{קדושת השבת 1}

א.

הַשַּׁבָּת הִיא שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה

 

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שְׁמוֹת כ, ז־ח־י).

בִּפְסוּקִים אֵלּוּ, הַמְּצַוִּים אֶת עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹקֵינוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת וּלְקַדְּשָׁהּ, מְגַלֶּה לָנוּ הַבּוֹרֵא גַּם אֶת הַמַּהוּת שֶׁל הַשַּׁבָּת. שֶׁהִיא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הָאֱמוּנָה – מִתּוֹךְ קְדֻשַּׁת וּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת – אָנוּ זוֹכִים לָדַעַת אֶת מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְנָח בְּשַׁבָּת – בְּכֹחַ אֱמוּנָה וְהַכָּרָה זוֹ – מִתְעוֹרֵר יְהוּדִי לְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹת ה' בִּשְׁלֵמוּת.

בַּחֲוָיַת הָאָדָם הָרוֹכֵשׁ אֶת קִנְיְנֵי הַחֹמֶר בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִתְקַבַּעַת הַתְּפִישָׂה, כִּי הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ – הוּא פְּרִי מַעֲשֵׂי יָדָיו וְהַצְלָחַת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו אוֹ מַזָּלוֹ. אֶת הַתּוֹדָעָה הַנְּכוֹנָה, כִּי בְּעֶצֶם, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְאֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא מַרְוִיחַ וְעוֹשֶׂה וּמַצְלִיחַ – שַׁיָּךְ לְבוֹרְאוֹ הַמְּחַיֶּה אוֹתוֹ, מְנַהֵל אוֹתוֹ וּמַשְׁגִּיחַ עַל כָּל צְעָדָיו וּמְכַוֵּן אוֹתָם. הָאָדָם, הַמְּדַמֶּה כִּי הֲבָנָה זוֹ הִיא הַגְבָּלָה לחירותו וּמְצִיאוּתוֹ, וּמוֹחֶקֶת אֶת הַ'אֲנִי' שֶׁלּוֹ – בּוֹרֵחַ מֵהָאֱמֶת הַמּוּכָחַת הַזּוֹ, שֹׁרֶשׁ הַהִתְעַלְּמוּת מֵהַבּוֹרֵא, הִיא שֹׁרֶשׁ הַהִתְרַחֲקוּת מֵהָאֱמוּנָה הַזּוֹ – שֶׁכָּל כֻּלָּנוּ וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ – שַׁיָּךְ לְמִי שֶׁמֵּפִיחַ בָּנוּ רוּחַ חַיִּים. הֲבָנָה זוֹ גּוֹרֶמֶת לָנוּ לִשְׂמֹחַ בְּשִׁעְבּוּד אֶל מְקוֹר הַחַיִּים – שָׁם, בְּהֵיכַל הַשַּׁבָּת רַב הַגְּוָנִים – אָנוּ בּוֹנִים אֶת הַ'אֲנִי' הָאֲמִתִּי שֶׁלָּנוּ וּמְכַוְּנִים אוֹתוֹ אֶל הַיַּעַד – בְּשַׁבָּת אָנוּ רוֹכְשִׁים חַיִּים.

הַהַדְּחָקָה שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה אוֹדוֹת מְצִיאוּת־הַבּוֹרֵא מֵחַיֵּי הָאָדָם – גּוֹבָה מְחִיר כָּבֵד מִמֶּנּוּ, כְּשֶׁהוּא חַי רֵיקָן מֵהַדְּבֵקוּת שֶׁל יְהוּדִי בְּבוֹרְאוֹ – הוּא מִתְקַשֶּׁה לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּשַׁלְוָה שֶׁל אֱמוּנָה. גַּם אִם הוּא מַאֲמִין בְּלִבּוֹ, וְאַף מַרְגִּישׁ קָרוֹב אֶל הַבּוֹרֵא… אֵין זֶה נָכוֹן! כִּי מַהוּת הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַבּוֹרֵא, הִיא: לָדַעַת, שֶׁה' הוּא הַבּוֹרֵא אֶת הַכֹּל, הוּא מַנְהִיג אֶת הַכֹּל, וְהוּא מְקוֹר הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, הַצְלָחָתָם, הֲנָאָתָם וְשִׂמְחָתָם – הַפֵּרוֹת הָרַעֲנַנִּים שֶׁל הָאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ.

