{שיעור אמונה 041 – התגלות אלוקות במתן תורה}

נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקִים

עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְסֵדֶר בַּמִּדְבָּר, ד' סִיוָן תשע"ח

 

כָּעֵת כְּשֶׁאָנוּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ, שֶׁתִּהְיֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר, עָלֵינוּ לְהַכְשִׁיר הַלְּבָבוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מֵחָדָשׁ, שֶׁהִיא תּוֹרַת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ, כִּי כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה (תְּהִלִּים קיט, פו), וְכָל פָּסוּק בַּתּוֹרָה הוּא גִּלּוּי נוֹרָא וְנִפְלָא לְאוֹר הָאֱמוּנָה, הַמִּסְתַּתֶּרֶת בְּכָל תָּג וְתָג מִתּוֹרַת אֱמֶת שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל יְדֵי שֶׁנָּכִין הַלְּבָבוֹת – נִזְכֶּה לְאוֹר קַבָּלַת הַתּוֹרָה.

בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת נוֹהֲגִים לִהְיוֹת נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה, וְהַטַּעַם מוּבָא בַּפּוֹסְקִים וּבַקַּדְמוֹנִים, כִּי בְּעֵת שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה – הָיוּ יְשֵׁנִים אָז, וְהֻצְרַךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם – לְעוֹרְרָם, וּלְתַקֵּן אֶת הַפְּגָם הַזֶּה, אָנוּ נֵעוֹרִים, וְיֵשׁ לְעַיֵּן בָּזֶה, שֶׁהֲלֹא מַה שֶּׁהָיָה חָסֵר אָז הִיא הַהֲכָנָה דְּרַבָּה, הַהִתְעוֹרְרוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לִמְקַבֵּל הַתּוֹרָה, לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי, לִהְיוֹת שָׁם בְּכָל רְמַ"ח וּשְׁסָ"ה בְּתַכְלִית הָעֵרָנוּת וְהַבְּהִירוּת, וְאִם כֵּן, לֹא דַּי בְּלִהְיוֹת נֵעוֹר בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת, אֶלָּא לַחֲזֹר אַחַר הַטַּעַם הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ – לְהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה הָרוּחָנִית שֶׁלָּנוּ.

כָּל אָדָם בָּעוֹלָם, נִדְרָשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּשְׁבִיל וּבִנְתִיב הַחַיִּים שֶׁהוֹעִיד לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּבַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ, עִם הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, עִם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, וּבְכָל הַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם, הַכֹּל מְדֻיָּק בִּשְׁבִיל גִּלּוּי הַמַּלְכוּת, שֶׁיִּהְיֶה אָדָם זוֹכֶה לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְכִלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ן הַקָּדוֹשׁ, הַיָּדוּעַ (שְׁמוֹת יג, טז): וְאֵין אֵל עֶלְיוֹן חָפֵץ בַּתַּחְתּוֹנִים מִלְּבַד שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיוֹדֶה לֵאלֹהָיו שֶׁבְּרָאוֹ, וְכַוָּנַת רוֹמְמוֹת הַקּוֹל בִּתְפִלּוֹת וְכַוָּנַת בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּזְכוּת תְּפִלַּת הָרַבִּים, זֶהוּ שֶׁיִּהְיֶה לִבְנֵי אָדָם מָקוֹם יִתְקַבְּצוּ וְיוֹדוּ לְאֵל שֶׁבְּרָאָם וְהִמְצִיאָם וִיפַרְסְמוּ זֶה וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו בְּרִיּוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ.

תַּכְלִית כָּל הַמַּטָּרָה שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה לְמַעַן הַיּוֹם הַזֶּה – יוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְהָעֵדוּת שֶׁאָנוּ מְעִידִים וּמַאֲמִינִים בְּתַכְלִית הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְהַתְּמִימָה – שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, זוֹ מַטְּרַת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְעָלֵינוּ לְהִתְעַסֵּק בָּהּ הַרְבֵּה, כִּי הוּא קִיּוּם הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וְכָל הַהַצְדָּקָה שֶׁל הִמָּצְאוּת בְּרִיּוֹת בָּעוֹלָם – הִיא רַק בַּעֲבוּר זֶה, שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, לִזְכּוֹת לַחֲשֹׁב מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְלִזְכֹּר אוֹתוֹ בְּכָל חַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלָּנוּ, וְזוֹ הַהֲכָנָה הַנִּדְרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת. וּבְעֶצֶם בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי חַיֵּינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל – בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִתְּנָה תּוֹרָה מֵהַר סִינַי, וְנִמְצָא, שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת, הוּא חַג שֶׁנָּחֹג עַל יָדֵינוּ בִּפְנִימִיּוּת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בִּהְיוֹתֵנוּ יְהוּדִים שֶׁמַּאֲמִינִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְיוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁנִּתְּנָה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם ו' בְּסִיוָן עַל הַר סִינַי, הִיא הַסִּבָּה לְקִיּוּם כָּל תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ.

