מילים של התרפקות אחרי קידוש לבנה
יש משהו מאוד נשגב במעמד קידוש לבנה, יהודים יראי שמים, היודעים כי הנהגת העולם תלוי בהם, ומאמינים כי מעשנו הטובים או הפחות אחראים למתחולל בתבל, מציינים את מעמד התחדשות הלבנה בכל חודש, בברכה ליוצר עצמי השמים ובריקוד של שמחה שלאחריה.
קידוש לבנה או ברכת הלבנה, הוא מעמד ייחודי מאד, ידועים סיפורים רבים על אנשים שדבקו במצוה זו, והיא הצילתם ממאורעות של אסון ומיתה חס ושלום, וכיוצא בהם, והעיקר כשהיא נאמרת מתוך שמחה וטוב לבב, העמידה הזאת מול השם יתברך ברחובה של עיר, בתוך צהלת רבים היא מעמד של קידוש השם.
לפי הברייתא שנהוג לאומרה בעת קידוש הלבנה, אנו רואים את גדולת המעמד הזה, וגודל העת רצון ששורה אז, הנה:
תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִלְמָלֵי לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ דַּיָם. אָמַר אַבַּיֵי הִלְכָּךְ צָרִיךְ לְמֵימְרָא מְעֻמָד.
כלומר, בעת קידוש הלבנה אנו מקבילים את פני אבינו שבשמים, והדבר הזה זועק: הסבירוני! שלוש פעמים ביום אנו מתפללים, לצד אמירות וברכות רבות ושונות ועל קידוש לבנה אנו אומרים, שהיא הקבלת פני אבינו שבשמים פעם אחת בחודש!
הקבלת פני השם בעת קידוש לבנה חידוש אדיר יש בה היא מקור התחזקותנו כיהודים בעולמו של הקדוש־ברוך־הוא, ישראל משולים ללבנה, כידוע, כי הם עתידים להתחדש כמותה, הלבנה מראות רבים לה, בזמנים מסויימים היא מתגלית כחסרה לחלוטין, ואט אט, עם התרבות ימי החודש היא מקבלת את צורתה המקסימאלית השלימה לגמרי…
זהו בעצם, כוחו של העם היהודי, התקופות האפלות, המעמידות את האומה באור חסר, חיוור וחסר ברק, מתחלפים בעיתים טובים יותר, בהתחדשות דורות, אנחנו, דרוסי המגף העוין, שצברנו שיא עולמי ברדיפות אין קץ, דווקא אנחנו, מקור לא אכזב ליצירות רוחניות שחבקו עולם, ושרדו לנצח נצחים, סוד ההישרדות? כוח ההתחדשות!
ההתחדשות הזאת עדיין לא באה לתיקונה השלם זה בטוח, אורו של מלך המשיח יפזר את ערפילי הגלות, ואנחנו עתידים להתחדש כמותה, כמו הלבנה, שהיא בעצם אינה חסרה… רק היא מוסתרת על ידי כינון האור רק לחלק ממנה… כלומר, המציאות השלימה ישנה, אך אינה מוארת, כאשר תהיה מוארת בשלימות ניווכח לתדהמתנו, כי לא היתה גלות, לא היו צרות, לא היה כלום היה 'רק' העדר האור!
וזה מאד משמעותי מבחינתנו גם היום, אם נשכיל לתור אחר השלמות המסתתרת הזאת, אם נבין שהאור קיים רק עינינו המכוסות בערפל החומר עיוורות מלהביט באור, נתחיל כבר עכשיו לטעום מאורה המאיר של הגאולה המתחדשת.
וכמו שזה במישור הכללי של העם היהודי, כך זה גם במישור הפרטי של בין אדם לקונו, התחלופה שעוברת על חיי האדם הינה כה מפרכת עד שהוא בעצמו תוהה על מקומו בעולם.
לעיתים האדם חש כי הוא מאבד את יציבותו האיתנה, את עצמיותו האישית. "מי אני" – הוא שואל. "האם אדם חוטא חסר תקנה או שמא איש כשר הרוצה רק טוב"?!
התשובה הנכונה נעוצה בהדמיה המוצלחת הזאת בין נפש ישראל לבין הלבנה המתחדשת, אתה, בדיוק כמו הירח, מציאות אחת פשוטה של אור בוהק, ההסתרות והחשכים גורמים לך לאבד את הזהות הנאצלת, כך בתוך עלטת החושך הרוחני, אתה מוצא את עצמך אובד במדבר החיים.
הקבלת פני אבינו שבשמים המיוחדת רק לקידוש לבנה, היא בדיוק התובנה הזאת, שאנו מקבלים את פניו יתברך, כל רגע בחיים, כי עצם מהות החיים היא אלוקות פשוטה וברורה, עלינו להיזהר רק שלא להתכחש לעובדה הזאת, להיות מוכנים לקבל את אורו הגדול.
גם כאשר חשוך לנו לגמרי, ואיננו מוצאים שום טעם אמיתי וטוב ביהדותנו, עלינו להיות כאותה לבנה, שעתידה להתחדש, וכך, בסבלנות של גיבורים, לתת לזמן הפחות מקסים לחלוף על פני חיינו, לאגור כוח בעת החושך, לזמן ההתגלות, לעת בה נהיה מחודשים כמותה הלבנה.
נשמה יהודית שורשה בספירת המלכות, גם הלבנה מזוהה בספרות הקבלה והסוד כספירת המלכות, ענינה של המלכות בדרך העבודה היא, קבלת מלכותו של השם יתברך באמונה שלמה ותמה, לאמונה זו עליות ומורדות, גם אם לא בתחום האינטלקטואל לפחות במישור הרגשי, בו המעשים לא בדיוק תואמים את הידיעות המוחלטות, ההתחדשות, ההקבלה ללבנה שמציאותה שלם ואורה חסר, יכול לעזור לנו באמת להתחזק בימי ההמתנה הקפואים, אז האמונה היא בחושך ואמונתך בלילות, ורק לחכות לבוקר רענן מלא אור, שבוא יבוא…