כֵּיוָן שֶׁהַבּוֹרֵא רוֹצֶה בָּנוּ וּמְבַקֵּשׁ אֶת קִרְבָתֵנוּ, כִּבְיָכוֹל, הֶעֱנִיק לָנוּ אֶת הַיְּכֹלֶת לְהִתְקָרְבוּת שְׁבוּעִית מְחֻדֶּשֶׁת אֶל הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל "קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב"; בְּצוּרָה פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר, הָאָדָם הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת – מִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת בּוֹרְאוֹ, וְהוּא מְסֻגָּל לִבְחֹר בְּחַיִּים מְאִירִים יוֹתֵר, כְּשֶׁהוּא יוֹנֵק אֶת הַכֹּחַ לְכָךְ מֵהַמַּעְיָן הַזַּךְ שֶׁל אֱמוּנָה שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּשַׁבָּת, מַעְיָן זֶה – לֹא מַעְיָן אַכְזָב הוּא, בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת – נוֹבְעִים מִשָּׁם מַיִם זַכִּים שֶׁל אֱמוּנָה וְהַכָּרָה בִּמְצִיאוּת הַבּוֹרֵא.

שַׁבַּת־קֹדֶשׁ הוּא הָאוֹת הַגָּדוֹל וְהַבְּרִית, שֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא! שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה הַיְּהוּדִית – הִיא שַׁבָּת! הִיא מוֹדִיעָה וּמַחְדִּירָה אֶת יְסוֹד הָאֱמוּנָה – שֶׁאֵין הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ – עוֹלָם שֶׁנַּעֲשָׂה מֵעַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. עוֹלָמֵנוּ זֶה, וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ – הִיא הִתְלַבְּשׁוּת הַבּוֹרֵא בְּעוֹלָמוֹ. וְהַבּוֹרֵא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, וּכְכָל שֶׁהַהַכָּרָה הַזּוֹ תֻּקְבַּע בְּלִבֵּנוּ – הַהִתְמַסְּרוּת שֶׁלָּנוּ אֵלָיו תִּהְיֶה מֻשְׁלֶמֶת.

וֶהֱיוֹת וְהַמְדֻבָּר הוּא בְּמִצְוָה שֶׁהִיא "שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה" – אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פְּסִיקְתָא): 'כָּל הַמְּשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת – כְּאִלּוּ מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה, וְכָל הַמְּחַלֵּתורה

בריאת העולם קידוש רוע

טוב

ל אֶת הַשַּׁבָּת – כְּאִלּוּ כָּפַר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ'; וְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת – מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ שְׁמַרְתֶּם כָּל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאִם חִלַּלְתֶּם אוֹתוֹ – מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ חִלַּלְתֶּם כָּל הַמִּצְוֹת (שְׁמוֹת־רַבָּה כה, יב).

וּבְדִבְרֵי הַנְּבוּאָה נֶאֱמַר (יְשַׁעְיָה נו, ב): "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ – שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע"; שְׁנֵי דְּבָרִים הִזְכִּיר הַנָּבִיא: שְׁמִירַת שַׁבָּת וּפְרִישׁוּת מֵהָרֹעַ, כְּלוֹמַר כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל 'עֲשֵׂה טוֹב' – הוּא מְדַבֵּר רַק עַל שַׁבָּת, וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל 'סוּר מֵרָע' – הוּא כּוֹלֵל אֶת כָּל הָרַע. נִמְצָא, שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹלָם. בְּשַׁבָּת, אָנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת טוֹבִים וְלִפְרֹשׁ בְּכֹחָהּ וּבִזְכוּתָהּ מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.

שְׁמִירַת־הַשַּׁבָּת מְבַטֵּאת בְּצוּרָתָהּ הַפְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר אֶת הַכָּרָתֵנוּ – כִּי אֵין לָנוּ רְשׁוּת לְשַׁנּוֹת דָּבָר בַּבְּרִיאָה. הַבְּרִיאָה עוֹמֶדֶת כְּפִי שֶׁעִצֵּב אוֹתָהּ קוֹנָהּ, וְעַל הָאָדָם לָחוּשׁ אֶת עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁסּוֹבֵב בְּהֵיכָלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. בְּשַׁבָּת חוֹדֶרֶת לְהַכָּרָתֵנוּ הַהֲבָנָה, כִּי הָעוֹלָם שַׁיָּךְ לְבוֹרְאוֹ וְאָנוּ מְשַׁמְּשִׁים בּוֹ כְּאוֹרְחִים בִּלְבַד.

וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא גּוֹלַת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל שְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וּשְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כֻּלָּן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוָה בְּלִי לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה מֻחְלֶטֶת בִּמְצַוֶּה הַמִּצְוָה, וְאֶת הָאֱמוּנָה הַזּוֹ אָנוּ רוֹכְשִׁים בְּנַפְשֵׁנוּ, כְּשֶׁאָנוּ מַשְׁקִיעִים בִּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת. אָז כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְמַסְּרִים אֶל הָאַהֲבָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל בּוֹרֵא הַבְּרִיאָה, מַאֲמִינִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, מְעִידִים עָלָיו, וּמְקַיְּמִים בְּעֶצֶם הַשְּׁבִיתָה אֶת מִצְוַת אֱמוּנַת ה' הַכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

וְאֵלּוּ הֵם דִּבְרֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, הָרַמְבַּ"ם (הִלְכוֹת שַׁבָּת, פֶּרֶק ל, הֲלָכָה טו): הַשַּׁבָּת וְ(אִסּוּר עֲבוֹדַת) עֲבוֹדָה־זָרָה, כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן – שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁאָר כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְהַשַּׁבָּת הִיא הָאוֹת שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּבֵינֵינוּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת הֲרֵי הוּא בִּכְלָל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הַמְּחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא, הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה וּשְׁנֵיהֶם כַּגּוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ מְשַׁבַּח הַנָּבִיא, וְאוֹמֵר: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" וְגוֹ'. וְכָל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ וּמְכַבְּדָהּ וּמְעַנְּגָהּ כְּפִי כֹּחוֹ, כְּבָר מְפֹרָשׁ בְּקַבָּלָה (בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים) שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֶתֶר עַל הַשָּׂכָר הַצָּפוּן לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נח, יד): "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".

וְכָתַב הָרַמְבַּ"ן זַ"ל בְּפֵרוּשׁוֹ לַתּוֹרָה (וַיִּקְרָא יט, ל): "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" – הָאַזְהָרוֹת בְּשַׁבָּת רַבּוֹת בַּתּוֹרָה כְּמוֹ בַּעֲבוֹדָה־זָרָה, מִפְּנֵי שֶׁגַּם הִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אוֹתָהּ – מַכְחִישׁ בְּמַעֲשֵׂה־בְּרֵאשִׁית וְאֵין לוֹ תּוֹרָה כְּלָל; וּמִכְּלָל לָאו – אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, מִי שֶׁכֵּן שׁוֹמֵר שַׁבָּת, בְּהִתְמַסְּרוּת וּבְשִׂמְחָה, הוּא זֶה שֶׁמֵּעִיד עַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרַת ה' בְּקִרְבּוֹ, שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם נוֹתֵן הַתּוֹרָה וּמְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת, אַשְׁרֵי לוֹ וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, כָּל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה־זָרָה נִקְרָא יְהוּדִי (מְגִלָּה יג ע"א), כָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת – כּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה־זָרָה – מִתְנַתֵּק מִכָּל סוּג שֶׁל כְּפִירָה וַאֲדִישׁוּת, וְהוּא נִקְרָא "הַיְּהוּדִי הָאֲמִתִּי" – הַמְּחֻבָּר לְמִי שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת הַתֹּאַר הַזֶּה, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, נוֹתֵן מַתְּנַת הַשַּׁבָּת.

