{שיעור אמונה 037 – האמונה בכח התפלה}

אֱמוּנָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתִי

יוֹם שֵׁנִי לְסֵדֶר בַּמִּדְבָּר, כ"ט בְּאִיָּר, עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן תשע"ח

בַּתְּפִלָּה יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם סִדּוּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וּשְׁאֵלַת צְרָכָיו, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת לב.): 'לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ יְבַקֵּשׁ צְרָכָיו' – כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין כב:): 'אֵין הָאִשָּׁה כּוֹרֶתֶת בְּרִית אֶלָּא לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּלִי'. כִּי הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת "אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (מִשְׁלֵי לא, ל), כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא לְתַקֵּן כְּלֵי הַשֶּׁפַע בִּשְׁלֵמוּת. כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חָפֵץ לְהֵטִיב וְרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ תָּמִיד, אַךְ מַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע רַק בְּמַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן לָהֶם הַמֶּמְשָׁלָה, עַל־יְדֵי שֶׁיְּתַקְּנוּ כְּלֵי הַשֶּׁפַע בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי תְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת תְּפִלָּה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת יז, יב): "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ'. וְהָאֱמוּנָה צְרִיכָה לִהְיוֹת שְׁלֵמָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת, וּבְלֹא זֶה אֵין לְהַתְּפִלָּה שְׁלֵמוּת וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית כְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע, כִּי שְׁלֵמוּת יְצִירַת הַכְּלִי בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, שֶׁהִיא הַכְּלִי לְקַבֵּל כָּל טוּב.

וּכְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בּוֹרֵא הַכֹּל וּמַנְהִיג מוֹשֵׁל וּמַשְׁגִּיחַ, וּבְיָדוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע כִּרְצוֹנוֹ וּלְהַשְׁפִּיעַ כָּל טוּב, כֵּן צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ – לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין וּמַקְשִׁיב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ מֵהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. וְיֵשׁ כֹּחַ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ בְּרַחֲמִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ אִם יִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו וְכוּ'. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ גַּם לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע, אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע, מֵאַחַר שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ הוּא רָחוֹק מִלְּקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ עוֹשָׂה רֹשֶׁם. עַל־כֵּן עִקַּר הִתְהַוּוּת הַכְּלִי עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַבֵּל הַשֶּׁפַע וְלִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת. שֶׁמַּאֲמִין בַּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא כָּל־יָכוֹל שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל וּמַנְהִיג כִּרְצוֹנוֹ, וְהוּא חַנּוּן וְרַחוּם וְשׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה.

וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לְסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ לִשְׁאֹל צְרָכָיו, כִּי עַל־יְדֵי סִדּוּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם מִתְחַזֶּקֶת הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל־כֵּן מַזְכִּירִים בִּתְחִלַּת הַתְּפִלָּה בְּסִדּוּר שְׁבָחָיו זְכוּת אָבוֹת, כְּדֵי לְחַזֵּק הָאֱמוּנָה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים תָּמִיד וְעָשָׂה חֲסָדִים גְּדוֹלִים עִם אֲבוֹתֵינוּ וְשָׁמַע תְּפִלָּתָם תָּמִיד, וּבְכֹחָם וּזְכוּתָם אָנוּ מִתְחַזְּקִים שֶׁיִּשְׁמַע גַּם אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים. וְזֶהוּ כְּלַל סִדּוּר שְׁבָחָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁאוֹמְרִים בִּתְחִלַּת הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וְכוּ' הָאֵל הַגָּדוֹל וְכוּ' גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֶה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת – שְׁבָחָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁגָּמַל עִמָּהֶם חֶסֶד וְשָׁמַע תְּפִלָּתָם תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְיַחֵד שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, וְהוּא זוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גּוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם – שֶׁהֵם אֲנַחְנוּ עַמּוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁאָנוּ מְעֻתָּדִים לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה בְּקָרוֹב וּלְקַבֵּל כָּל טוּב וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִין כָּל זֶה בִּשְׁבָחָיו, [כִּי זֶה עִקַּר שְׁבָחָיו כְּשֶׁמַּזְכִּירִין טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּנּוֹדָע], מִתְחַזֵּק לִבֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּלֵב שָׁלֵם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל צְרָכֵינוּ, כִּי מִתְחַזֶּקֶת אֶצְלֵנוּ הָאֱמוּנָה בְּעַצְמֵנוּ שֶׁיְּרַחֵם גַּם עָלֵינוּ וְיִשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ וְיַשְׁפִּיעַ לָנוּ כָּל טוּב כַּאֲשֶׁר שָׁמַע תְּפִלַּת אֲבוֹתֵינוּ וְיִחֵד שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, וְכָךְ נַעֲשֶׂה לָנוּ כְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע. נִמְצָא שֶׁסִּדּוּר שְׁבָחָיו קֹדֶם שְׁאֵלַת צְרָכָיו הוּא בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן הַכְּלִי בִּשְׁלֵמוּת לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע.

וְעַל־כֵּן בְּסִיּוּם שְׁאֵלַת צְרָכָיו מְסַיְּמִין בְּבִרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע, וְאָנוּ מִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה זֹאת, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עַל־יְדֵי שֶׁסִּדַּרְנוּ שְׁבָחָיו יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה תְּחִלָּה שֶׁהוּא אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גּוֹאֵל וְכוּ'.

אֲבָל עֲדַיִן צְרִיכִים יְגִיעָה וַעֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמוּנָה זֹאת בִּשְׁלֵמוּת – לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִפְעֹל כָּל דָּבָר בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חֲלִישׁוּת הַדַּעַת בְּלֵב הָאָדָם בְּעִנְיָן זֶה כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ, וְרֹב בְּנֵי אָדָם נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא אֵין לוֹ כֹּחַ לָזֶה, וְעַל־כֵּן אֵינוֹ מִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה. וְעִקַּר הַיְגִיעָה הוּא בִּתְחִלָּה, דְּהַיְנוּ בְּעֵת שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, בִּבְחִינַת כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, כִּי אָז עֲדַיִן לֹא רָאָה שׁוּם פְּעֻלָּה עַל־יְדֵי תְּפִלָּתוֹ. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה עַד שֶׁזּוֹכֶה לִפְעֹל אֵיזֶה דָּבָר בִּתְפִלָּתוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל אֵיזֶה דָּבָר וְנַעֲנָה אֲזַי הוּא מִתְחַזֵּק בָּזֶה לְהַאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִפְעֹל בִּתְפִלָּתוֹ מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁכְּבָר שָׁמַע הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ גַּם תְּפִלָּתוֹ וְנַעֲנָה, וְאָז נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ כְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע. כִּי הִתְהַוּוּת הַכְּלִי הוּא עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה – שֶׁמַּאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ גַּם תְּפִלָּתוֹ.

לָמַדְנוּ הַיּוֹם כְּלָל גָּדוֹל וּבָרוּר בְּחַיֵּי הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ – צָרִיךְ אֱמוּנָה שֶׁה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, וְצָרִיךְ אֱמוּנָה שֶׁה' שׁוֹמֵעַ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי, וְצָרִיךְ אֱמוּנָה שֶׁה' מַמְשִׁיךְ שֶׁפַע עַל יְדֵי תְּפִלָּתִי. וְאָז בֶּאֱמֶת זוֹכִים לִרְאוֹת אֵיךְ הַתְּפִלָּה פּוֹעֶלֶת יְשׁוּעוֹת נִפְלָאוֹת, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לֶאֱמוּנָה כָּזֹאת!