{שיעורי אמונה 118 – מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד}

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

י"א חֶשְׁוָן תשפ"ד

 

כְּשֶׁנִּשְׁמַת יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיָה בְּשִׂמְחָה, הֲרֵי הִיא כְּלִי מֻכְשָׁר לְקַבֵּל בְּתוֹכָהּ אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי, הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה הֵם מִצַּד הַסִּטְרָא־אַחֲרָא וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ, כְּהָא דִּכְתִיב: עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, אִם אַתֶּם רוֹצִים לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ רַק עַל יְדֵי שִׂמְחָה, אִם אָדָם מְגַלֶּה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּרוּכָה בְּמַחֲנָק אוֹ בְּלַחַץ, אוֹ יוֹתֵר גָּרוּעַ מִזֶּה – בְּעַצְבוּת, הֲרֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְגַם מֵאִידָךְ, כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה חֲלִישׁוּת בַּחִבּוּר הַנִּצְחִי שֶׁבֵּין נִשְׁמָתוֹ לְשָׁרְשָׁהּ, עָלָיו לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וְהִיא זוֹ שֶׁתַּשְׁרֶה עָלָיו אֶת רוּחַ הַשְּׁכִינָה.

אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ הֲמוֹן דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים עֶצֶב בַּחַיִּים, הֲמוֹן הִתְמוֹדְדוּיוֹת וּדְבָרִים מַעֲצִיבִים? כָּל זֶה נוֹגֵעַ לָעוֹלָם הָאַרְצִי, לְתַכְלִית הַקִּיּוּם שֶׁלָּנוּ, כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ שָׁם לֹא מִסְתַּדֵּר – אָנוּ מְגִיבִים בְּאִי נַחַת, אַךְ בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי, החנמי, שֶׁאֶפְשָׁר לִקְנוֹת בּוֹ הוֹן נִצְחִי גָּדוֹל מְאֹד, בִּכְלוּם שֶׁבִּכְלוּם, הוּא עוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ עַצְבוּת, כִּי כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה, אַף אִם אֵינוֹ נָעִים, הוּא מְגוֹלֵל אֶת הַטּוֹב הָעֲתִידִי לְאֵין סָפֵק, וְרַק הָעַצְבוּת יְכוֹלָה לְהַכְנִיס אֶת הַכְּפִירָה הַזּוֹ, שֶׁמַּה כְּבָר יֵשׁ לִי לִשְׂמֹחַ, וַהֲלוֹא אֲנִי כָּךְ וְכָךְ, אִם אָדָם יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָה פְּשׁוּטָה, הַלֵּב שֶׁלּוֹ יִהְיֶה רָחָב דַּיּוֹ לְהָכִיל אֶת הָאוֹרוֹת שֶׁמְּבַקְּשִׁים לְהִכָּנֵס אֵלָיו. יְסוֹד הַיְּהוּדִי – הוּא יְסוֹד הַהַסְכָּמָה עִם הַבּוֹרֵא, מִלְּשׁוֹן הוֹדָאָה, אֲנִי מוֹדֶה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָא יְהוּדִי, וְעַל זֶה 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי' – יָכוֹל אָדָם לִשְׂמֹחַ כָּל יָמָיו.

כִּי רַק הַיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה שֶׁכָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם הוּא מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, יְכוֹלָה לְנַחֵם אֶת הָאָדָם בֶּאֱמֶת מִכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הַבִּלְתִּי נְעִימִים, כִּי אֵין הָאָדָם מוּכָן לִסְבֹּל לְלֹא סִבָּה, אַף כִּי גַּם עִם סִבָּה הוּא לֹא־נָעִים, אֲבָל הוּא לְאֵין עֲרֹךְ קַל וְנִסְבָּל כַּאֲשֶׁר מַשְׁמָעוּת גְּדוֹלָה וַעֲנָקִית עוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי הָעִנְיָן.

הָרִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם לֹא עוֹשֶׂה רַע לְאָדָם, כְּלָל וּכְלָל לֹא, בְּאַף מַצָּב נוֹרָא אֵין הַמְּדֻבָּר אוֹדוֹת זַעַם כִּי אִם הִתְלַבְּשׁוּת אַהֲבָה בְּזַעַם, וְ'אֵין מְקַלְּסִין לַמֶּלֶךְ בִּשְׁעַת הַזַּעַם', אֲבָל יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ, וְהוּא אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה לְיִשְׂרָאֵל הוּא לְמַעַן טוֹבָתָם בָּזֶה וּבַבָּא, הַיְּדִיעָה הַזּוֹ, שֶׁהִיא אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, הִיא יְדִיעַת הַמְּצִיאוּת הָרוּחָנִית, שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִים בְּעֵינַיִם שֶׁל גַּשְׁמִיּוּת עַל מְאֹרָע, אֶלָּא מִתְבּוֹנְנִים בִּפְנִימִיּוּת הָעִנְיָנִים, וְרוֹאִים אוֹר אֱלוֹקִי וְהַכְוָּנָה רוּחָנִית בְּכָל צַעַד וְצַעַד בַּחַיִּים, וְאַף מִן צַעֲדֵי הַנְּסִיגָה, הָיֹה לֹא תִהְיֶה, לוֹמְדִים שִׁעוּרִים עַל הֶעָתִיד, אֵיךְ זוֹכִים לִרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹקִים מֵעַתָּה.

רַבִּי נַחְמָן נוֹתֵן עֵצָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא שָׂמֵחַ, הַשִּׂמְחָה הִיא כֹּה מַשְׁפִּיעָה, שֶׁאַף אִם הִיא מַתְחִילָה בְּזִיּוּף – הָאוֹר הָאֲמִתִּי נִמְשָׁךְ וּמִתְפַּשֵּׁט, הָאָדָם נַעֲשֶׂה שָׂמֵחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּשֶׁהוּא מַחְלִיט לְהַסְכִּים לִהְיוֹת שָׂמֵחַ. הֲלוֹא כָּל הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, נוֹבְעוֹת מִן הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלּוֹ, הוּא מְהַרְהֵר בְּמַצָּבוֹ, הוּא סוֹבֵל בְּמַחְשַׁבְתּוֹ אֶת הַיִּסּוּרִים הַפִיזִיִּים וְהַנַּפְשִׁיִּים, מַלְקֶה אֶת עַצְמוֹ, מְיַסֵּר וּמְיַצֵּר אֶת הַסֵּבֶל וּמַעֲצִּימוֹ לְאֵין־עֲרֹךְ מִמַּה שֶּׁהוּא, הַהִתְבּוֹסְסוּת הַזּוֹ כֻּלָּהּ הִיא פְּרִי הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם, בְּרֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, נְקִיָּה ומנוטרלת מֵהַמְצִיאוּת הַכּוֹאֶבֶת, נִתַּן לְהִתְרוֹמֵם וְלַחֲווֹת רֶגַע שֶׁל שִׂמְחָה, וְאָז עוֹד רֶגַע וְעוֹד רֶגַע, וְהַהַבְעָרָה לְלַהַב יָצְאָה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בֶּאֱמֶת.

לָקַחַת וְלִסְחֹב אֶת הַיָּגוֹן וְהָאֲנָחָה לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, זֶה לְהַבְהִיר אֶת הַמַּצָּב הַמְעֻרְפָּל, לָתֵת לוֹ מִקּוּד, לְהַשְׁאִיר אֶת הַפְּרוֹפּוֹרְצְיָה לַ'לֹּא־נָעִים', שֶׁלֹּא יֻעֳצָם מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹתָיו, וְאָז בִּפְרֹץ הַשִּׂמְחָה – הַיִּסּוּרִים הַיַּלְדּוּתִיִּים פָּגִים מֵאֲלֵיהֶם, הַנֶּפֶשׁ לֹא פְּנוּיָה לְהַרְהֵר נּוּגוֹת כְּשֶׁהִיא בְּאוֹר גָּדוֹל וְשָׂמֵחַ, כָּךְ שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא קְרִיטִית לְכָל מַצָּבוֹ הַנַּפְשִׁי וְהָרוּחָנִי שֶׁל הָאָדָם, הַכֹּל צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כָּל הַשְׁפָּעָה, כָּל תְּנוּדָה בַּחַיִּים אֲמוּרָה לִהְיוֹת מְלֻוָּה בְּשִׂמְחָה פְּנִימִית מְאִירָה, כִּי "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" (דִּבְרֵי־הַיָּמִים א' טז, כז), אֵצֶל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שׁוֹרָה כִּבְיָכוֹל שִׂמְחָה, כִּי הָעַצְבוּת הִיא סִטְרָא־אַחֲרָא וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שׂוֹנֵא אוֹתָהּ, וּמִמֵּילָא סִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה הִיא שִׂמְחָה, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, גַּם כְּשֶׁהַמַּצָּב קָשֶׁה מְאֹד, וּמַרְגִּישִׁים חֹשֶׁךְ גָּמוּר, צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי פְּעֻלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, בְּהֶתֵּר כַּמּוּבָן, הָעִקָּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כִּי אֵין עוֹד טוֹב מִשִּׂמְחָה.