זֹאת הַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ הִתְיַחֲדָה מִצְוַת הַשַּׁבָּת מִכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁדַּוְקָא הִיא מְקוֹר וְשֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה שֶׁל הַיְּהוּדִי, עַד שֶׁזֶּהוּ הַזִּהוּי וְהַסִּימָן שֶׁל יְהוּדִי הַנֶּאֱמָן לְבוֹרְאוֹ – יְהוּדִי שֶׁשּׁוֹמֵר שַׁבָּת! – הוּא זֶה הַנֶּחְשָׁב מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הָרוֹצִים לְהָסֵב לְשֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם שִׂמְחָתוֹ.

כִּי אָכֵן זֶה כִּתְרָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת – כֶּתֶר הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת בְּחַי הַחַיִּים. הָאָדָם זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אֶת רוּחַ הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתוֹ בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא יוֹם הַנְּשָׁמָה, גַּם הָעֹנֶג שַׁבָּת שֶׁמְּעַנֵּג אֶת הַגּוּף דַּוְקָא – מֵזִין אֶת הַחִבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבֵּין נְשָׁמָה לַגּוּף, מֵאִיר אֶת אוֹר הַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה בְּאוֹר יְקָרוֹת, אוֹר שֶׁלֹּא כָּבֶה לְעוֹלָם…

יוֹם הַנְּשָׁמָה וְלֹא יוֹם הַגּוּף, יוֹם הָאוֹר וְלֹא יוֹם הַחֹשֶׁךְ, יוֹם הָרֹגַע וְלֹא יוֹם הָעֶצֶב וְהַכַּעַס, כָּל בַּעֲלֵי הַדִּין פּוֹרְשִׁים מִיּוֹם זֶה,

כִּי יוֹם זֶה הוּא כֻּלּוֹ עֵדוּת עַל מְצִיאוּת־הַבּוֹרֵא בְּעוֹלָמוֹ, וּכְשֶׁדָּבָר זֶה מִתְגַּלֶּה – "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" (דִּבְרֵי־הַיָּמִים־א' טז, כז), כִּי הַשַּׁבָּת הִיא הָאוֹר הַמֵּאִיר שֶׁל הַבּוֹרֵא־יִתְבָּרַךְ, הַמֵּאִיר בְּאֶמְצָעוּתָהּ אֶת אוֹר תּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו. הַשַּׁבָּת הִיא אוֹר הַבְּרִיאָה, מְקוֹר הָאוֹר שֶׁל כָּל הָאוֹרוֹת הַיְּהוּדִיים שֶׁלָּנוּ, יָמֵינוּ וְלֵילוֹתֵינוּ, שִׂמְחוֹתֵינוּ וּמְאוֹרָעוֹתֵינוּ – כֻּלָּם נִמְשָׁכִים וְנוֹבְעִים מֵאֲוִירַת הַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה, מִמַּעְיָן הַמַּיִם הַזַּכִּים שֶׁל חֲסָדִים וְרַחֲמִים שֶׁהִיא מַמְשִׁיכָה עַל הַשּׁוֹמְרִים עַל מִצְווֹתֶיהָ, אֵלּוּ הַנִּשְׂכָּרִים וְנוֹחֲלִים נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, הַיְנוּ הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת לְלֹא גְּבוּלוֹת וַחֲסִימוֹת.

הַשַּׁבָּת, כָּאָמוּר, הִיא עֵדוּת עַל בְּרִיאַת־הָעוֹלָם וְעַל יְצִיאַת־מִצְרַיִם. הַיְהוּדִים שֶׁרוֹצִים לַעֲשׂוֹת נַחַת־רוּחַ לְבוֹרְאָם, שׁוֹמְרֵי הַשַּׁבָּת, הֵם מְעִידִים עַל הָאֱמוּנָה בִּמְצַוֶּה הַמִּצְווֹת, בְּנוֹתֵן הַתּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ, שֹׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת קְשׁוּרָה עִם קְדֻשַּׁת קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ – לִבּוֹ עֵר לְקִיּוּם שְׁאָר הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, וְאַף זוֹכֶה לְהַצְלָחָה בִּצְעָדָיו אֶל אוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ־חַיִּים, וְהוּא זוֹכֶה לְ'קִרְבַת אֱלֹקִים' אֲשֶׁר לֹא תָּזוּז מִמֶּנּוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ.

