, אֶלָּא שֶׁלֹּא לְהַחְשִׁיב אֶת מְצִיאוּת בְּנֵי־הָאָדָם שֶׁסְּבִיבוֹ, וְאֶת דֶּרֶךְ חֲשִׁיבָתָם, כְּקוֹבְעוֹת אֶת צִבְיוֹן חַיָּיו, וְשֶׁלֹּא יַשְׁפִּיעַ עָלָיו אֹרַח־חַיֵּיהֶם וּתְפִישַׂת עוֹלָמָם כְּלָל. וְהַהֶדְגֵּשׁ שֶׁבָּא עִם הַדְּבָרִים הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם דָּרִים 'בָּעוֹלָם הַזֶּה', אֵין לְעִנְיָנָם שׁוּם חֲשִׁיבוּת כַּאֲשֶׁר זֶה נוֹגֵעַ לְעוֹלָמוֹ הַפְּנִימִי בִּדְבֵקוּתוֹ עִם אֱלֹקָיו, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת – עָלָיו לִחְיוֹת בְּעוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי – בָּעוֹלָם הָאֲמִתִּי, וְיַחְשֹׁב כְּאִלּוּ הוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם; כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (הַשְׁמָטָה לְלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב), עַל הַפָּסוּק (יְחֶזְקֵאל לג, כד): "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", שֶׁאַבְרָהָם עָבַד הַשֵּׁם רַק עַל יְדֵי שֶׁהָיָה אֶחָד, שֶׁחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא רַק יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא הִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁסָּרִים מֵאַחֲרֵי ה' וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ, וְלֹא עַל אָבִיו וּשְׁאָר הַמּוֹנְעִים, רַק כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם". וְכֵן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִי־אֶפְשָׁר לוֹ לִכָּנֵס כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ, שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם הַמּוֹנְעוֹ, כְּגוֹן אָבִיו וְאִמּוֹ אוֹ חוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכַיּוֹצֵא, אוֹ הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, הַמַּלְעִיגִים וּמְסִיתִים וּמוֹנְעִים מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יָחוּשׁ וְיִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק יִהְיֶה בִּבְחִינַת: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל; עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּמְפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ: כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא כְּגַרְגִּיר חַרְדָּל כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן – הֲרֵי לָמָּה שֶׁיַּחְשִׁיב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, הֲרֵי הוּא כְּלֹא נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הָאֲמִתִּי, וְלָמָּה יִתְעַסֵּק עִם מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם?. וְיִהְיֶה שָׁוֶה בְּעֵינָיו, אִם יֹאהֲבוּהוּ אוֹ יִשְׂנָאוּהוּ – וְאִם יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם, יִרְאֶה, שֶׁרֹב הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הֵם מֵחֲמַת אַהֲבָה וְשִׂנְאָה שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, שֶׁרוֹצֶה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶן אוֹ מַרְגִּישׁ מֻכְרָח לְרַצּוֹתָן בְּכָל עֵת, וְלָכֵן פְּעָמִים רַבּוֹת נִמְנַע בַּעֲבוּר כָּךְ, מִלַּעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲבָל אִם יִהְיֶה שָׁוֶה בְּעֵינָיו, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה אִכְפַּת לוֹ אִם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ אוֹ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ, בְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה תָּמִיד אֶת הַדְּבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם, לְשֵׁם עֲשִׂיַּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלֵב שָׁלֵם בִּלְבַד. וְאֵיךְ יִזְכֶּה לָזֶה? עַל יְדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ – כִּי אַהֲבָתָם וְשִׂנְאָתָם אֵין כְּלוּם – כִּי מַה יִּתֵּן לוֹ אִם אֶחָד מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְכִי יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ? הֲלֹא הַכֹּל בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין שׁוּם מְצִיאוּת מִבִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל. וְאִם יִשְׂנָא אוֹתוֹ אֵיזֶה אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תְּהִלִּים לד, כב): "וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ", וְכִי מַה יָּכוֹל אָדָם לְהַזִּיק לוֹ? אִם ה' לֹא יִתֵּן לוֹ רְשׁוּת. וְכֵן לֹא יַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל תַּאֲוַת גּוּפוֹ הַמְטֻנָּף – כִּי אָדָם שֶׁמַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא מֵהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְכָל מַה שֶּׁהוּא מְלֻבָּשׁ בַּגּוּף הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, הוּא רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶּׁהַגּוּף יִהְיֶה נַרְתִּיק לַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעוֹד הַנַּרְתִּיק הַזֶּה מְטֻנָּף מִנְּעוּרָיו בִּרְצוֹנוֹת שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, עַל־כֵּן מַה לוֹ לְהַשְׁגִּיחַ עַל תַּאֲווֹתָיו וּרְצוֹנוֹתָיו, שֶׁאֵינָן נִצְרָכִים לוֹ כְּלָל – שֶׁהוּא צָרָעַת מָשְׁכָא דְּחִוְּיָא – רְאֵה בְּתִקּוּנֵי זֹהַר (דַּף מח ע"ב): 'גּוּפָא דְּבַר נַשׁ בְּהַאי עָלְמָא אִיהוּ צָרָעַת מִמָּשְׁכָא דְּחִוְּיָא' [הַגּוּף שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא צָרָעַת מֵעוֹר הַנָּחָשׁ (עַיֵּן תַּנְיָא, אִגֶּרֶת הַקֹּדֶשׁ, סִימָן ו'), וּבְהִתְיַחֲסוּת כָּזוֹ אֶל הַגּוּף – יוּכַל בְּעֶזְרַת ה' לְנַצֵּחַ אֶת רְצוֹנוֹתָיו תָּמִיד.