{שיעור אמונה 035 – הודיה על האמונה}

מלוה מלכה – סעודת הודאה

מוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְסֵדֶר בְּחֻקֹּתַי, כ"ז בְּאִיָּר תשע"ח

חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם מַהִי מַעֲלַת סְעֻדַּת מְלֻוָּה מַלְכָּה, שָׁמַעְתִּי פַּעַם, כִּי אָנוּ עוֹשִׂים סְעֻדַּת הוֹדָאָה שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ, וּבְעֵת סְעֻדָּה רְבִיעִית, מִתְעוֹרְרוֹת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁזָּכוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת לְשִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְעוֹשִׂים סְעֻדָּה אָז, וְיֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי לְכָל מִצְוָה, לְאַחַר קִיּוּם הַמִּצְוָה – אָנוּ עוֹשִׂים שִׂמְחָה וּסְעֻדָּה, כְּמוֹ סְעֻדַּת בַּר מִצְוָה עַל הַנָּחַת תְּפִלִּין, וּכְמוֹ סְעֻדַּת בְּרִית, עַל מִצְוַת הַמִּילָה, וּכְמוֹ סְעֻדַּת חֲתֻנָּה עַל מִצְוַת הַקִּדּוּשִׁין וְכוּ', וּכְמוֹ כֵן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אָנוּ עוֹשִׂים סְעֻדָּה עַל קִיּוּם מִצְוַת שְׁמִירַת שַׁבָּת.

מִצְוַת הַשַּׁבָּת הִיא יְסוֹד הָאֱמוּנָה, עַד שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר שַׁבָּת, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא מוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, וְה' יְרַחֵם עַל כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, בַּשַּׁבָּת מֵאִיר אוֹר הָאֱמוּנָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁנִּבְרָא עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשֵׁשֶׁת יָמִים וְשָׁבַת בַּשַּׁבָּת, וְהַסְּעֻדּוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּשַׁבָּת, הֵן סְעֻדּוֹת הָאֱמוּנָה, שֶׁאָנוּ שְׂמֵחִים עִם הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבִבְרִיאַת עוֹלָמוֹ, וְעַל זֹאת בָּאָה הַשִּׂמְחָה הַכְּלָלִית בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, שֶׁאָז מֵאִיר פַּרְצוּף כָּל הָעוֹלָמוֹת מֵחָדָשׁ, כִּי נַעֲשֶׂה דָּבָר חָדָשׁ שֶׁל שָׁבוּעַ חָדָשׁ, שִׁשָּׁה יָמִים חֲדָשִׁים לִקְרַאת שַׁבָּת הַבָּאָה.

הַבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁל שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה (עַיֵּן בְּשִׁעוּר הַשֵּׁנִי), הִיא סוֹד אֹשֶׁר הַחַיִּים, שֶׁאָדָם שָׂמֵחַ בְּלִבּוֹ כִּי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ לְבַד בָּעוֹלָם, וְהוּא מֻשְׁגָּח בְּכָל רֶגַע, וְיֵשׁ מַשְׁמָעוּת לְכָל רֶגַע בְּחַיָּיו, וַאֲבוֹי לְאֵלּוּ שֶׁהֵם מְנֻתָּקִים מֵאוֹר הָאֱמוּנָה, שֶׁחֹשֶׁךְ וָמַר לָהֶם בְּחַיֵּיהֶם לְגַמְרֵי, וְלֹא רַק הַכּוֹפְרִים מַמָּשׁ, שֶׁחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כַּמְּפֻרְסָם, אֶלָּא אַף הַמַּאֲמִינִים בִּכְלָלִיּוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ אֵין הָאֱמוּנָה תְּקוּעָה בְּלִבָּם בְּעֹמֶק – מַרְגִּישִׁים כָּל מִינֵי סֵבֶל וְעָגְמַת נֶפֶשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְרֹב הַסֵּבֶל נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת פְּגַם וְחֶסְרוֹן בְּבִנְיָן הָאֱמוּנָה שֶׁבְּנַפְשָׁם, כִּי פֹּה כּוֹעֲסִים עַל פְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם כָּךְ וְכָךְ, וּפֹה מִתְאַכְזְבִים שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁרָצוּ לֹא עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד עִם הַמְּצִיאוּת וְכוּ', וְזֶהוּ חִסָּרוֹן הָאֱמוּנָה בּוֹלֵט, כִּי מִי עוֹשֶׂה הַכֹּל? הֲרֵי רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

