{שיעור אמונה 061 – בִּלְבּוּלִים בֶּאֱמוּנָה}

בִּלְבּוּלִים בֶּאֱמוּנָה

ח' תשרי תשפ"ד

 

כְּשֶׁבָּאִים עַל אָדָם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל בִּלְבּוּלִים בֶּאֱמוּנָה, עָלָיו לָדַעַת, שֶׁאֵין הַדָּבָר כִּי אִם בִּשְׁבִיל תִּקּוּן וּבֵרוּר, אֵין כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁחוֹלֶפֶת בַּלֵּב הִיא מַהוּת וִיסוֹד דַּעְתּוֹ, אֶלָּא הִיא מַחֲשָׁבָה הַמְּבַקֶּשֶׁת לְהִתְבָּרֵר, הִיא רוֹצָה לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה, וְאֵין יְכֹלֶת לְהָשִׁיב לְבִלְבּוּלִים אֵלּוּ כִּי אִם עַל יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, לָדַעַת, שֶׁגַּם הַמַּחֲשָׁבָה הַזּוֹ הִיא קְרִיאָה מִמְּרוֹמִים לְהִתְחַזֵּק בְּעִנְיַן קִרְבַת אֱלֹקִים וְחַיֵּי הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

כַּאֲשֶׁר בָּרָא ה' אֶת עוֹלָמוֹ, מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, צָפָה שֶׁיִּהְיוּ בָּעוֹלָם יְהוּדִים שֶׁיִּתְמוֹדְדוּ עִם בִּלְבּוּלֵי אֱמוּנָה, וּבְכֹחַ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְהַצַּדִּיקִים יִזְכּוּ לַעֲבוֹר עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה לַמְרוֹת כָּל הַחֹשֶׁךְ הַמְּסַבֵּב אוֹתָהּ, כִּי עֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה קַיֶּמֶת תָּמִיד וְהִיא מְבַקֶּשֶׁת לְהִתְגַּלּוֹת, כְּשֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם הִיא מִתְגַּלָּה בְּדֶרֶךְ גְּלוּיָה, וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה הִיא בָּאָה בְּדֶרֶךְ שֶׁל בִּלְבּוּלִים, וְגַם זוֹ הִיא זְכוּת, לַעֲבוֹר עַל הַכֹּל וּלְהָרִים עֵינַיִם לַמָּרוֹם וְלָדַעַת שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ כְּלָל, גַּם הַמַּחְשָׁבוֹת, הַדִּבּוּרִים וְהַמַּעֲשִׂים – הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ.

הָאֱמוּנָה אֵינָהּ רַק דֵּעָה וְרַעְיוֹן שֶׁאָדָם הִתְרַגֵּל לַחְשֹׁב עָלָיו, הָאֱמוּנָה הִיא הַמְּצִיאוּת שֶׁאָנוּ רוֹאִים מוּל הָעֵינַיִם, וְלִקְרֹא בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא שֶׁבָּרָא אֶת הַבְּרִיאָה, כַּאֲשֶׁר נִסְתַּם הַלֵּב מִלְּהַרְגִּישׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַסֵּק כִּי אִם בְּתִקּוּן הַלֵּב, לִפְנוֹת אֶל מֻשָּׂא הָאֱמוּנָה עַצְמוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה, וְשֶׁיִּהְיוּ השיעורי לִמּוּד שֶׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ בְּדֶרֶךְ נְעִימָה וְהִתְגַּלּוּת וְלֹא בְּדֶרֶךְ עֹנֶשׁ וְהַסְתָּרָה, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין עוֹד עֹנֶשׁ יוֹתֵר גָּדוֹל לְאָדָם מִכָּךְ שֶׁמְּרַחֲקִים אוֹתוֹ מִן הָאֱמוּנָה, וְאָכֵן אֵין זֶה אֶלָּא עֹנֶשׁ עַל הַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל הָאָדָם מִן הַבּוֹרֵא, בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וּבִכְלָל זֶה גַּם דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה, מִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ, יִזְכֶּה, וּמִי שֶׁלֹּא – יֵשׁ לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת שֶׁאֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס אֶל דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, וְכָךְ הוּא חַי בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּחֹשֶׁךְ גָּמוּר, וְסוֹבֵל כָּל מִינֵי סֵבֶל, וְיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ שֶׁאֵינָם מִתְרַפְּאִים לְמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ.

יֵשׁ עֲבוֹדָה שֶׁל אֱמוּנָה, לֹא רַק שֶׁבְּאֹפֶן כְּלָלִי שֶׁהָאָדָם יַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא צָרִיךְ לַעֲבוֹד עַל נְקֻדָּה זוֹ, בְּמַהֲלַךְ יוֹם יוֹם, בְּכָל מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, מִתְנַסֶּה הָאָדָם בִּיסוֹד הָאֱמוּנָה, הַאִם זֶה סְתָם דִּבּוּרִים שֶׁל חִזּוּק, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻגָּל מַמָּשׁ לְהַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ שַׁלְוָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בִּידִיעָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה כִּי הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אוֹ שֶׁהוּא מִתְקַצֵּף וְנִשְׁבַּר לְגַמְרֵי בְּכָל פַּעַם שֶׁעוֹבֵר עָלָיו אֵיזֶה מַשְׁבֵּר. לֹא בְּיוֹם אֶחָד אָדָם זוֹכֶה לְזַכֵּךְ אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ, בְּרֹב הַמִּקְרִים, אָדָם אֵינוֹ מוּדָע בִּכְלָל שֶׁהוּא חַלָּשׁ בֶּאֱמוּנָה, אוֹ שֶׁאֱמוּנָתוֹ הִיא בְּלִי שֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, כִּי צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ לְהַאֲמִין וּבַמֶּה לְהַאֲמִין, וּבְאֵיזוֹ דֶּרֶךְ לְהַאֲמִין, וְאֵיךְ לִזְכּוֹת לְהַאֲמִין… וְכָל זְמַן שֶׁהָאָדָם לֹא תירגל אֶת עַצְמוֹ, לְהִתְרַגֵּל לַחֲשֹׁב אוֹדוֹת ה', וּלְהִסְתַּכֵּל עַל ה', וְלִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים כְּעוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת, אֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת שֶׁהָאֱמוּנָה תִּתֵּן מַעֲנֶה בְּעֵת צָרָה וּמְצוּקָה.

מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה – חַיָּיו אֵינָם חַיִּים, כִּי הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה רְצוּפִים תְּלָאוֹת וּמַכְאוֹבִים הַרְבֵּה, וְאִם הָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בִּידִיעָה שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְנַהֵל אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ בְּדִיּוּק נִמְרָץ לְפִי הַטּוֹב וְהַתִּקּוּן הַמְּיֹעָד לוֹ, הֲרֵי שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁהַכֹּל הוּא טֶבַע, מִקְרֶה וּמַזָּל, וְכָל זֶה מְשַׁבֵּר אֶת לְבָבוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלִּפְעָמִים אֵינוֹ מַרְגִּישׁ חִיּוּת בִּכְלָל, וְנִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ חַיִּים, אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בִּידִיעָה אֲמִתִּית, לֹא רַק מֵהַשָּׂפָה וְלַחוּץ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא עוֹלָם, הַמַּשְׁגִּיחַ בִּפְרָטִיּוּת עַל כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא, וּבִכְלָל כָּל הַנִּבְרָאִים – גַּם הוּא, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא שָׁכַח מִמֶּנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הֲרֵי שֶׁכָּל חַיָּיו נִמְשָׁכִים בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה אַחַר ה', וְאַף אִם הוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה בְּיוֹתֵר, וְלֹא זָכָה לְהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת, עִם כָּל זֶה, עַל יְדֵי אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּבְהִירָה – הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלֶּה אֵלָיו, וְהוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ וּבְשִׂכְלוֹ וּבְהֶגְיוֹנוֹ, אֶת הָאֱמֶת הַנִּצְחִית שֶׁל מְצִיאוּת הֲוָיָ"ה בְּכָל צַעַד וְשַׁעַל בְּחַיָּיו.

