{שיעור אמונה 020 – ויאמינו בה' ובמשה עבדו}

אָסוֹן חֹסֶר אֱמוּנַת חֲכָמִים

עִנְיַן אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁבְּכָל דּוֹר הוּא עִנְיַן נָחוּץ בְּיוֹתֵר לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְרוֹצֶה שֶׁדּוֹרוֹתָיו אַחֲרָיו יַאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וּמוּבָא בְּמִדְרַשׁ מְכִילְתָּא (פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח, פָּרָשָׁה ו) עַל הַפָּסוּק (שְׁמוֹת יד, לא): "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" – אִם בְּמֹשֶׁה הֶאֱמִינוּ קַל וָחֹמֶר בַּה', בָּא זֶה לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין בְּרוֹעֶה נֶאֱמָן כְּאִלּוּ מַאֲמִין בַּמַּאֲמָר מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְנִמְצָא, שֶׁעִנְיָן אֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא סוֹד עֲמִידָתֵנוּ וְקִיּוּמֵנוּ בְּהֶמְשֵׁךְ שַׁלְשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת, שֶׁל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, כִּי כָּל יְסוֹד הָאֱמוּנָה מְבֹאֶרֶת וּמְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁנִּמְסְרָה מִדּוֹר דּוֹר בְּפֶה חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁקִּבֵּל מִפֶּה הַגְּבוּרָה, וְאִם הָיוּ מַטִּילִים סָפֵק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים – לֹא הָיְתָה לָנוּ שׁוּם אֱמוּנָה, וְהָיִינוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת.

בְּיָמֵינוּ בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, הִתְפַּשְּׁטוּ דֵּעוֹת כּוֹזְבוֹת בְּיוֹתֵר, הָאֲמִירָה הַגּוֹרֶפֶת שֶׁהַיּוֹם אֵין רַבָּנִים, וְאֵין צַדִּיקִים, וְאֵין דַּעְתָּם מְחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ כְּלָל, יֵשׁ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בָּהּ, וְאַף אֶחָד שֶׁלֹּא יִכְפֶּה עָלֵינוּ דֵּעוֹת וְכוּ', מִלְּבַד שֶׁזּוֹ דֵּעָה שֶׁל בּוּרִים, כִּי חוֹשְׁבִים שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַמְצִיאִים מִדַּעְתָּם, וְאֵינָם מְבִינִים אֶת יְסוֹדוֹת הַהֲלָכָה לָעֹמֶק וְכוּ', מִלְּבַד זֹאת – זוֹ דֵּעָה שֶׁל כְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת טְמוּנָה בַּלֵּב, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סַנְהֶדְרִין צט ע"ב): אֶפִּיקוֹרוֹס כְּגוֹן מַאן? אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן הָנֵי דְּאָמְרִי מַאי אַהֲנוּ לָן רַבָּנָן לְדִידְהוּ קָרוּ לְדִידְהוּ תָּנוּ. [מִי הוּא אֶפִּיקוֹרֶס? אָמַר רַבִּי יוֹסֵף, כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים, מַה מוֹעִילִים לָנוּ הַחֲכָמִים? הֵם קוֹרְאִים לְעַצְמָם, הֵם לוֹמְדִים לְעַצְמָם], וּמִתְבָּאֵר מִכָּךְ, שֶׁאַף שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּמְקַיְּמִים הַמִּצְווֹת בְּהִדּוּר וְכוּ', כֵּיוָן שֶׁהֵם מְזַלְזְלִים בִּנְחִיצוּת הַחֲכָמִים לְעַם יִשְׂרָאֵל – הֵם נִכְלָלִים בְּגֶדֶר נוֹרָא כָּזֶה.

וְהַמְּצִיאוּת הֶרְאֲתָה בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת, שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁהִתְחַכְּמוּ בְּעֵינֵיהֶם, וְלֹא בִּטְּלוּ דַּעְתָּם כְּנֶגֶד דַּעַת תּוֹרָה – צֶאֱצָאֵיהֶם עָזְבוּ דֶּרֶךְ ה', וְזֶה דָּבָר מְפֻרְסָם וְיָדוּעַ, שֶׁהֲמוֹן אֲנָשִׁים שֶׁהֵם מְגַדְּלִים יַלְדֵיהֶם לִכְפִירָה גְּמוּרָה כַּיּוֹם, אֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶם הָיוּ אֲנָשִׁים יְרֵאִים וְשׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְכָל מַה שֶּׁגָּרַם לִפְרִיקַת עֹל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם הָיָה עִנְיַן הַזִּלְזוּל בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְכֵיוָן שֶׁפּוֹסְקֵי הַהֲלָכָה שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר לֹא נֶחְשָׁבִים בְּעֵינֵיהֶם כְּלָל, הָיוּ בְּנֵיהֶם מַקְשִׁים קֻשְׁיָה נְכוֹנָה, וּמִי אוֹמֵר שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַקְשִׁיב לַחֲכָמִים מֵהַדּוֹר הַקֹּדֶם, וְכֵן לְמַעְלָה בַּקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁהִטִּילוּ מוּם בַּקֳּדָשִׁים וּפָרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.

