מלים של אמצע הלילה
כ"ג תמוז תש"פ
הבנת המציאות היא הבנה חודרת, כשאתה מבין אותה היא מפסיקה להיות מציאות והופכת להיות דמיון, כל מה שחשבת מתנפץ, אתה באור של הבנות, ולא של מקומות וזמנים, דברים שמשתנים ולא מודים בהם, חיים של פריצה וזרימה, וגבולות של אמת תוחמים, מציקים והופכים לספקות, אמיתות לא עמידות, שקר עטוף בהמון אמת, מנצל את נצחיותה לצרכיו, והופך אותנו לגם וגם, געגועים עם רתיעות, עבר אהוב עם טראומות, הווה מפחיד עם בטחון, עתיד ערפילי לא מוסח, עבר הוה ועתיד מתגוששים, שקטים לפעמים, זועפים לפרקים, חיי סערה עם דכאון שקט, הריגות של פיסות חיים והרבה הולדות, קדושות שהופכות לטומאות, ושוב מתאצלות למרגליות זוהר, משרתות את מי שמשלם יותר, מי שמשכנע ומשוכנע יותר.
דמיונות ואכזבות שנהיות אידיאולוגיות מחסלות, נבנות ונהרסות והורסות, פרפורי גסיסה המתוגרמים לחוצפה, ומרידות ששרשן בזעקות ילדות, כנות שמתחילה מאוחר, אחרי הטעיה אישית מפלצתית המשוכנעת שהיא שיא האמת החדה, יושר עם המון עיוותים, פחדים וריצויי זולתים לא נבראו, המון יסודות נפש מעורערים, מוצגים כאמנות נשמה, רסיסי שקר זול מתגולל, מפארים כתר אמת מכיל, חומל, סולח, סבלן ומחבק. עיוותים של ציורים, פשלות של נופים, בקתות רעועות של כמיהות חנוקות, ומגדלי עד שבריריים לאימה, חצרות פרוצות ומגדלות צמיחה, בקעות מסוגננות הנותרות בשממון, חכמה בתמהון השגעון, ובינה של טירופים, כתיבות אימה של פחד, ושתיקות של מנצחים, ספרים שדפיהם ריקים, וקשקושי קיר אלמותיים, לבושי שרד מוכתמים וסחבות דלות צחורה, הבנות נפש מחבקות הורגות, ואטימות אוהבת מחבקת לתיקון, שלהבות אש מחממות ושלגוני קרירות צורבים במתיקותם.
אורות וכלים שאינם מוגדרים, כלים שהם אורות ואורות שהם כלים, חושך שהוא אור, ואור שהוא חושך ומחשיך, חושך שמאיר, עזבונות עצובי נפש הופכים לאוצרות מלכים, ושליטת מלכויות לזכרונות מתוקים, אורות לוחצים וחושך מרגיע, דכאון שמח ומסיבה של חדלון, שמחות מזויפות ואצילות מעושה, חיי אמת הם ללא פניה, מבטאים רצון פנימי לאמת גמורה, מוחלטת ונקיה, זיוף בא מפחד וחנופה מאימה, ריקודים מפוחדים וויכוחים מחבקים, נשיקות של תאוות חיים, מלאכי האהבה מתרוצצים, בסולם שאין לו סוף, עולים ויורדים כשהכל ישן, חלומות שהם מציאות, והבנות של לאחר מעשה, שירי יאוש סוחטי רגש ושתיקות מרוצות שואפי נשימות, צלילים נוגים נוגעים, וריקודי סערה מבלבלים, נוגעים במקומות כמוסים השמורים לטוב אחר, אהבה שמורה למקום טהור, והטומאה נוגסת גם. נפשות קרועות ממעגל אימים ועולם ציני שלם נברא על גביהן.
שקט צורח ושלוה שרה, צעקות משעממות וגניחות מחרישות אזנים, בכי אגואיסטי וסליחה בוגרת, הסכמה והשלמה, אורות מתיישבים בכלים, שיחה של כאבים, וצביטות של אוהבים, ניתוחים במשוואת חיים, וטיפולי נפש מיותרים, סכסוך עמוק בין עולמות לא מתפשרים וכלים נשברים. שכנועי אמונה מפנות עורף, דיוקים עקומים ועיוותים צודקים, תורת אמת באור נכון, דברו של אלוקים שווה עיון, אמת מופשטת היא לפעמים, מתגלה לעיני צופים, ממאנת להתלבש בלבושים לא הוגנים, אמת היא ולא תאבד מהותה. עולם שמגרש חוטאים עם להט חרב מתהפכת, נביאי זעם מקבלים תוכחה, ונביא מקלל יוצא יפה, משיח גואל בא מתוך הפיכה, שקרים שמקבלים תיקון, גלות שמגלה את עצמה, התרחקויות שיוצרות געגועי אמת.
בכיות על מה שהיה יוצרות אשליות של תיקון. רגשות אשמה מבהילים מנוצלים לטפיחת שכם סגפנית. תירוצים שגם אתה לא מאמין להם, אך אתה נלחם עליהם במסירות נפש, נלחם על שקר, נופל בקרב אבוד, מלחמה מוכתבת, שקר על הקירות, זעקות שמוחנקות מתוך שובע מרוצה, תפילות אבודות והודיות מאוחרות. שאיפות לא שואפות ויאושים לא מייאשים, ערבוב של שאיפה ויאוש, תקוה וכשלון, תכונות עלובות מחסלות מכונות הם כשרונות. שקר הסוס לתשועה אבל מזכירים אותו בהקשר, חזקים במדת הבטחון ומבררים על גמחי"ם. דרשנים שבכיסם עט נובע, ומאזינים נפחדים, תשובות וקבלות טובות שלא מחזיקות מים, בעיות מוחנקות והתעסקות בדרגות, ילד קטן אבוד בחיים לא שלו, זמני עובש מונצחים לנצח, וזמני זוהר השאול מושכחים באימה, תוך התכחשות עיוורת ומרוצה, אורות בלי כלים נישואין בלי התחייבות, לימוד בלי קיום, קיום בלי לימוד, קיום שמצדיק את המקיים, קיום לא מלמד ולא למד, לא מקיף ולא מתעניין מקיים להתקיים.