מֵאֵת הַשֵּׁם הָיְתָה זֹאת, שֶׁאוֹתוֹ דּוֹר דֵּעָה, נִרְדַּם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה גּוֹרָלִי, כִּי אָז לָמַדְנוּ דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד, שֶׁיָּכוֹל לַעְזוֹר לָנוּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, גַּם אִם הָאָדָם הָיָה רָדוּם עַד כֹּה, וְהָיָה צָרִיךְ שֶׁהַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה יְעוֹרְרוֹ, שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר לְבָבוֹ וְלֹא תִּפּוֹל רוּחוֹ מִמַּצָּבוֹ, אֶלָּא יֵדַע, שֶׁכָּל עוֹד שֶׁהוּא מֵעִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – בְּרִיּוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ! הוּא מְמַלֵּא אֶת שְׁלֵמוּת מַטְּרַת הַבְּרִיאָה, וְיֵשׁ נַחַת רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִידִיעָה וּמַחְשָׁבָה זוֹ, וְכָל תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת, הַנִּקְרָאוֹת בִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ – תַּרְיַ"ג עֵצוֹת, הֵן הֵן הָעֵצוֹת הַנְּכוֹנוֹת אֵיךְ לְהַגִּיעַ אֶל הָאֲמִירָה הַנִּצְחִית הַזּוֹ – בְּרִיּוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְשֶׁזֶּה יִהְיֶה מִתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַלֵּב בֶּאֱמֶת.

רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, בֵּאֵר, כִּי בִּזְמַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה, הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בְּנִסְיוֹנוֹת שֶׁל חָכְמוֹת וְהַשְׂכָּלוֹת, אֵלּוּ הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַמְשֻׁחָדוֹת, שֶׁהָיוּ בְּנֵי קֶדֶם מְשֻׁפָּעוֹת בָּהֶן, וְעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיְתָה עַל יְדֵי שֶּׁהִשְׁלִיכוּ שִׂכְלָם וְחָכְמָתָם הַמְּדֻמָּה, וְהָלְכוּ בְּדַרְכֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּתְמִימוּת וּבִפְּשִׁיטוּת, וְאִם לֹא – גַּם הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הֲכִי בְּרוּרִים לֹא הָיוּ עוֹזְרִים, כְּמוֹ שֶׁהַיּוֹם נִמְצָאִים כּוֹפְרִים בַּדְּבָרִים הֲכִי פְּשׁוּטִים וּגְלוּיִים, וְלָכֵן צָרִיךְ לִזְכֹּר, כִּי קַבָּלַת הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, הִיא קַבָּלָה בְּלִי שׁוּם קֻשְׁיוֹת כְּלָל, וּבְלִי שׁוּם חֲקִירוֹת שֶׁל הֶבֶל, רַק לִסְמֹךְ בֶּאֱמֶת עַל קַבָּלַת אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁהֵם עָמְדוּ לְמַרְגְּלוֹת הַר סִינַי, וְצָעֲקוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְאַחַר כָּךְ כָּפָה עֲלֵיהֶם ה' הַר כְּגִיגִית, לְמַעַן שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה הֵן בְּאַהֲבָה וְהֵן בְּיִרְאָה, וְגַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ הָיוּ שָׁם בְּאוֹתוֹ יוֹם נוֹרָא עֲלִילָה.

וְכָעֵת שֶׁמִּתְעוֹרֵר הַזְּמַן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, עָלֵינוּ לְהִתְמַלֵּא אוֹר בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וּבָעֵת שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְשׁוֹמְעִים אֶת בַּעַל הַקּוֹרֵא – קוֹרֵא בְּעֹז וּבְתַעֲצוּמוֹת, אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ וְכוּ', עָלֵינוּ לְהַכְנִיס אֶל הַלֵּב אֱמוּנָה זַכָּה בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וּכְאִלּוּ אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל מְדַבֵּר אֵלֵינוּ מֵהַר סִינַי, וְלֹא רַק בְּעֵת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִיְּמוֹת הַשָּׁנָה, עָלֵינוּ לִהְיוֹת מֵאֵלּוּ הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֵא – מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְה' יְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, וַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ה'גיגית' למה?

מתן תורה בכפיית הר כגיגית קרובים אנחנו מאד לאותו יום נשגב, יום שניתנה בו תורה,

הלילה הלבן

להבנת פשרו של ליל חג השבועות כשאנו טרוטי עינים, אחרי אמירות רבות ושונות במהלך "לילה

יחזקאל גם היה בן אדם

יחזקאל צופה במרכבה העליונה מוצאי שבועות. הנה זה קרה, היינו שם. זכינו וטבלנו בנהר-דעה של

עוגת גבינה

טעימות של ארוחה חלבית בבוקרו של חג השבועות נהגו כל ישראל לאכול מאכלי חלב בחג

שיעור אמונה 011 – הרגשת הנהגת הבורא

הַרְגָּשַׁת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, לָדַעַת בִּידִיעָה חֲזָקָה וַאֲמִתִּית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא עִקַּר

שיעור אמונה 013 – שדר מן השמים

שֶׁדֶר מִן הַשָּׁמַיִם   הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים נִפְלָאִים מִן הַשָּׁמַיִם בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר

שיעור אמונה 015 – השגחה פרטית

דְּבֵקוּת בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית גִּלָּה לָנוּ מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, אוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַפְלָגַת

שיעור אמונה 017 – לאהוב את החוקים

מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה – אַהֲבַת חֻקֵּי הַמִּצְווֹת חֵלֶק מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת,

קטגוריות