יְסוֹד גָּדוֹל הוּא בַּיַּהֲדוּת, עֲשֵׂה לְךָ רַב וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, כָּל בַּיִת יְהוּדִי, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רַב הַמּוֹרֶה דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, עַל הַהוֹרִים לְהַחְדִּיר בְּלֵב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם מַעֲלַת תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, גְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים, וּלְתָאֵר בִּפְנֵיהֶם מַה גָּדְלָה יִקְרַת וַחֲשִׁיבוּת יְהוּדִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּכָל יוֹם, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁמָּסַר אֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו וּשְׁנוֹתָיו לַעֲמַל הַתּוֹרָה, עַד שֶׁזָּכָה וְהִתְעַלָּה לִהְיוֹת מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת בָּקִי בַּתּוֹרָה – בַּשַּׁ"ס וּבַפּוֹסְקִים, עַד שֶׁהוּא מוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, כַּמָּה שָׁעוֹת קְדוֹשׁוֹת בִּלָּה אוֹתוֹ יְהוּדִי צַדִּיק מוּל הַדְרַת גָּדְלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הָעוֹלָם, כְּשֶׁהֵמִית אֶת עַצְמוֹ עַל תּוֹרַת אֱמֶת שֶׁהָיְתָה בְּפִיהוּ, וּמַה נִבְדְּלָה דַּעְתּוֹ מִדַּעַת הֶהָמוֹן, וּמִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה – דַּעְתּוֹ דַּעַת תּוֹרָה וֶאֱמֶת, וְעָלֵינוּ לְהַקְשִׁיב וּלְצַיֵּת לְכָל מַה שֶּׁמְּלַמֵּד אֶת הָעָם.

בְּהִתְפַּתְּחוּת הָעוֹלָם הַמּוֹדֶרְנִי, בָּאוּ לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל פּוֹסְקֵי הַדּוֹר וּגְדוֹלֵי הַהוֹרָאָה שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁלֹּא יָדְעוּ אוֹתָן אֲבוֹתֵינוּ, הַדּוֹר הַשָּׁפֵל הַזֶּה הִתְנַסָּה בְּנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים וּמָרִים, בִּשְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת שֶׁל אֱמוּנָה וּקְדֻשָּׁה, וְכַיּוֹם כָּל הַחוֹמוֹת נֶהֶרְסוּ, וְכָל מִגְדְּלֵי הַקְּדֻשָּׁה נִתְּצוּ בְּאֹפֶן נוֹרָא וּמַבְהִיל, וּמִשּׁוּם מַה נִדְמֶה לַאֲנָשִׁים בִּלְתִּי מַעֲמִיקִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ מְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה בַּשָּׂפָה הָעַכְשָׁוִית, אֵין הָאִסּוּרִים אֶלָּא הַמְצָאוֹת וְחֻמְרוֹת שֶׁל רַבָּנִים חֲשׁוּכִים… אֲבָל מִי שֶׁלָּמַד רַמְבַּ"ם וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְיוֹדֵעַ שֹׁרֶשׁ הַהֲלָכָה מִדִּינָא דִּגְמָרָא, הוּא זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָרַבָּנִים מִדּוֹרֵנוּ אָנוּ אָסְרוּ בְּאִסּוּרִים חֲמוּרִים – מְקוֹרָם וְשָׁרְשָׁם בְּאִסּוּרֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מַמָּשׁ, וּמִי שֶׁלֹּא לָמַד – יִמְחַל לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד וְיַפְסִיק לְהַלְעִיג עַל דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים.

כַּמָּה אֻמְלַל יִהְיֶה אוֹתוֹ לֵץ, כַּאֲשֶׁר רְתִיחַת דָּמוֹ תֶחְדַּל, וְיִהְיֶה אָדָם בָּא בַּיָּמִים, וְיִרְאֶה שֶׁבָּנָיו אַחֲרָיו אֵינָם שׁוֹמְרִים כָּרָאוּי אֶת מִצְווֹת ה', כַּמָּה דַּאֲבוֹן לֵב וָנֶפֶשׁ יַשִּׂיג הַמִּתְחַכֵּם הַלָּז, אַתָּה זִלְזַלְתָּ בִּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וּבָנֶיךָ לָמְדוּ מִמְּךָ אֶת הַזִּלְזוּל, וְעַל כֵּן עַל דָּבָר זֶה צְרִיכִים הַהוֹרִים לִמְסֹר נַפְשָׁם בְּיוֹתֵר, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם, הַיֶּלֶד מֵבִיא מִבַּחוּץ אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן כְּנֶגֶד תַּלְמִיד חָכָם, אָסוּר לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, וְאַף לֹא לְהִתְיַחֵס לָזֶה בְּסַלְחָנוּת, כִּי אִם לְהִזְדַּעֲזַע זַעֲזוּעַ גָּמוּר, וּלְהַסְבִּיר הֵיטֵב הֵיטֵב, שֶׁאָדָם שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה – הוּא אָדָם נַעֲלֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ מַלְאָךְ, וְגַם אִם יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵר כְּמוֹתוֹ, אוֹ מְאֻכְזָב מִמֶּנּוּ, אֵין שׁוּם הֶתֵּר בָּעוֹלָם לְדַבֵּר נֶגֶד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כַּמּוּבָא הַרְבֵּה בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל עַל הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה.

הַשְּׁמִירָה הַיְּחִידָה שֶׁל פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַטָּהוֹר נִמְסְרָה בְּיַד אֵלּוּ שֶׁלֹּא עָזְבוּ אֶת מְקוֹר חִיּוּתֵנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַשִּׁיטָה שֶׁלָּנוּ – שִׁיטָה נְקִיָּה הִיא, שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַד הַר סִינַי מַמָּשׁ, מִדּוֹר לְדוֹר הוֹרִישׁוּ אָבוֹת לְבָנִים אֶת הַיְסוֹדוֹת שֶׁל אֱמוּנָה וּפַשְׁטוּת קִיּוּם הַמִּצְווֹת, הַאִם יֵשׁ עוֹד קָהָל כָּזֶה בָּעוֹלָם? מִי יָכוֹל לְהִתְמוֹדֵד עִם הַצְלָחָה שֶׁל כַּמָּה אַלְפֵי שָׁנִים? אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ סָר מִן הַדֶּרֶךְ כְּלָל.