{שיעור אמונה 034 – כל מצוותיך אמונה}

כָּל מִצְווֹתֶיךָ – אֱמוּנָה!

עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְסֵדֶר בְּחֻקֹּתַי, כ"ו בְּאִיָּר תשע"ח

דִּבּוּרֵי הָאֱמוּנָה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְדַבֵּר, וְהֵם מְאִירִים עָלֵינוּ אוֹר גָּדוֹל בְּכָל תְּחוּמֵי הַחַיִּים – אֲמוּרִים לָבוֹא מֵהַפְּנִימִיּוּת הָאֲמִתִּית וְלֹא רַק מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ גָּדוֹל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּכָל עֶרֶב, קֹדֶם לֶכְתֵּנוּ לִישׁוֹן, וּכְבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה, אֵיךְ הִתְנַהַגְנוּ הַיּוֹם, וְעִקָּר הַחֶשְׁבּוֹן הוּא – אֵיךְ הֵאַרְנוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹר אֱמוּנָה, חִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֹאת צָרִיךְ לָדַעַת תָּמִיד, הַחֵטְא, וְכָל חֵטְא – הוּא פְּגַם אֱמוּנָה, הַתְּשׁוּבָה – הִיא חִיזּוּק אֱמוּנָה, הָעִסּוּק בְּדַרְכֵי הָאֱמוּנָה, הוּא הַתִּקּוּן לַכֹּל, אִם רוֹצִים לְזַכּוֹת מִישֶׁהוּ – דִּבּוּר אֱמוּנָה! רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ יְשׁוּעָה – אֱמוּנָה, כִּי הִיא מְקוֹר כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ אָנוּ קוֹרְאִים (וַיִּקְרָא כו, ג): אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וכו', וְאָז בָּאִים הַיִּעוּדִים הַגַּשְׁמִיִּים, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ וכו', בַּלִּמּוּד שֶׁלָּנוּ, לִמּוּד שֶׁל אֱמוּנָה, אָנוּ יְכוֹלִים לְהַעֲמִיס בִּפְסוּקֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ, כַּוָּנָה עֲמוּקָה בְּיוֹתֵר, וְנִרְאֶה שֶׁהִיא עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הַהֲלִיכָה בְּחֻקֵּי ה', הִיא הַהֲלִיכָה בְּדַרְכֵי הָאֱמוּנָה, לָדַעַת תָּמִיד שֶׁיֵּשׁ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם, וְאָנוּ מְחֻיָּבִים לְצַיֵּת לִדְבָרָיו, וְלִהְיוֹת דְּבוּקִים בְּאָרְחוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אוֹמֵר בִּתְהִלִּים (קיט, פו): כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה, חֻקֵּי הַשֵּׁם – הֵם חֻקִּים הַמְקָרְבִים אֶת הָאָדָם אֶל הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה, לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יוֹדֵעַ אֶת הַשֵּׁם, אֲזַי גַּם הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלּוֹ, הַיִּעוּדִים הַגַּשְׁמִיִּים, הוֹפְכִים לְרוּחָנִיִּים לְגַמְרֵי, הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת לִדְבֵקוּת הָאֲמִתִּית בְּמֶלֶךְ הָעוֹלָם, גַּם בִּהְיוֹתוֹ בַּחוּץ מַמָּשׁ, בְּמָקוֹם שֶׁהוּא גַּשְׁמִי מַמָּשׁ, אֲבָל לִבּוֹ נִמְצָא שָׁם בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן וְהָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא – מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם.

הַפָּסוּק נָקַט לְשׁוֹן חֻקּוֹתַי, וַהֲרֵי יָדוּעַ כִּי לְחֹק אֵין טַעַם וְאֵין סִבָּה, וְהַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאֶלֶת מֵאֵלֶיהָ, וְכִי צָרִיךְ טַעַם וְחֹק לְצִוּוּי שֶׁל מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הֲרֵי כָּל חִיּוּתֵנוּ הִיא, שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם בִּכְלָל מִתְעַנְיֵן בְּשׁוֹכְנֵי בָּתֵּי חֹמֶר וּמְבַקֵּשׁ מֵהֶם מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת, אֵיזֶה אֹשֶׁר הוּא, שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר לוֹ – אָמַרְתָּ וְנַעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ. הַהֶמְשֵׁךְ "תֵּלֵכוּ" הוּא סוֹד הַהֲלִיכָה בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם – הַהִתְקַדְּמוּת, אָסוּר לְהִשָּׁאֵר מַאֲמִין רַק בָּרָמָה הַשִּׂכְלִית, אֶלָּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִם זֶה מַשֶּׁהוּ, לָלֶכֶת עִם זֶה – לִחְיוֹת עִם זֶה. כְּמוֹ רַגְלַיִם, שֶׁאֵינָן נֶחְשָׁבוֹת לְרַגְלַיִם אִם אֵין הוֹלְכִים וּמִתְקַדְּמִים אִתָּן.