עַל כֵּן אִם חָלִילָה וְחָלִילָה עוֹלוֹת עַל הַלֵּב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁאֵינָן נְכוֹנוֹת, אֵין לְהִתְבַּלְבֵּל מִזֶּה, אֶלָּא לַהֲפֹךְ אֶת זֶה לַעֲבוֹדָה פְּנִימִית, לְהִתְפַּלֵּל עַל נְקֻדָּה זוֹ דַּיְקָא, עַל הָאוֹר שֶׁל הָאֱמוּנָה שֶׁנִּרְאֶה שֶׁכָּבָה, אַךְ גַּם כָּל חֹשֶׁךְ לֹא יַחֲשִׁיךְ מִמֶּנּוּ, וְכָל יְהוּדִי, בְּכָל מַצָּב שֶׁהוּא, יָכוֹל לְהָאִיר זֹאת בְּלִבּוֹ וּבְנַפְשׁוֹ בְּרֶגַע כְּמֵימְרֵיהּ, כִּי בְּשַׁעְתָּא חֲדָא וּבְרֶגַעא חֲדָא, יָכוֹל לְהִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה הִיא כְּלָלִיּוּת כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעוֹלָם הַקְּדֻשָּׁה, אֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בְּמִדָּה זוֹ, וְעַל כֵּן עָלֵינוּ לִהְיוֹת שְׁקוּעִים בְּכָל יְמֵי חַיֵּינוּ בְּחִפּוּשׂ אַחַר ה', כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ נֶעְלָם מֵאִתָּנוּ, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ כָּאן בְּחִינָה שֶׁל הִתְרַחֲקוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל מַה שֶׁאָנוּ כָּאן בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא לְמַעַן שֶׁנַּכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּגִין דְיִשְׁתְּמוֹדָעוּן לֵיהּ, וְכָל פַּעַם שֶׁחֲסֵרָה הַהַכָּרָה הֲרֵי שֶׁנְּקֻדַּת חִיּוּתֵנוּ וְהַצְדָקַת קִיּוּמֵנוּ לוֹקָה בְּסָפֵק, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְזֶה מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ, הוּא לִרְמֹז לָנוּ לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתֵנוּ הַזֹּאת.

אֵין צָרִיךְ לָזֶה מֹחַ גָּדוֹל וְעָמֹק, כִּי אִם פֶּה וּלְשׁוֹן מְזֻכָּכִים, וּמֹחַ שֶׁאֵינוֹ מַכְנִיס שָׁם צָרַת הַגְּבִירָה בְּבֵיתָהּ, אִם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לַחְשֹׁב אוֹדוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּקוּמוֹ וּבְשָׁכְבוֹ, בְּלֶכְתּוֹ וּבְשַׁבַּתּוֹ, וּבְכָל עֲסָקָיו – מוּדָע הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא עוֹלָם הַמִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ, הֲרֵי שֶׁאוֹר ה' יָאִיר אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת כָּל מַהֲלַךְ יְמֵי חַיָּיו, אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי זוֹכֶה לִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

001 מגילת איכה

תפארת ירושלים במהותה ופנימיותה ונצחיותה תשעה באב תש"פ   אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם,

002 מגילת איכה

הבכי העמוק של השכינה תשעה באב תש"פ   בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין

003 מגילת איכה

סוד הגלות ובשורת הגאולה תשעה באב תש"פ   גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה, הִיא יָשְׁבָה

004 מגילת איכה

דרכים ושערים בעבודת ה', צדיקים עם נשמות ישראל, ומרירות השכינה תשעה באב תש"פ   דַּרְכֵי

005 מגילת איכה

כי ה' הוגה – ההגיון היהודי הנמצא בגלות תשעה באב תש"פ   הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ,

קטגוריות