כָּל הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם, הוּא הַטּוֹב הָאֱלֹקִי הַנִּמְצָא בָּהֶם, מֵחֲמַת הֱיוֹת כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ "חֵלֶק אֱלוֹקַּ מִמָּעַל" (אִיּוֹב לא, ב) מַמָּשׁ, הָאוֹר הַזֶּה הוּא אוֹר שֶׁמֵּאִיר אֶת חַיֵּינוּ, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְעוֹרְרִים לַעֲשׂוֹת טוֹב בְּעוֹלָמֵנוּ – הָאוֹר הַזֶּה מֵאִיר עָלֵינוּ, וּמְכַוֵּן אֶת דַּרְכֵּנוּ אֶל הָאֱמֶת וְאֶל הַצֶּדֶק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמה, ט): "טוֹב ה' לַכֹּל" – לְכָל דָּבָר.

הַטּוֹב הַזֶּה – הוּא הָאוֹר שֶׁמִּתְגַּלֶּה בְּשַׁבָּת־קֹדֶשׁ! בְּאוֹתוֹ יוֹם, שׁוֹמֵר הַשַּׁבָּת – נִכְלָל בְּבוֹרְאוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ אוֹפֶפֶת אוֹתוֹ, כָּל הַפִּנּוֹת הָאֲפֵלוֹת שֶׁל הַחַיִּים, שֶׁלֹּא זָכוּ לְשׁוּם אוֹר – בְּשַׁבָּת, הֵן מוּאָרוֹת, כִּי אֵין חֹשֶׁךְ בְּשַׁבָּת, אֵין רַע וְדִינִים בְּשַׁבָּת, רַק הַמְתָּקָה גְּדוֹלָה וְהַשְׁפָּעָה הַחֲסָדִים וְהָרַחֲמִים לְאֵין קֵץ, בִּזְכוּתָהּ שֶׁל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת.

וְכָךְ מַמְשִׁיךְ הַפָּסוּק וְאוֹמֵר: "וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע" – זֶה הַשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעַת מֵהַיְדִיעָה כִּי יֵשׁ אֲדוֹן וּמַנְהִיג לָעוֹלָם, כִּי כָּל הָרַע שֶׁבָּעוֹלָם, הַכְּלָלִי וְהַפְּרָטִי, נוֹבֵעַ מֵשִּׁכְחַת הָאֵל, טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָנוּ זוֹכִים לְזִכָּרוֹן קָדוֹשׁ הַנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַשַּׁבָּת – אָנוּ זוֹכִים לִחְיוֹת חַיֵּי זִכָּרוֹן בְּמַנְהִיג הָעוֹלָם, בָּרוּךְ־הוּא.

בְּשַׁבָּת־קֹדֶשׁ נִמְשָׁךְ עָלֵינוּ הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַקֹּדֶשׁ הֶחָבוּי בְּמַעֲמַקֵּי הַפְּנִימִיּוּת שֶׁלָּנוּ, כַּאֲשֶׁר זֶה יוֹם הַמֻּקְדָשׁ אֶל 'זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית', אָנוּ נַעֲשִׂים גַּם אָנוּ, בְּכֹחַ הַשַּׁבָּת, לִבְרִיּוֹת חֲדָשׁוֹת הַמְקַבְּלוֹת חִיּוּת חֲדָשָׁה שֶׁבְּכֹחָהּ לְהַעֲנִיק לָנוּ חֹסֶן בִּזְמַנֵּי הִתְמוֹדְדוּת קָשִׁים, הַבְּרָכָה שֶׁל הַשַּׁבָּת נִמְשֶׁכֶת גַּם לְאַחֲרֵי צֵאתָהּ, הִיא מְלַוָּה אֶת הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, כִּי עַל־יְדֵי שְׁמִירַת־שַׁבָּת הוּא מַחְזִיר לְעַצְמוֹ אֶת זִכָּרוֹן הָאֱמוּנָה בִּמְצִיאוּת־הַבּוֹרֵא וּבִבְרִיאַת עוֹלָמוֹ וְחִדּוּשׁוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, וְהַנְהָגָתוֹ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטֵי־פְּרָטִית נוֹרָאָה וְנִשְׂגָּבָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ.