אֵיךְ חַיִּים עִם אֱמוּנָה? אֵיךְ זוֹכִים לְהַרְגִּישׁ בְּכָל רֶגַע בַּחַיִּים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּחִיּוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת – הוּא סִימָן בָּדוּק לְאָדָם שֶׁהוּא מַאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּהַשֵּׁם וּבְתוֹרָתוֹ, הַמִּצְוָה הִיא דְּבֵקוּת, לָכֵן עָלֵינוּ לְנַעֵר אֶת הָאָבָק מִן הַדְּבָרִים שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים מִמֵּילָא, כְּשֶׁאָנוּ נִגָּשִׁים לְקִיּוּם אֵיזוֹ מִצְוָה, עָלֵינוּ לְהַכְנִיס בָּהּ אֱמוּנָה וּדְבֵקוּת, לַעֲצֹר לִפְנֵי קִיּוּם הַמִּצְוָה, וְלוֹמַר לְעַצְמֵנוּ – הִנֵּה אָנוּ הוֹלְכִים לְקַיֵּם מִצְוָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֲדוֹן הָעוֹלָם, וּבָחַר בָּנוּ לְקַיֵּם לְפָנָיו מִצְוָה זוֹ, וּלְהַאֲרִיךְ קְצָת בְּדִבּוּר אִישִׁי, לְּהִתְרַגֵּשׁ מִמִּצְוָה, לִרְצוֹת אֶת הַמִּצְוָה, לְהִדַּבֵּק בְּחַי הַחַיִּים עַל יְדֵי הַמִּצְוָה, בְּצוּרָה כָּזוֹ, הָאוֹר שֶׁל הַמִּצְוָה מַכְנִיסָה קְדֻשָּׁה בָּאָדָם, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּפֵרוּשׁ לִפְנֵי קִיּוּם כָּל מִצְוָה – אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, גַּם בָּזֶה, אִם נַאֲמִין – נַמְשִׁיךְ עַל עַצְמֵנוּ קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, קְדֻשַּׁת קִיּוּם הַמִּצְווֹת!

הַגְּמָרָא בַּיְּרוּשַׁלְמִי מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת אוֹמֶרֶת, אֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מֵאָה מִצְווֹת בְּכָל יוֹם, הַכַּוָּנָה שָׁם לַמֵּאָה הַבְּרָכוֹת שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ דָּא עָקָא, שָׁאָלוּ הַבְּרָכוֹת נִזְרָקוֹת מִפִּינוּ לְלֹא מֵשִׂים, וְהַקְּדֻשָּׁה לֹא תָּמִיד נֶחְקֶקֶת בַּלֵּב שֶׁלָּנוּ, גַּם לִפְנֵי בְּרָכָה – עָלֵינוּ לְהִתְמַלֵּא תְּחוּשַׁת אֹשֶׁר, שֶׁאָנוּ זוֹכִים, בְּנִגּוּד לְרֹב הָעוֹלָם, לְבָרֵךְ אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִפְנֵי הַכְנָסַת אֹכֶל לַפֶּה וְעוֹד וְעוֹד, אִם יִתְהַפֵּךְ הַמַּצָּב, וְאָנוּ נִזְכֶּה לְהַדְגִּישׁ אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּנוּ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְנַמְשִׁיךְ עַל עַצְמֵנוּ דְּבֵקוּת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַלֵּב בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים, הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת, הַמַּקְסִימָה כָּל כָּךְ – תֶּאֱפֹף אוֹתָנוּ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, וְנִזְכֶּה לִחְיוֹת חַיֵּי אֱמוּנָה מְלֵאִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.

וְזֹאת מַמָּשׁ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁאֵלּוּ הַמְּבָרְכִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל לֵב, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּיּוֹם, הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלָּהֶם מְפֻתַּחַת יוֹתֵר, וְהִנֵּה לָנוּ עֵצָה קַלָּה וּנְעִימָה אֵיךְ לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַדְּבֵקוּת, בְּדֶרֶךְ קַלָּה בְּיוֹתֵר! כִּי אֵיזֶה יְהוּדִי מֵאִתָּנוּ לֹא מְבָרֵךְ? וְרַק מַה מְבַקְשִׁים, יוֹתֵר בִּרְצִינוּת, יוֹתֵר בְּהַקְשָׁבָה לַמִּלִּים שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו, וּמַה מְקַבְּלִים תְּמוּרַת כָּל זֶה? דְּבֵקוּת בְּחַי הַחַיִּים בָּרוּךְ הוּא! רְאוּ נָא מַה עָשָׂה עִמָּנוּ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵלּוּ מַתְּנוֹת הוּא נוֹתֵן לָנוּ, וּמַמָּשׁ בְּחִנָּם.

אוֹר שֶׁל אֱמוּנָה הוּא אוֹר נִצְחִי, שֶׁמֵּאִיר אֶת הָאָדָם גַּם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא בְּחִנָּם, שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּמִנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, שֶׁנּוֹתְנִים תִּקּוּן בַּעֲבוּר נִשְׁמַת מֵת, שֶׁיְּבָרְכוּ הַקָּהָל, וְיִהְיֶה לְעִלּוּי נְשָׁמָה וְכוּ', כִּי הַכֹּל תָּלוּי בַּדְּבָרִים הַקְּטַנִּים הַלָּלוּ, לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הַחַיִּים הַפְּשׁוּטִים בָּעוֹלָם, עִם בְּרָכָה בְּכַוָּנָה וְעִם מַחֲשָׁבָה קְטַנָּה, אַשְׁרֵי אִישׁ שׁוֹמֵר מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְחַי חַיִּים רוּחָנִיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה.