טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו
י"ט סיון תש"פ
דרך האדם, על פי רוב, שלא להאמין שיהיה לו טוב, ושמגיע לו את כל הטוב שבעולם, ותשובתו בצידו, שהנה כמה וכמה דברים בלתי רצויים עשה, ולבטח מגיע לו כל הרעות שבעולם וכו', ובאמת, אין זה תנועה מתנועות הנפש של התשובה, כי אם ממקום של סטרא אחרא וחדלון, כי לא יחפוץ אל רחמן שיהיה רע לברואיו, ואין זה קשור כלל לחרון אף ה' בעת שרואה שישראל מכעיסים לפניו, כי עליו הראיה, שלא חשב כזאת לפני החטא אלא לאחר החטא, כשהוא שבוי כבר ביד הסטרא אחרא.
כי שנים רעות רוצה הסטרא אחרא לעשות לאדם, דבר אחד הוא להחטיאו, ולגרום לו לעשות את הרע בעיני ה', ודבר שני הוא לגרום לו לנפילה בעקבות החטא, שרוצה לראות אותו ממשיך בזדון מעשיו ולרחקו לגמרי מאביו שבשמים, ולהשכיח ממנו את המציאות הכתובה בפסוק: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט), שהקב"ה טוב תמיד, וגם אחר החטא – הקב"ה נשאר אותו טוב גמור, ואין בו שום רע כלל, ואף ענשי החטא אינם נקמה ורוע לאדם, אלא זיכוך ומירוק, ואין כאן המקום לבאר ענין זה.
וזאת יעשה אדם תמיד, יזכיר לעצמו את עומק הטוב של הקב"ה, וזה בעצמו יעוררו ויעודדו לעשות הטוב בעיניו יתברך, כי כאשר יבין את טוב ה', ימשך אל הטוב הזה, ויהיה לו את המתיקות של הטוב, ולא ירצה להתרחק מהטוב הגמור הזה, ולא יחזור לסורו עוד, כי זה הכלל, אם אתה רוצה להיות דבוק למקור הטוב של הקב"ה, תמשיך על עצמך את הטוב, תחשוב מזה הטוב, תאמין בזה הטוב, ויומשך עליך טובו וחסדו יתברך האינסופיים, אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם. אשרי האדם שכוחו וחוזקו וחוסנו נמשכים מהשם יתברך בעצמו, שהוא עצם הטוב.
וכמו שהוא ברוחניות עם קבלת התשובה, שהקב"ה מקבל כל בריה, כך צריך להאמין שהקב"ה רוצה לפרנס אותנו, ולהשפיע עלינו את כל הטוב שבעולם, והוא יתברך ממשיך שפע מקרני ראמים ועד ביצי כנים, והוא מפרנס בשפעו הטוב את כל העולמות כולם, וגם את העולם העשיה הגשמי הזה, הוא נותן לכל אחד ואחד כדי מחייתו, אלא שאנו באוולתנו אין אנו מסכימים לקבל השפע, כי המחשבות שלנו מצמצמות את השפע, וגורמות לו להעצר. כי אמונה היא המשכה, ובטחון הוא הכלי לפרנסה. ככל שאתה יותר מאמין ויותר בוטח – אתה ממשיך על עצמך את השפע הנכון אליך בעת ובזמן שאתה צריך אותו.
האפשרות שלנו להתפרנס – היא ממנו יתברך, הוא הנותן את כל היכולות, את האפשרויות ואת הכוחות לקבל את כל השפעים שהשם יתברך משפיע. אלא שצריך לזה אמונה שלימה בהשם יתברך, אמונה כזו כמו שרואים בעינים, ממש כך, כי רק כך היא אמונה, ורק כך משפיעים את השפע המגיע לנו בזכות: מאן דיהיב חיי – יהיב מזוני.
אמת שמותר וגם צריך להתלונן לפניו יתברך על כל מה שעובר עלינו בכל עת, ויש רשות לכל בן להתאונן לאביו כשהענינים קשים קצת וכו', אבל עם זאת, בד בבד בעת התפילה והשיחה, צריך לזכור היטב, כי השם יתברך טוב באמת, והוא רוצה שיהיה לנו טוב, יותר ממה שאנו רוצים אפילו, וזאת אסור לשכוח גם כשנראה שהמצב רע מאד מאד, כי אין רע יורד מן השמים! וזאת אמת לאמיתה, ואם חיים בצורה כזו – הענינים מסתדרים גם בפן הגשמי שלהם, הצרות מקבלות צורות, והגלים והמשברים מגלים את המטמון.
גם אם אתה נמצא במצב קשה מאד, החובות עצומים, בעלי החוב נוגשים, והרבה ענינים בחיים נראים תקועים לגמרי. השחרור האמיתי מכל זה הוא על ידי נקודת האמונה שבלב, לחשוב היטב, עד כמה ה' בעצמו רוצה שלא יהיו לך את החיים שיש לך עתה, אלא חיים אחרים, משוחררים וטובים מכל צד ופינה, ואת האמונה הזו תתקע בלבך היטב, ועמה תבוא להתפלל ולבקש לפניו, בקשה אחר בקשה, תפילה אחר תפילה, אבל לא מתוך יאוש ו'אין מה לעשות', אלא מתוך תקוה ואמונה, שבאמת יהיה טוב, כי השם הטוב רוצה בטוב, והוא יגן בעדך שיהיה לך אך טוב תמיד.
יש הבדל עצום בין תפילה עם אמונה ובטחון חזק, לבין תפלה של "אין מה לעשות", ככל שאנו מתרחקים מהאור של בטחון – אזי המשכת התפלה בהפרש מן המשכת התפלה בעת בטחון, כאשר אדם חזק באמונה ובטחון – הישועה שלו מתקרבת אליו ואין לו שום עיכוב, כל העיכוב שלנו הוא מחמת שאיננו חזקים מספיק בבטחון בישועה, בידיעה שטוב ה' באמת, באמת באמת באמת, ואין שום רע כלל אצל השם יתברך, וכל העולם הוא אצל השם יתברך, והוא הדום רגליו יתברך, וממילא לא שייך שיהיה רע בעולם, ואף שאין רואים זאת, מחמת שעובר מה שעובר על האדם, אזי הוא יכול לומר בפה מלא – רע לי, רע לי, רע לי… ואף אם אפשר להבין אותו, אבל הוא מפסיד את המשכת הטוב והרחמים של השם יתברך, לכן צריך להזהר בזה מאד, וטוב לנו כל הימים.