הַחְדָּרַת עֹמֶק הַיְּדִיעָה כִּי אָנוּ עוֹמְדִים תָּמִיד לִפְנֵי מִי שֶׁצּוֹפֶה וּמַבִּיט עַל הַנִּסְתָּרוֹת וְהַגְּלוּיוֹת, וְהוּא לְבַדּוֹ מְנַהֵל אֶת הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ, וְהוּא חַי בְּתוֹכֵנוּ וּבָנוּ – הִיא יְדִיעַת־סַף שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַמְּאִירָה אֶת הָאָדָם בְּאוֹר הַבּוֹרֵא־יִתְבָּרַךְ.

כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת וְלִפְרֹשׂ מִן הָרָעוֹת, הוּא חַיָּב לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא הַמְּצַוֶּה עַל הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ. אֶת הַהֲבָנָה הַזּוֹ, זוֹכִים יְהוּדִים בְּאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת שַׁבָּת.

הַמֶּלֶךְ ה' – הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַצְלָחָה וְכָל פְּעֻלָּה, כְּשֶׁיְּהוּדִי חָף מֵהַקְּלִפָּה הַנִּקְרֵאת (דְּבָרִים ח, יז): "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", הוּא מַרְפֶּה מֵאֲחִיזָה מְיֻתֶּרֶת לְלֹא תּוֹעֶלֶת בְּמַה שֶּׁאֵין אֲחִיזָתוֹ תּוֹעִיל כְּלוּם, הַרְפָּיָה וְהִתְמַסְּרוּת לִרְצוֹן הַבּוֹרֵא – מַמְשִׁיכָה שֶׁפַע אֲמִתִּי עַל הָחַי בֶּאֱמוּנָה. בְּשַׁבָּת, יֵשׁ לְכֻלָּנוּ אֶת הִזְדַּמְּנוּת הַהַרְפָּיָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ – לִזְנֹחַ אֶת חֶבֶל הַקֶּשֶׁר עִם עוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה, וּלְהִתְאַחֵד עִם בּוֹרֵא הַבְּרִיאָה בִּשְׁבִיתַת קָדְשׁוֹ.

יְסוֹד הָאֱמוּנָה וְשֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה הִיא שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, הָאוֹפֶפֶת אֶת יֵשׁוּתֵנוּ בְּזִכּוּךְ הַדַּעַת וְהַלֵּב, שְׁמִירָתָהּ מְזַכָּה אוֹתָנוּ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא־עוֹלָם אֲשֶׁר 'בְּטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית', כָּל הַמִּצְווֹת מְבִיאוֹת אֶת הָאָדָם אֶל אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט, פו): "כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה", אַךְ מִצְוַת הַשַּׁבָּת מִתְיַחֶדֶת בְּכָךְ שֶׁהִיא מְיֹעֶדֶת לְמַעַן הָאֱמוּנָה עַצְמָהּ, בָּהּ עַצְמָהּ יִתְגַּדֵּל הַיְּהוּדִי בֶּאֱמוּנָתוֹ וּדְבֵקוּתוֹ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, כִּי הַשַּׁבָּת הִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ וְעִקָּר שֶׁל כָּל אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי עוֹמֵד לְקַדֵּשׁ עַל כּוֹס־יַיִן אֶת קִדּוּשׁ הַשַּׁבָּת, וּמַכְרִיז וְאוֹמֵר – זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, הוּא בְּעֶצֶם חוֹוֶה אֶת הַמְּצִיאוּת הָאֱלוֹקִית, הַמְחַדֶּשֶׁת אֶת הָעוֹלָם בְּכָל רֶגַע, וְהַלֵּב שָׂמֵחַ וְרוֹנֵן עַל הַהַצָּעָה הַנְּדִיבָה שֶׁל בּוֹרֵא־עוֹלָם לְהִשְׁתַּתֵּף בָּעֵדוּת הַנּוֹרָאָה הַזּוֹ – עֵדוּת שֶׁל יְצִיר קָרוּץ־מֵחֹמֶר הָעוֹמֵד לְהָעִיד מוּל יוֹצְרוֹ, אֶת הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם, עֵדוּת שֶׁדָּרַשׁ מֵאִתָּנוּ, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְרַחֲמָנוּתוֹ לְהָעִיד זֹאת עַל יָדוֹ בִּמְפֹרָשׁ, שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְּעָמִים בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

