לעשות תשובה על פגם האמונה
י"ח סיון תש"פ
מה יעשה אדם ויחיה – יחזיק באמונה יתירה! איך אפשר להחזיר לאור את כל הימים שעוברים בחושך – להחזירם אל הקדושה? ה' אלקים אמת, מקבל כל בריה, ופושט ידו לקבל שבים. ועיקר התשובה היא אמונה שלימה בה', לדעת, מעכשיו והלאה, שאין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, וכל מה שיש בעולם הוא רק ממנו יתברך, וגם המקום הנמוך שהיה צריך להיות בו – הוא ממנו יתברך, אלא שהוא צריך לתקן אותו, וזו עבודתו עתה – לתקן את כל המקומות שהיה בהם, ולהמשיך על עצמו אור אמונתו יתברך.
עולם התיקון הזה, קיים בנבכי נפשו, עליו רק להציץ פנימה אל עומק נפשו, לראות שם את נתיבות התיקון, את היכולות שטבע בו השם יתברך להיות טוב לגמרי, להיות מתוקן בתכלית התיקון. כי פעמים רבות, מרוב מה שעובר על האדם בגוף ובנפש, והוא מסתכל על עצמו, ורואה איך שהירידות שלו הן גדולות ועמוקות מאד – נשבר לבו בקרבו, והוא כמעט בטוח שאין לו תיקון יותר, וכבר דברנו מזה, בשיעור הקודם, שזה בעצמו מיעוט אמונה בהשם יתברך. וכעת אנו מדברים, שעליו להאמין גם, שיש לו את הדרך איך לתקן את הכל, כי לא יעזוב ה' את חסידיו ואת המיחלים לחסדו, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ועוד לפני שברא אדם ועונשו, ברא את התשובה, כידוע מדברי חכמינו הקדושים במדרשם הטוב.
ענין האמונה הקדושה הוא בסוד "ויהי אמן את הדסה", היינו כמו אומנת המגדלת את הילד, עד שהיא רואה שהוא מתגדל, יותר ויותר, והוא יכול לעמוד על רגליו ולהיות איש בין האישים וכו', ועד אז היא סובלת עולו, ועובר עליה מה שעובר ממנו, שמתעקש כנגדה, ועושה כל הרעות וכו', אבל היא מחזקת אותו ומגדלת את התינוק עד שגדל. כמו כן האמונה הקדושה, בשעה שאדם חוטא היא ממתנת לו, ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו לתשובה, אם ישוב – מיד תקבלו. וזה סוד שהאמונה הקדושה מגדלת את האדם, ואם בכל פעם שנופל – חוזר אל השם יתברך שוב ושוב, הרי שהוא בסוד האומנת, שמגדלת אותו בכל פעם, ואדרבה, מכל נפילה ונפילה מוספת לו כח, כי מבינה למה נפל ואיך נפל, ועושה הכל שלא יפול עוד.
כשאדם מתחזק באמונה מאד, ומבין שכל הנפילות שלו הן מחמת שהוא רחוק מן האמונה, ולא חושב מספיק ממנו יתברך, בכל יום, בכל שעה ובכל רגע, הרי שמתחזק באמונה, לדעת, שמהיום והלאה, כל מעייניו יהיו נתונים על אמונה פשוטה בו יתברך, אמונה מתמדת שאינה פוסקת אף רגע, לא אמונה של חקירות ובלבולים, אלא אמונה של ראיית נכוחה את פני ה', וכמו שכתוב: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי" (איכה ב, יט), נכח פני אדני, הוא נכח המציאות האלוקית הנמצאת בעולם הזה, כי אדנות היא לשון של מציאות השם בעולם, וההרגשה של הברואים בנוכחות זו באופן מתמיד ושקדני, שאז אפשר ממש להרגיש אותו יתברך ולשפוך כמים את הלב, באפן נורא ונפלא עד מאד.
וצריך לדעת, שעצם התהיה אם השם יתברך עדיין אוהב אותי באמת, כמו שאני, היא מעולם החקירות, כי ילד קטן אינו חושב הרבה מול אביו, כי הוא בטוח באהבתו ובדאגתו, ויש לו על מה לסמוך, כי רואה שבכל עת אביו עסוק בדאגתו אליו, ורוצה רק את הטוב שלו, כמו כן בחיים הרוחניים, כאשר אדם ישים אל לבו באמת, איך שבכל רגע השם יתברך מחיה אותו, ומפריח לו חיים, צריך שישים אל לבו, שלו חפץ ה' להמיתו לא היה מביא עליו את כל האור הזה, את כל החיים האלו, וזה בעצמו צריך שיקרב אותו אל השם יתברך. היינו שהחיים בעצמם, במודעות פנימית, שהם אלוקות – אמורים לסייע בדעתו לקרבת אלוקים לו טוב, ולחיות חיי דבקות אמיתיים בו יתברך.
כיון שאמרנו, שעיקר התשובה הוא אמונה. על כן צריך האדם לשוב הרבה על הפגם שפגם באמונה, היינו שיבוא אליו יתברך, ויבקש רחמים ותחנונים, שיזכה להתחרט באמת על העבר, על הדיבורים שדיבר שלא באמונה, על המעשים שעשה שלא באמונה, ועל כיוון חייו שהיה עד עתה שלא באמונה, ושיתן לו השם יתברך כח שמכאן והלאה יחיה חיי אמונה אמיתיים, ויתוודה על כל מה שהיה ויקבל על עצמו, שמהיום והלאה יזכור אותו יתברך תמיד, ודבר זה צריך לעשות כמו כל הלכות התשובה על כל חטא וחטא. כי העולם חושבים, שאמונה הוא דבר קטן כזה, רק לומר שאני מאמין וזהו. והיא מצוה ככל המצוות שבתורה, ואדרבה, היא העיקרית שבכל המצוות.
וצריך לדעת, כי הבא ליטהר מסייעים בידו מן השמים, מסייעים לשון רבים, שהכל נעשה כסיוע אליו בעת שרוצה להתחזק באמונה קדושה בהשם יתברך, ופתאום רואה איך שכל העולם הוא כולו אלוקות גמור, ואין עוד מלבדו ממש, והכל כל כך מדוייק וטוב, וזה בא רק ברצונו להדבק בו יתברך. כי בשעה שאדם רוצה להדבק בו יתברך – השם יתברך גם רוצה להדבק בו! כמובא בספרים הקדושים, בסוד כמים הפנים לפנים… שזה שייך גם בעליון ב"ה, והשם יתברך יזכנו להיות מעושי רצונו האמיתיים, וחושבי שמו תמיד.