אַחִים יְקָרִים! עֵצָה פְּשׁוּטָה יֵשׁ לָנוּ, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת בֶּאֱמֶת בְּשִׂמְחָה, הוּא צָרִיךְ לְהִתְרַגֵּל לִלְמֹד תּוֹרָה, הַתּוֹרָה הִיא מְשַׂמַּחַת אֶת הָאָדָם, כָּל מִי שֶׁלּוֹמֵד יָכוֹל לְהָעִיד עַל לָזֶה, וּבִתְנַאי שֶׁהַלִּמּוּד יִהְיֶה רָצוּף, יוֹם יוֹמִי, רַק זֶה מֵבִין מַה הַתּוֹרָה עוֹשָׂה לָאָדָם, כָּל אָדָם שֶּׁנִּמְצָא בְּאֵיזֶה מַצָּב בִּישׁ, וְרוֹאֶה בְּעֵינָיו אֶת הָעוֹלָם קוֹרֵס, שֶׁיִּקַּח גְּמָרָא לַיָּדַיִם, יִלְמַד לְהַלָּן דַּף אַחַר דַּף, עוֹד וְעוֹד, נִשְׁאֲרָה קְצָת עַצְבוּת בַּלֵּב? עוֹד דַּף, עֲדַיִן מְנַקֵּר מַשֶּׁהוּ? עוֹד דַּף… בְּקוּמוֹ מִלִּמּוּדוֹ, יִהְיֶה זֶה אִישׁ אַחַר לְגַמְרֵי, מְטֹהָר מִכָּל הָעַצְבוּת וְהַיָּגוֹן וְהָאֲנָחָה, הַדְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ לְטַפֵּל בָּהֶם מְקַבְּלִים מֵימָד אַרְצִי נָמוּךְ לְעֻמַּת מֵי־הַדַּעַת הַנֶּהְדָּרִים שֶׁהוּא מְשַּׁכְשֵׁךְ בָּהֶם. לָכֵן צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁלִּהְיוֹת בֶּן תּוֹרָה, הוּא לֹא רַק זְכוּת, זֶה מַמָּשׁ הַחִיּוּת שֶׁל הָאָדָם, מִי שֶׁאֵין לוֹ חִבּוּר לְתוֹרָה, הוּא מַמָּשׁ אָדָם אֻמְלָל, וְזֶה פָּשׁוּט מְאֹד, לְמִי שֶׁנִּכְנַס לְאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְצָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁאֵין זֶה תָּלוּי בְּרָמוֹת שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם וְכוּ', אֶלָּא כָּל יְהוּדִי יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה, הוּא יָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בְּאֵיזֶה חֵלֶק הוּא שַׁיָּךְ, וּמִשֵּׁם לִינוֹק אֶת אֱמוּנָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור אמונה 011 – הרגשת הנהגת הבורא

הַרְגָּשַׁת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, לָדַעַת בִּידִיעָה חֲזָקָה וַאֲמִתִּית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא עִקַּר

שיעור אמונה 013 – שדר מן השמים

שֶׁדֶר מִן הַשָּׁמַיִם   הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים נִפְלָאִים מִן הַשָּׁמַיִם בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר

שיעור אמונה 015 – השגחה פרטית

דְּבֵקוּת בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית גִּלָּה לָנוּ מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, אוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַפְלָגַת

שיעור אמונה 017 – לאהוב את החוקים

מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה – אַהֲבַת חֻקֵּי הַמִּצְווֹת חֵלֶק מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת,

קטגוריות