'בעיות' הלכתיות

גישה בריאה של יהדות פנימית ייאמר ברורות אלו אשר מנהגי הדת נתפסים בעיניהם כמגבילים את

אמונה (לא) פשוטה

עמוד החכמות העמוקות האמונה במציאות השם!   מקובל לחשוב, כי אמונה היא דבר השייך למי

דוד המלך במקוה!

שמחת המצוות – סודו של הקיום   אין כמו שמחת המצוות להעמיק את הקשר שבין

דרך אמונה בחרתי

תשובה לנבוך שואל … השאלה שנשאלתי בקיצור נמרץ הותירה אותי נבוך משהו, כיון שלא היה

הזכות להתחנן…

לחזור שוב אל אמירת 'תחנון' האבודה   יש דברים שעצם המלחמה עליהם מלמדת על חשיבותם.

היהדות משפילה אשה?

מעמד האשה כפסולה לעדות ולדון מתוך שאלה שנשאלתי: מדוע אין מקבלים עדות אשה? והנה התשובה

חבוקה ודבוקה בך…

הריקוד של יוסלה השייגעץ   בדיחה יהודית חיננית מספרת, כי במוצאי שמחת תורה הגיע הביתה

חייל בצבאות ה'

המתייצבים היום יומיים   קבלתי מאחד הקוראים שלנו דרישה מיוחדת… – בבקשה, כתוב משהו על

יש לך אמונה?!

רענון פנימיות האמונה   נסו נא לשאול יהודי שורשי: תגיד, יש לך אמונה? יהיה לכם

כיצד מחמירין?!

איך נאהיב את חומרות הפסח על הילדים   אין כמו חג הפסח לגבש את המשפחה

כל המרבה בתפילה נענה

התפלה האמיתית שעוזרת לפעמים תפלה אמיתית מעומק הלב, תפלה קצרה כזאת, עמוקה ואיכותית היא הדבר

לבחור להאמין

"דרך אמונה בחרתי"   "שוב פעם אחת היה מדבר מאמונה, ענה ואמר: אצל העולם אמונה

לדודי אני מאורסת…

מילים של געגועים לה' הטוב   גּוֹעָה לְדוֹדִי אֲנִי מְאֹרֶסֶת… במילים אלו מכניסנו רבי שלמה

למה כובע?

היי … נפלה לי הכיפה   בין מנחה וערבית, ציבור הנערים מתיישב סביב השולחן לשיעור

לרקוד עם ספר החוקים

לאן נעלמה שמחת התורה? בדיחה יהודית חיננית מספרת, כי במוצאי שמחת תורה הגיע הביתה שמש

מכתב לאח עסוק מאד

קבע עתים לתורה   אליך ידיד נפשי. אני יודע שאתה יוצא בבוקר מוקדם וחוזר בערב

מסכה ושמה עולם!

מעשה בריקוד מוזר ביותר   אולם החתונות היה מלא באותה שעה… שעה בה חזקי, ידידו

מצוות מעשיות

כיצד נאהב אותן?   היהדות, כידוע לכולנו, תובעת מערכת יישומים מעשיים שהם פעולות גשמיות הנעשות

מתי נצליח לפרנס?

סיבת קושי הפרנסה ותיקונו   הפרנסה… אחד מהדברים הכי מדוברים בנוה התלאות שלנו. תארו לעצמכם

עד הדף האחרון (א)

היעד קביעות ותודעה אודות היעד של הלימוד היומיומי   כמו כל דבר שבעולם, ההצלחה רשומה

עד הדף האחרון (ב)

היום ולא מחר הבה ונזכור זאת – דחייה אחת יותר מדאי….   בפרק הקודם הדגשנו

עניות ויהדות?!

עניות או דקדוקיה? שאלה: הגמרא אומרת (חגיגה ט, ב) – שגור בפי הבריות נאה העניות

קטגוריות