אתה לא מיותר… צריכים אותך…
ה' אב תש"פ
במשנה המדברת אודות השלוחים שהיו יוצאים להעיד על מולד הלבנה, בשביל שיוכלו לקדש את החודש, אנו מוצאים מחלוקת בין רבי עקיבא לרבן גמליאל, המשנה מספרת (ראש השנה א, ו): מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג, וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְּלוֹד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא. נראה לבאר את שורש המחלוקת ביניהם, והגילוי החדש והמרעיש של רבן גמליאל. כי ארבעים הזוג הללו, שמונים בני אדם, שטרחו ובאו כדי לעשות את רצון השם, התגלו כמיותרים לעומת היעד הברור, הם לא אלו שזרזו את ההחלטה של ראש חודש, הם באמת היו אמורים לעשות שבת בלוד, ולא להמשיך הלאה, כי המידע המסויים הושג. רבן גמליאל ראה במאמץ שלהם את היעד, לעתיד לבוא, כאשר כל אחד ידע שהוא ממש היחיד שאחראי על מה שקורה בבריאה, למרות שאחרים גם עושים מעשים טובים אחרים, אפילו מעשים עדיפים מהמעשה של הפרטי הזה, הזניח והנראה כה מגוחך לעומת מעשים כבירים של אחרים, שמזעזעים עולמות ומביאים את העולם אל תיקונו. אז זה בדיוק הענין, שרבן גמליאל שלח לרבי עקיבא, הבה ולא נכשיל את הרבים האחרים, כל אחד מהם הוא בורג מכריע במערכת הגדולה הזו, אם נזלזל במאמצים שלהם, הרי שאנו גורמים להם כשלון, כי הם יחשבו שאם לא נגיע ליעד – לא שוה לעשות כלום, והם לא ידעו כי היעד הוא בדיוק הדבר הזה, פשוט לעשות. והקב"ה רוצה את כל אחד מהם, בלי קשר למסקנה הסופית, מי הוא זה אשר יביא את הגמר, כי לא זו הנקודה. אולי לכן נקרא בשם זה – רבן גמליאל, גם לי אל. לכל אדם יש חלק בהקב"ה, כל יהודי נצרך בשביל ההמלכה הגדולה – התיקון הגדול.