חוצפה כסימן של חולשה
מחנכים רבים נוטים לסווג את הילדים שתחת חסותם לשתי מחלקות, יש את הצייתנים, הזורמים והקלים להשפעה. ויש את המרדנים הלא מצייתים, אך החלוקה הזאת אינה סימטרית, כי ניתן להתבונן קצת יותר פנימה – נגלה דברים שונים לחלוטין.
כשילד מתחצף, הוא בעצם משדר מסר, הוא בעצם מקרין קירבה של קשר, מחמת חולשתו ואי חוסנו החברתי, הוא מעביר את הדברים בצינור הפגום – אבל הוא בהחלט מתקשר, וכשהוא מתקשר יש לי סיבה טובה לחשוב שעדיין ניתן לעשות איתו, ולא מעט.
העבודה מוטלת על שכמו של המלמד והמשפיע, הנדהם מההיתקלות הזאת, לפרוץ את מעגל החוצפה האוטם והחוסם, ולהקשיב לקול זעקת הנער, לנסות להתעלם מהעטיפה הלא נעימה ולהתחיל להסתכל על התכנים.
אין חולק שכאשר אנו נתקלים בחוצפה – עלינו לטפל בכך, עזות פנים היא מידה מגונה מאד, אבל ודאי שצריך לעשות טיפול נכון, אחרת, רק נעצים את הקלקול, מול אגרסיביות אין משיבים באותה מטבע, אם אמנם עם עיקש תתפתל, אך עדיין לא ברור לנו כלל אם החוצפן הוא העיקש, או שמא הוא החלש שבאדם.
למה ילד מתחצף? הוא קורא תיגר על מרות, הוא מעיד בזה שהמרות שלך מחלישה אותו, רומסת אותו, והוא מודיע לך 'חד משמעית', שנגמר הסיפור, מכאן ואילך, דע כי יש אישיות נוספת, מורדת, מתחצפת… זו היא חולשה במיטבה! ועלינו להביט עליו כעל חלש לכל דבר.
איך מתנהגים עם אדם חלש? באגרסיביות? בנקמה? לדעתי, מלבד חשבון הנפש על טיבה של מערכת שעודדה חוצפה, שזהו נושא בפני עצמו, עלינו לסור למעונו הכמוס ביותר של חניכינו ולדלות משם את מקור החולשה שלו.
כאשר הרוחות יירגעו, ויהיה ניתן לנהל את המשכו של המשא ומתן, כדאי להבהיר לחניך, שכיון שברור לנו שיש לו על מה לשוחח, אתם רוצים לעשות זאת בדרך המקובלת בין אנשים, בכבוד וברספקט, בהדר ובתפארת, לא בשחצנות ובבריחה מאחריות.
כך משדרים לחניך את עומק הנחיתות שבחוצפה, "פעמים שאתה מתעלם"! לא חייבים להגיב מיד, אדרבה! לפעמים החוצפה מהדהדת בחללו של קשר, ומביכה את המתחצף פי כמה… את התגובה האמיתית לחוצפה תעשה גם תעשה, אבל בישוב הדעת – – – בחכמה – – – באריכות אפים – – – אז כשאין כעס-הכסילים מרחף באוירה, ניתן להתעמת על זה, לדבר ולתבוע תשובה והבהרה.
אריכות אפים של מחנך למול חוצפה משדרת עוצמה וחוסן, היכול לעצור ברוחו מול התקוממות של חניך מגלה את הכח שבידו, החניך אמור לחוש בכח הזה, הוא יכול להבין לבד, שאי מהירות התגובה מעידה דווקא על יכולות גדולות יותר, כשהציפיה שלו לתגובה תימלא בשיחת בירור, הוא עשוי אף לחוש הערצה.
משל משלו מושלי משלים, על מלך אחד שטייל ברחובה של בירת ממלכתו עם נאמנו, והנה הוציא אחד מהנתינים את ראשו מהחלון והחל מחרף ומגדף… כמנהג הימים, ציוה המלך לכרות את לשונו דוברת הנבלה. הנאמן יצר קשר עם האזרח הסורר, וגדלהו ורוממהו על כל המעשים. בטיול הבא, הוציא שוב האיש את ראשו מהחלון, והפעם בדברי שירות ותשבחות. המלך נדהם מאי הציות לפקודתו, ושאל את נאמנו על מה ולמה החליט להותיר את החוצפן בחיים. הנאמן היתמם ואמר בפשיטות: "הלוא עשיתי כדבר המלך"! המלך תמה: הכיצד? וביאר הנאמן: הלוא ציותני לכרות את לשונו… והנה כרתי את לשונו, ותחתיה באה לשון אחרת – טובה ונקיה, וכי ציוני המלך כיצד תיכרת הלשון ההיא?
סיפור קלאסי קדמון זה מעיר את תשומת לבנו אודות הדרך הנכונה כיצד כורתים לשון דוברת נבלה וחוצפה, במקום להתעמת איתה בדרך שלה, נחליף אותה באחרת. כך מתבלטת המצוינות של המופקד על חינוכו – החלף אותו, עשה אותו אחרת. נו, נראה אותך…
אני מאמין שנפש רכה וצעירה, מחוברת יותר לממונה עליה כאשר הקשר הוא נכון. החוצפה, אף אם היא קוראת תיגר על הקשר, ברוב המקרים ניתן לקחת אותה ככלי ממנף להתקדם, כיון שהוא הטיח דברים, כבר לא יוכל לומר – לאו בעל דברים דידי את, משום שגם זו, גם אם היא לא נעימה כלל, היא קריאה משוועת ליצירת קשר.
לא פשוט להתמודד עם חוצפה של נער, אך כשזוכים לכוונן אותה למקום הנכון, האישיות הופכת להיות הרבה יותר נעימה כשהיא מושקעת, ילד שהתחצף למשפיעו והלה התעלה מעל עצמו, טיפל בנקודת הענין ממקום של תיקון המידות ולא ממקום קטנוני וצר אופקים של 'העלבת אותי, פגעת בי' וכו'.
כי אז, גם אם תושג הסליחה היא תהיה במובן המאד מצומצם שלה, לא באיכות הערכית, הרי אין את כבודנו האבוד אנו דורשים, כי אם את הערך הנפשי של המתחצף שרוסקה לגמריי, הבה ונביט לעולמו החלש המשווע לעזרה, הרי רק אנחנו אלו שיכולים להעניק לו את הכח, ואם נשתמש בכח רק כדי להכניע ולדרוש משמעת, הוא ימשיך בדרכו, אם לא כאן – אז שם, בהמשך… ולא את זה אנו רוצים.
עם זאת, בעזות פנים צריך לטפל באורח יסודי ועקבי, אין בדברים האמורים כל קריאה לויתור על הסדר הטוב, חוצפה אסור שתהיה בכל אופן שהוא, הבהרת הדברים היתה, לגנות את החוצפה ולרחם על החוצפן שנאלץ להשתמש עמה, זאת לא סתירה בין השנים, משום שדווקא מחמת שהחוצפה כה מאוסה – המשתמש בה אומלל יותר.