{שיעור אמונה 024 – שלילת ההגשמה מאלוקות}

עֲבוֹדַת אֱמוּנָתֵנוּ בִּשְׁלִילַת הַגַּשְׁמוּת

יוֹם שְׁלִישִׁי לְסֵדֶר בְּהַר־בְּחֻקֹּתַי, ט"ז אִיָּר תשע"ח

הָעִקָּר הַשְּׁלִישִׁי מִשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים הוּא – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גּוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל – הָאֱמוּנָה הַזֹּאת, אַף שֶׁפְּשׁוּטָה הִיא בְּיוֹתֵר, כְּדֵי לִשְׁלֹל אֱמוּנַת הַהֶבֶל שֶׁל הַגּוֹיִם הַטִּפְּשִׁים, שֶׁעָשׂוּ מְצִיאוּת מֵאָדָם חֲדַל אִישִׁים וְעָשׂוּהוּ לֶאֱלוֹהַּ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם, כִּי לֹא רַק לִשְׁלֹל דִּבְרֵי הֶבֶל מִן הָאֱמוּנָה בִּלְבַד נִצְרָךְ עִקַּר זֶה, אֶלָּא לַהֲבָנָה פְּנִימִית בַּמַּהוּת הָאֱלוֹקִית כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל הָאָדָם הַגַּשְׁמִי לְהַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ.

עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי הַחֲכָמִים הַכּוֹפְרִים שֶׁל הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, לֹא הִכִּירוּ אֶת אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל הַטְּהוֹרָה וְלָכֵן הִתְחִילוּ לְגַחֵךְ מֵהַמֻּשָּׂג אֱלֹקוּת כְּפִי שֶׁהַגּוֹיִם מַאֲמִינִים וְתוֹפְשִׂים אוֹתוֹ, לֹא כֵן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, הַיְּדִיעָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם, הִיא חָכְמַת כָּל הַחָכְמוֹת הָעֲמֻקָּה מִנִּי עָמֹק, וְכָל זֶה בָּא לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁהֶאֱנִישׁוּ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, חָלִילָה, הַיְנוּ שֶׁהַגִּישָׁה כְּלַפָּיו הָיְתָה כְּמוֹ הַגִּישָׁה לְאִישׁ וְאָדָם, וּמִמֵּילָא הָיָה זָר לָהֶם שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה מִישֶׁהוּ וְכוּ', רַחֲמָנָא לִיצְלָן, לָכֵן שְׁלִילַת הַגַּשְׁמוּת מִמֶּנּוּ, הוּא יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת שֶׁל הַהֶרְגֵּשׁ הָאֱלֹקִי הַשּׁוֹכֵן בְּלֶב הָאָדָם, לָדַעַת הֵיטֵב – כִּי כָּל הַמְּצִיאוּת כּוּלָהּ הִיא אֱלֹקוּת מַמָּשׁ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ גּוּף כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין בּוֹ שׁוּם אֶחָד מגינוני הָאָדָם, חָלִילָה.

וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת שֶׁלּוֹ: וְהַיְּסוֹד הַשְּׁלִישִׁי – שְׁלִילַת הַגַּשְׁמוּת מִמֶּנּוּ. וְהוּא, שֶׁזֶּה הָאֶחָד אֵינוֹ גּוּף וְלֹא כֹּחַ בַּגּוּף, וְלֹא יֶאְרֶעוּהוּ מְאֹרָעוֹת הַגּוּפִים כְּגוֹן הַתְּנוּעָה וְהַמְּנוּחָה, לֹא בְּעֶצֶם וְלֹא בְּמִקְרֶה. וּלְפִיכָךְ שָׁלְלוּ מִמֶּנּוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם הַחִבּוּר וְהַפֵּרוּד וְאָמְרוּ לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא עֲמִידָה לֹא עֹרֶף וְלֹא עִפּוּי, כְּלוֹמַר לֹא פֵּרוּד וְהוּא עֹרֶף, וְלֹא חִבּוּר כִּי עָפוּי מִן "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים" (יְשַׁעְיָה יא, יד), כְּלוֹמַר יִדְחֲפוּם בַּכָּתֵף לְהִתְחַבְּרָם בָּהֶם, וְאָמַר הַנָּבִיא: "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל" וְכוּ', "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" וְכוּ', וְאִלּוּ הָיָה גּוּף כִּי אָז הָיָה דּוֹמֶה לַגּוּפוֹת, וְכָל מַה שֶּׁבָּא בַּסְּפָרִים מִתְּאָרָיו בְּתָאֳרֵי הַגּוּפוֹת, כְּגוֹן הַהֲלִיכָה וְהָעֲמִידָה וְהַיְּשִׁיבָה וְהַדִּבּוּר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – הֵם כֻּלָּם דֶּרֶךְ הַשְׁאָלָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם'. וּכְבָר דִּבְּרוּ בְּנֵי אָדָם בְּעִנְיַן זֶה הַרְבֵּה, וְזֶה הַיְּסוֹד הַשְּׁלִישִׁי הוּא אֲשֶׁר מוֹרֶה עָלָיו, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה", כְּלוֹמַר, לֹא הִשַּׂגְתֶּם אוֹתוֹ בַּעַל תְּמוּנָה, לְפִי שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לֹא גּוּף וְלֹא כֹּחַ בַּגּוּף; עַד כָּאן לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ.

