סימן ז

וְאִיתָא בַּזֹּהַר (ח"ג קצה, א) דְּעָבַד רְעוּתָא כְּמִסְכְּנָא, וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא עָנִי וִידַבֵּר תָּמִיד בִּדְבָרִים רַכִּים וְתַחֲנוּנִים כְּמוֹ עָנִי.

*

וְאִיתָא בַּזֹּהַר – זֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בָּלָק קצה ע"א): אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, לְמֶעְבַּד גַּרְמֵיהּ עָנִי, בְּגִין דְּתֵיעוּל צְלוֹתֵיהּ בִּכְלָלָא דְּכָל עֲנִיִּים. דְּהָא כָּל נְטוּרֵי תַּרְעִין, לָא שַׁבְקִין הָכִי לְמֵיעָאל, כְּמָה דְּשָׁבְקִין לְמִסְכְּנִין, דְּהָא בְּלָא רְשׁוּתָא עָאלִין. וְאִי עָבִיד בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ, וְשַׁוִּי רְעוּתֵיהּ תָּדִיר כְּמִסְכְּנָא, צְלוֹתֵיהּ סַלְּקָא, וְאִעְרָעְת בְּאִינּוּן צְלוֹתִין דְּמִסְכְּנִין, וְאִתְחֲבָּרַת בְּהוּ, וְסַלְקַת בַּהֲדַיְיהוּ, וּבִכְלָלָא דִּלְהוֹן עָאלַת, וְאִתְקַבְּלַת בִּרְעוּתָא קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא [תַּרְגּוּם: צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ – לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ עָנִי, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס תְּפִלָּתוֹ בִּכְלָל כָּל הָעֲנִיִּים, כִּי כָּל שׁוֹמְרֵי הַשְּׁעָרִים, לֹא מַרְשִׁים כָּכָה לְהִכָּנֵס, כְּמוֹ שֶׁמַּרְשִׁים לָעֲנִיִּים, שֶׁהֲרֵי הֵם נִכְנָסִים בְּלִי רְשׁוּת, וְאִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ, וְשָׂם אֶת רְצוֹנוֹ תָּמִיד כְּעָנִי, תְּפִלָּתוֹ עוֹלָה, וּפוֹגֶשֶׁת בַּתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ שֶׁל הָעֲנִיִּים, וּמִתְחַבֶּרֶת עִמָּן, וְעוֹלָה בְּיַחַד אִתָּן, וּבִכְלָל שֶׁלָּהֶן נִכְנֶסֶת, וּמִתְקַבֶּלֶת בְּרָצוֹן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ]. וְהִנֵּה אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שָׁם: 'דְּעָבַד רְעוּתָא כְּמִסְכֵּנָא' – שֶׁעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ שֶׁל עָנִי; הַיְנוּ עָנִי אֵין לוֹ רָצוֹן שֶׁל עַקְשָׁנוּת כְּאִלּוּ חַיָּבִים לוֹ מַשֶּׁהוּ וְכוּ', אֶלָּא "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ" (מִשְׁלֵי יח, כג), וּבִשְׁבִיל זֶה אֵין לָאָדָם לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא יְבַקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים; אִם יִתֵּן לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יִתֵּן וְאִם לָאו לָאו (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן כ), וְלֹא רַק שֶׁיְּדַבֵּר כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁהוּא הָיָה עָנִי, אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ רָצוֹן פְּנִימִי אֲמִתִּי שֶׁל עָנִי וְנִכְנָע. וְאֵיךְ יַגִּיעַ לָזֶה? הֲלוֹא הָאָדָם הַמְגֻשָּׁם הוּא מָלֵא יֵשׁוּת וְגַסּוּת, וְרַק רוֹצֶה בִּמְצִיאוּתוֹ הַגַּשְׁמִית! לָזֶה מוֹסִיף וְאוֹמֵר: וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עָנִי – כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לְאָדָם שׁוּם דָּבָר מִבַּלְעֲדֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ עָנִי שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ בְּחִנָּם, הֲרֵי לֹא עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁהִתְיַגֵּעַ וְעָבַד לָכֵן יֵשׁ לוֹ מַה לֶּאֱכֹל וְכוּ', אֶלָּא לוֹקֵחַ מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ בִּשְׁתִיקָה וּבְבוּשָׁה, כָּךְ הָאָדָם, אַף שֶׁעוֹבֵד לְפַרְנָסָתוֹ, אֵיךְ יַחְשֹׁב שֶׁמֵּאִתּוֹ בָּאוּ הַדְּבָרִים?! הֲלֹא אַף נְשִׁימַת אַפּוֹ בְּכָל רֶגַע הִיא מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ! אֲזַי כְּדֵי לִזְכּוֹת בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ כְּרָצוֹן שֶׁל עָנִי, עָלָיו לַחֲשֹׁב הַרְבֵּה עַל עֲנִיּוּתוֹ הָאֲמִתִּית מוּל הַדְרַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וִידַבֵּר תָּמִיד – גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד, בִּדְבָרִים רַכִּים וְתַחֲנוּנִים – הַיְנוּ לֹא בְּקֹשִׁי וּבְחָזְקָה שֶׁל טַעֲנָה, וְגַם תְּפִלּוֹתָיו לֹא תִּהְיֶינָה 'תְּבִיעוֹת', אֶלָּא תַּחֲנוּנִים, כְּמוֹ שֶׁעָנִי רָגִיל לְבַקֵּשׁ מֵאֵת הָעוֹזְרִים לוֹ אֶת צְרָכָיו. [וְזֶהוּ הֵן לְעֵילָא וְהֵן לְתַתָּא, לֹא מִבַּעֲיָא מוּל הַדְרַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ – יְדַבֵּר בְּרַכּוּת וּבְתַחֲנוּנִים, וְלֹא יִתְבַּע רְצוֹנוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ גַּסּוּת וְגַאֲוָה, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן עִיּוּן תְּפִלָּה וְכוּ', כַּיָּדוּעַ, אֶלָּא אַף בְּדַבְּרוֹ עִם בְּנֵי־אָדָם, וְאַף עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ, בָּנָיו, בְּנוֹתָיו, מְשָׁרְתָיו וְתַלְמִידָיו, עָלָיו לְדַבֵּר בְּרַכּוּת וּבְתַחֲנוּנִים, וְלֹא בְּדֶרֶךְ פְּקוּדָה וּשְׂרָרוּת, כִּי הֲלֹא מִי הוּא? אֵינוֹ אֶלָּא עָנִי לְגַמְרֵי, וְכָךְ הָיְתָה דַּרְכָּם שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ שְׁפֵלִים וְנִדְכָּאִים בְּעֵינֵי עַצְמָם עַד לְאַחַת, וְלֹא רָאוּ בְּעַצְמָם שׁוּם שְׂרָרוּת בְּהַאי עָלְמָא, וְאַף שֶׁמִּבַּחוּץ הָיָה נִדְמֶה עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזוֹ יֵשׁוּת כְּדֻגְמַת מַנְהִיגוּת וּמַלְכוּת – זֶהוּ רַק לְעֵינֵי אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי יֵשׁוּת, אֲבָל זַכֵּי הָרְאוּת הָיוּ רוֹאִים אֶת שִׁפְלוּתָם הָעֲצוּמָה וְהִתְבַּטְּלוּתָם הַמֻּחְלֶטֶת מוּל הַדְרַת גְּאוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים וְאַשְׁרֵי דְבֵקֵיהֶם].