חי החיים – השם יתברך
י"ב סיון תש"פ
האור של אמונה הוא אור הדעת, לדעת כי ה' חי בתוכנו, ומתוכנו, ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, וביותר חלק אלוק ממעל, שהוא לא איזה ניצוץ או משו קטן ודומה, אלא החיות האלוקית ממש, חלק אלוה כפשוטו, והדברים האלו נוראים ממש, כי נמצא לפי זה, שאלוקים חיים ומלך עולם, התלבש, כביכול, בבריות של עולם השפל, והוא יתברך בעצמו מחיה ומקיים ומהווה את כל אחד ואחד, ואולי אפשר לומר הדבר הנורא שהוא חי מתוכם, ובפרט נשמת ישראל האצולה ממקום שהיא אצולה. ודבר זה אין יכול אדם בעולם להלמו בשכל האנושי שלו, כי אין אפשרות לאדם גשמי בעולם הזה, להכיל איך האחדות הפשוטה כביכול מתלבשת בגופים שהם נפרדים לגמרי מאלוקות, ואף על פי כן לא יהווה הדבר הזה סתירה כלל אל האחדות הפשוטה של אין עוד מלבדו ממש.
אני אמרתי אלוקים אתם, נקודת האלוקות שבלב האיש הישראלי קיימת שם תמיד, אף כי ילכלך את עצמו כפי שילכלך, תמיד תשאר בו נקודת קדושה של האיש הישראלי, נקודת האלוקות, משום שאין כליון לנקודה כזו, היא מקור החיים של כל היצורים, והיא נצחית ממש, ועם הידיעה הזו, אדם יכול לעבור את זה העולם בשלום, כי תמיד ידע שקדוש שרוי בתוך מעיו. וגם הזהירות שלא להכתים את הנפש תתגדל ביותר עם המחשבה הזו, שאנו כלים לאלוקות, ועלינו להיות בטלים לאלוקות, ואתה הוא אחד קודם שבראת העולם ואתה הוא משנברא העולם.
כי בבריאה העולם והאדם, לא התווסף שום דבר בכוחו ובגדולתו יתברך, כי הוא אינו נצרך כלל לבריותיו, ואין שייך אצלו 'צריך' כי הוא א'ל ולא אדם, חס ושלום, ואין בו חסרון אשר השלמת החסרון היתה על ידי פעולה מסויימת, או בבריאה, הס מלהזכיר, והאלוקות שורה בשוה אחר הבריאה כמו קודם הבריאה, ואף שלנגד עינינו יש עם עושי רצונו יתברך, זהו מחמת שעלה ברצונו לייסד יסוד כזה, שדרך הטוב להיטיב, ואם אין הטבה לברואים, יהיה חלילה נקרא שחסר משהו בכוונה העליונה, ועל כן עשה מה שעשה, וברא עולם עם בריות, שישבחו לפניו ויעבדו אותו כל ימיהם וכו'.
אבל אין לומר, שאחר שאנו יודעים שדרך הטוב להיטיב, אזי אנו מבינים את כוונת הבריאה, כי אין לנו שום ידע אמיתי אודותיו יתברך, והוא נבחן אצלנו "אחד בכל דמיונות" כפי פעולותיו וכפי מה שלמדנו כדי לשבר את האוזן בלבד, וגם את התכונה הזו שדרך הטוב להיטיב, ברא השם יתברך והיה יכול שלא לבראותה כלל, והכל סודות ופלאי פלאות, אבל כך יסד את עולמו שדרך הטוב להיטיב. וכיון שהתברר לנו שכל עצם מציאותינו כאן בעולם היא למען ההטבה האלוקית שרוצה להיטיב, מחמת שכך עלה ברצונו, עלינו להתבונן בה מאד, ולהיות מאפשרים לחיות האלוקית לנבוע מתוכנו בלי שום מסך המבדיל.
כשאנו עומדים לפני נסיון של עבירה ח"ו, עלינו להרהר במציאות האלוקים שבנו, איך שאורו רוצה להתגלות, כביכול, מתוכנו, ורק שרוצה שיהיה הדבר בבחירתנו, ועל כן יסד לנו את כח הבחירה הגדול והנורא, ואם נתאפק ולא נעשה העבירה – הרי שאנו מאירים את כבודו של הקב"ה שחי בתוכנו, וכו' וכו', ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל. ומזה נתעורר מאד להגביר כח האמונה שבנו – להתחזק ולעשות רצונו יתברך תמיד.