הַטְּרוּנְיָא הָאֱנוֹשִׁית כְּלַפֵּי הָאֱלֹקוּת, כְּשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּפִי רְצוֹנָם הַפָּגוּם – הוּא מִתְּפִישָׂה מֻטְעֵית פְּנִימִית שֶׁל הַמֻּשָּׂג (הַבִּלְתִּי מֻשָּׂג) אֱלֹקוּת, אִי אֶפְשָׁר לִטְעֹן כְּלַפֵּי מִי שֶׁאֵין שׁוּם עִנְיַן מֵעִנְיְנֵי הַגּוּף, וְאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ וְאֵינוֹ טוֹעֶה וְכוּ', וְעוֹשֶׂה הַכֹּל הֲכִי בִּמְדֻיָּק שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת, כַּאֲשֶׁר מִתְבּוֹנְנִים בָּזֶה, נִרְגָּעִים לְגַמְרֵי בִּהְיוֹתֵנוּ בְּטוּחִים בִּסְמִיכָה מֻחְלֶטֶת עַל מִי שֶׁאֵינוֹ גּוּף וְאֵין שׁוּם דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ, הָאֱמֶת הִיא, שֶׁכָּל אֶחָד מִן הָעִקָּרִים – כּוֹחוֹ גָּדוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת חַיֵּי הָאָדָם – חַיֵּי גַּן עֵדֶן מַמָּשׁ, אֲבָל עֶצֶם הַיְּדִיעָה הַזֹּאת, שֶׁלַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֵין לוֹ גְּבוּל כְּלָל, וְהַקֶּשֶׁר עִמּוֹ הוּא גַּם קֶשֶׁר שֶׁל בִּלְתִּי גְּבוּל, בִּהְיוֹתֵנוּ נֶאֱצָלִים מִמֶּנּוּ, וְכַאֲשֶׁר אָנוּ חוֹשְׁבִים מִמֶּנּוּ, וְחַיִּים אֶת הַחַיִּים אִתּוֹ – אָנוּ לְגַמְרֵי נִכְלָלִים בּוֹ, אֲזַי מִי יִפְחַד בְּצוּרָה כָּזֹאת מִמְּאֹרָעוֹת הָעוֹלָם?

הַדְּבֵקוּת הַמֻּחְלֶטֶת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֵינוֹ גּוּף, מְבִיאָה אֶת הָאָדָם גַּם לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ מֻגְבָּלִים וְאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים, הוּא מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ אַנְשֵׁי גּוּף, וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, אֲבָל אִם אָנוּ יוֹצְאִים מֵעַצְמֵנוּ בַּמֵּימָד הָרוּחָנִי, וְנִדְבָּקִים בָּאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַשֵּׂכֶל הָאֱלֹקִי, אָנוּ גַּם נַעֲשִׂים בְּנֵי אָדָם שֶׁמֵּחֶצְיָים וּלְמַעְלָה אֱלֹקוּת, דֻּגְמַת וּבְחִינַת מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּסוֹד הַכָּתוּב: "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי אָדָם כֻּלְּכֶם", שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֱלֹקוּת הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם גְּבוּל, וְזֶה סוֹד הַיְּכֹלֶת שֶׁל אָדָם גַּשְׁמִי לִהְיוֹת דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

עָלֵינוּ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי אֵין הָעוֹלָם מַגְבִּיל אֶת הַכֹּחַ הָאֱלֹקִי כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אֵין הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת – פְּלָאוֹת אֲמִתִּיּוֹת אֵצֶל יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ וְכוּ' וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל, כִּי מִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶן וְיִדְלַק וְכוּ', וְעַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר: אַתָּה אֶחָד קֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם וְאַתָּה אֶחָד אַחַר שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ – גַּם אַחַר שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם, וְיֵשׁ מַלְאָכִים וְיֵשׁ נִבְרָאִים, כִּי כָּל זֶה אֵינוֹ עוֹלֶה בַּשֵּׁם, כֻּלָּם אֵין לָהֶם קִיּוּם אֲמִתִּי וְנִצְחִי חוּץ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּעֶצֶם – רַק הוּא נִמְצָא, מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין.

הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלָּלוּ אֵינָן סְתָם יְדִיעוֹת, הֵן חֵלֶק מֵהַמִּצְוָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בַּתּוֹרָה, הַהִרְהוּר אוֹדוֹת יְדִיעָה זוֹ, הִיא קִיּוּם מִצְוַת אֱמוּנָה, לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם, לִזְכֹּר אוֹתוֹ, וּלְהַכְנִיסוֹ בִּלְבָבֵנוּ, בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע.

הַאֲמִינוּ אֲנָשִׁים! אִם תִּהְיוּ נִדְבָּקִים בַּבּוֹרֵא, בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם, אֲזַי תִּזְכּוּ לִרְאוֹת אֶת גִּלּוּי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם תָּמִיד, כָּל כֹּחָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ מְשַׁדְּדִים אֶת הַטֶּבַע וְהָיוּ דָּרִים בַּבַּיִת כְּבָעֲלִיָּה, וְהֶעֱנִיקוּ חַמָּה בְּקוֹמַת רוּחָנִיּוּתָם, לֹא הָיָה זֶה מֵחֲמַת יִחוּס וְכַדּוֹמֶה, כְּמוֹ שֶׁאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים, אֶלָּא הַכֹּל מֵחֲמַת גֹּדֶל מִדַּת אֱמוּנָתָם בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הָאֱמוּנָה מַמְשִׁיכָה עַל הָאָדָם נִסִּים נִפְלָאִים, אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֵר זֹאת תָּמִיד.