האמן שיש בך אמונה
ח' סיון תש"פ
לפעמים נדמה לכמה מתוכנו, שאבדה האמונה ונכרתה מפינו, אם מחמת יובש רוחני שפקד אותנו, או גרוע מכל, שחלחלו בתוכנו ארסי דיבורי הכפירה של אי מי, עלינו להאמין בכוחו של הקב"ה לנצח, האמונה הזאת שגילו אותה אבותינו הקדושים – היא אמונה שרשית פנימית, עמוקה מכל עומק, והיא יכולה לשכון אי שם בתחתית התודעה, מבלי שנהיה מודעים אליה באופן ברור, כי היא לא מקבלת ביטוי אם היא לא נדרשת אל הדגל.
אם חלילה, אחד מאתנו מרגיש, שהוא "מאבד את זה", אפילו שמץ דשמץ (כידוע שאף פגם קטן באמונה הוא נורא מאד), עליו להתחבר שוב אל המקור שלו, ופשוט לבוא אל הקב"ה, ולהתחנן לפניו "בכוחה של האמונה" שיש בו, כי באמת, אם אדם בא ומבקש על זה, באותו רגע, כל מארי דדינין בטלים הימנו, כי עצם הדבר שהוא בא ומבקש על נקודה זו עצמה, זה סימן שהוא כן מאמין בו יתברך, וכך אמר רבינו ז"ל בפירוש, שזה עצמו אמונה.
ועוד גילה לנו רבינו ז"ל, בשיחות הר"ן, שבתוך הכפירה יש אמונה, אלא שאלו הכופרים, אינם יודעים אודותיה מאומה, הם חושבים אחרת, בצורה אחרת, אבל את האמת אודות עצמם – אינם יודעים, ואף שוחקים מדיבורים כאלו, אבל באמת בפנימיות האיני יודע של הבריאה היא אמונה, אי פתרון לחידת היקום הנורא מאד, הוא אמירה ברורה שיש הקב"ה המושל ומנהיג את כל הבריאה כולה.
ואם חלילה עולות מחשבות היפך הענין, צריך לרוץ מהר, לקום ולומר בפה מלא את הצהרת האמונה בהשם יתברך, היא עצמה יש לה כוח לעמוד על ההפך ממנה ולנצח אותה כליל, וכבר היה לעולמים, אנשים צדיקים וקדושים שבנערותם עזבו את מקור מים חיים, ובסוף נעשו קדושים וטהורים, ודבקים בו יתברך בתכלית הדבקות, עד אשר האירו את העולם באמונה פשוטה בו יתברך, כידוע ליודעים דבר זה היטב. ואם כן, גם אנו נעשה כמעשיהם, נקרע את סגור לבבנו לפניו יתברך, כדי שלא נאבד את כתר האמונה התמימה והאמיתית בהשם יתברך.
ואף שאמרנו שאין אפשרות כזאת לאבד דבר פנימי ושרשי כזה, אבל אפילו לאבד בחיצוניות, ולהיות במסכה של כפירה, הוא גם איסור גמור ואינו כדאי כלל לנשמה טהורה, שנשלחה לעולם כדי להאיר את האור של השם יתברך שתעשה דייקא ההפך מזה, ואם עדיין אנו שם, אצלו יתברך עלינו לתפוס בקרני המזבח ולמסור את נפשנו ממש על האמונה הזאת, ולהתפלל הרבה אל השם יתברך שלא ניפול ממנה כלל, כי רק תפילה ושיחה בינו לבין קונו בונה את האמונה בלב האדם, אמונה שלימה, כי אם אינה אמונה שלימה, אינה טובה. ועיקר האמונה כשהיא בשלימות הכי גמורה, כאילו רואה את הדבר בעיניו ממש בלי שום ספקות.