וְכָאן צָרִיךְ לְהַסְבִּיר עִנְיַן נִפְלָא, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת סוֹד הַשַּׁבָּת, מַה אָנוּ רוֹאִים בְּשַׁבָּת? אֲנָשִׁים נָחִים וְאֵינָם עוֹשִׂים פְּעֻלּוֹת גַּשְׁמִיּוּת שֶׁל יְצִירָה וּמְלָאכָה, הַיְנוּ בִּבְחִינַת 'כָּל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה', הָרַעְיוֹן הֶעָמֹק הַפְּנִימִי שֶׁבָּזֶה, הוּא לְהוֹרוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים בָּעוֹלָם רוּחָנִי שֶׁיָּדֵינוּ מְסוּלָקוֹת מִמֶּנּוּ, וְהַכֹּל עוֹשֶׂה רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַיְדִיעָה הַזֹּאת נֶחְקֶקֶת בָּאָדָם גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהוּא לִכְאוֹרָה פּוֹעֵל וְעוֹשֶׂה, וְיוֹצֵר וְעוֹבֵד וְכוּ', אֲבָל אִם הָאָדָם הָיָה מַשְׂכִּיל עַל דְּבַר הָאֱמֶת הָיָה מַבְחִין עַל נְקַלָּה שֶׁהַכֹּל עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, אֶת הַיְּדִיעָה הַזֹּאת אָנוּ מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמֵנוּ בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ, שֶׁבּוֹ אָנוּ שׁוֹבְתִים מִכָּל הַמַּעֲשִׂים, וְגַם אֵלּוּ שֶׁמַּרְוִיחִים מָמוֹן הַרְבֵּה – בַּשַּׁבָּת אֵינָם עוֹשִׂים מְלָאכָה, כִּי מַאֲמִינִים וּבוֹטְחִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ הַפַּרְנָסָה וְהָרְוָחִים.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ פּוֹנִים לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, עָלֵינוּ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ נִרְאִים, וְעַד כַּמָּה אָנוּ מַכְנִיסִים אֶת מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא לְחַיֵּינוּ, לִפְעָמִים לֵב הָאָדָם נִכְמַר עָלָיו, שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁרָצָה בְּחַיָּיו, אוֹ הַמִּפְעָל שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָקִים, אוֹ הָרֶוַח שֶׁהוּא מְצַפֶּה לוֹ בְּכָל מִינֵי תְּחוּמִים בַּחַיִּים, יֵשׁ לְכָל אֶחָד אַכְזָבוֹת שׁוֹנוֹת, מְעַטִּים הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁיְּכוֹלִים לוֹמַר שֶׁמַּה שֶׁהֵם רָצוּ – קִבְּלוּ בַּחַיִּים, וּכְמוֹ שֶׁרְגִילִים הָעוֹלָם לוֹמַר – הַחַיִּים אֵינָם 'כְּבַקָּשָׁתְךָ', אֲבָל כָּאן יֵשׁ פְּגַם אֱמוּנָה מְאֹד גָּדוֹל, וְאִם הָיוּ שָׂמִים לֵב לָזֶה, הָיוּ חַיֵּיהֶם לְלֹא אַכְזָבוֹת כְּלָל.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁאָדָם נוֹלָד, כְּבָר נִקְבָּע תַּהֲלִיךְ וּמַסְלוּל חַיָּיו, וְכָל הַבְּחִירָה הִיא, אִם לִהְיוֹת מְרֻצֶּה בְּחַיָּיו, וְלֹא לִרְצוֹת רְצוֹנוֹת שֶׁבִּן לַיְלָה הָיוּ וּבִן לַיְלָה אָבְדוּ, כְּמוֹ כָּל הַקִּנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים וּרְוָחָה כַּלְכָּלִית רְחוֹקָה מִן הַמְּצִיאוּת, עָלָיו לְהַשְׁלִים עִם חַיָּיו לֹא בְּצוּרָה שֶׁל יֵאוּשׁ וְאִי יְכֹלֶת לְשַׁנּוֹת, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַכָּרָה בְּרוּרָה, כִּי מַה שֶּׁנֶּאֱרַע אִתּוֹ – זֶהוּ חֶשְׁבּוֹן עָמֹק מֵאֵת הַיּוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, וְאֵין לוֹ לְצַפּוֹת לְשׁוּם דָּבָר, וְכָל הַשְּׁאִיפָה שֶׁלּוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת לֵהָנוֹת בֶּאֱמֶת מֵהַחַיִּים הַפְּשׁוּטִים שֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד.

אִם אָדָם הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל כַּוָּנַת בְּרִיאָתוֹ בָּעוֹלָם – הָיְתָה שֶׁיִּחְיֶה בְּאֹפֶן כָּזֶה, וְיָגוּר דַּוְקָא בָּעִיר הַזֹּאת, וְיִהְיוּ לוֹ אֶת הַחֲבֵרִים הַלָּלוּ, וְיִוָּלֵד לְהוֹרִים כָּאֵלּוּ וְכוּ', הָיָה מֵבִין כַּמָּה מְגֹחָךְ הוּא לְהִתְלוֹנֵן וּלְצַפּוֹת לְעוֹלָם וְחַיִּים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי, וְהָאֱמֶת הִיא כֵּן, שֶׁכָּל הַסּוֹבֵב שֶׁל הָאָדָם הוּא מְדֻיָּק מֵאֵת ה', כַּמּוּבָן מְאֹד, וְאִם כֵּן, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מְרֻצֶּה מֵהַדָּבָר הֲכִי בָּרוּר שֶׁהוּא לְתִקּוּנוֹ הַנִּצְחִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

מְסֻפָּר שֶׁפַּעַם בָּא אָדָם אֶחָד אֶל אֶחָד הַצַּדִּיקִים מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע, וְהָיוּ לוֹ מָלֵא תְּלוּנוֹת עַל הַהַנְהָגָה הָעֶלְיוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּבְסוֹף אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק – אִם אֲנִי הָיִיתִי מַנְהִיג הָעוֹלָם, הָיִיתִי מַנְהִיגוֹ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, וְכֵן רָאוּ אֵצֶל צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ יְשׁוּעָה, הָיוּ מְבָרְכִים עַל הַכּוֹס וְאוֹמְרִים בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה אֶת הַבְּרָכָה 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ', וּמִמֵּילָא מוּבָן אֵיךְ זִכָּה אוֹתָנוּ ה' שֶׁלַּדָּבָר הֲכִי בְּסִיסִי בְּחַיֵּי הָאָדָם – שֶׁהוּא שְׁתִיַּת מַיִם, אוֹמְרִים בְּרָכָה נִפְלָאָה וַחֲשׁוּבָה כָּזֹאת, כִּי זֹאת הִיא שְׁלֵמוּת הַחַיִּים, לָדַעַת הֵיטֵב כִּי הַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ מַמָּשׁ, וְאֵין לָנוּ מַה לְהִתְלוֹנֵן, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה עַל הַכֹּל.