{שיעור אמונה 068 – סוֹד הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת}

סוֹד הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת

י"ב בְּתִשְׁרֵי תשפ"ד

כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה חוֹלֵף בִּיעָף, וְאֵין מַמָּשׁ אֵיךְ לִתְפֹּשׂ אֶת הַיָּמִים, הָרִיצָה אַחַר הַקִּיּוּם הַבִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת עוֹסֶקֶת רַק בְּקִיּוּם, אֲבָל לְשֵׁם מַה הַקִּיּוּם הַזֶּה – לֹא נָגַע עֲדַיִן, הוּא עָשׂוּי לְהִבָּהֵל מֵהַמַּצָּב הַזֶּה, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא, בָּרוּר לוֹ, בְּמַעֲמַקֵּי לִבּוֹ, וְנַפְשׁוֹ מַרְגִּישָׁה אֶת זֶה, שֶׁהוּא כָּאן בִּשְׁבִיל אֵיזוֹ שְׁלִיחוּת, לִפְעָמִים הִיא גְּלוּיָה לוֹ וְהוּא רוֹצֶה לְהַדְחִיק אֶת קִיּוּמָהּ וּלְהִתְעַלֵּם, וְלִפְעָמִים הִיא שְׁלִיחוּת עֲלוּמָה, שֶׁהַמְנִיעִים שֶׁלָּהּ לְכַוֵּן אוֹתוֹ בִּמְדֻיָּק – גּוֹרְמִים לוֹ לִתְהוֹת עַל הַשִּׁעוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁהוּא לוֹמֵד בַּחַיִּים.

כָּאן צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁלְּלֹא אֱמוּנָה, הָאָדָם הַזֶּה אָבוּד לְגַמְרֵי בְּעוֹלָמוֹ, הַטַּעַם לַחַיִּים שֶׁכָּל הַזְּמַן צָרִיךְ לְהַטְעִין אוֹתוֹ בְּטַעַם חָדָשׁ וּמְגֻוָּן, סוֹחֵט אֶת לְשַׁד הַחַיִּים, כִּי הָעֵסֶק לְמַעַן הַקִּיּוּם הוּא לֹא כָּל כָּךְ מְרַתֵּק, הַקָּצִיר שֶׁל הֶעָמָל הוּא הָעִנְיָן, וְהוּא תּוֹפֵשׂ כֹּה מְעַט בַּזְּמַן הַמֻּקְצָב בַּחַיִּים. אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם אֹשֶׁר מִתְמַשֵּׁךְ עָלָיו לִקְפֹּץ אֶל מֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שָׁם עִם מְשׁוֹטִים טוֹבִים יוּכַל לָשׁוּט בְּמֵי הַחַיִּים. הַיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַהֵל אֶת הַכֹּל נוֹסֶכֶת עוצמה בָּאָדָם, כִּי הוּא בֶּאֱמֶת לֹא לְבַד, וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חַי מִתּוֹכוֹ, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה יַּעֲשֶׂה וּמַה יִפְעַל. וְהָעִקָּר, שֶׁאֵין יָמָיו הוֹלְכִים לָרִיק, הוּא בְּחַיָּיו מַמָּשׁ, מְקַיֵּם אֶת תַּאֲוָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא.

הָעוֹמֵד מוּל קֶבֶר כָּרוּי שֶׁמַּכְנִיסִים לְתוֹכוֹ נִפְטָר, אֵין מָנוֹס מִן הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁכָּעֵת נִגְמְרוּ לוֹ כָּל הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת לְשִׁנּוּי וּלְתִקּוּן. הוּא כְּבָר הוֹלֵךְ לְבֵית עוֹלָמוֹ, עִם מַעֲשָׂיו וְדֵעוֹתָיו וּנְטִיּוֹתָיו וּשְׁגִיאוֹתָיו, וְהָאָדָם הָחַי הָעוֹמֵד מוּל הַמַּרְאֶה וְהַחִזָּיוֹן הַזֶּה, נִבְעַת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְהוּא מַחְלִיט עַד מְהֵרָה לְשַׁנּוֹת אֹרְחוֹתָיו, לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי, לְסַיֵּם אֶת מַה שֶּׁרָצָה לְסַיֵּם, לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁלֹּא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת הַדְּבָרִים שֶׁעוֹד מְעַט כְּבָר לֹא יֻכְלוּ לְתַקֵּן. אֲבָל כַּמָּה זְמַן מַחְזִיקָה הַהִתְעוֹרְרוּת מִדָּבָר שֶׁכָּזֶה? מְעַט, מְעַט מְאֹד זְמַן, מִשּׁוּם שֶׁיֵּצֶר הַחַיִּים בְּתוֹסֶפֶת הַהַסְתָּרָה לְמַעַן הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, לֹא יְאַפְשְׁרוּ אֶת הַמֵּימָד הֶעָמֹק הַזֶּה שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְהַנְחוֹת אוֹתוֹ בְּאֹפֶן קָבוּעַ.

מַה שֶּׁכֵּן יָכוֹל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, הִיא סוֹד הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת, כַּאֲשֶׁר אָדָם בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל הַחְלָטָה, קוֹפֵץ וְעוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה, הוּא מִיָּד נִשְׁאָב אֶל עוֹלָם מְתַגְּמֵל מִיָּדִית, הוּא חָשׁ אֶת הָאֹשֶׁר הָעֶלְיוֹן שֶׁחָשָׁה הַנְּשָׁמָה הַיְּהוּדִית כַּאֲשֶׁר מְבִיאִים לָהּ מָזוֹן שֶׁמַּתְאִים לָהּ, זִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה טוֹב הוּא מְאֹד מְאֹד, וְהוּא חִיּוּב לְכָל בַּעַל יִרְאָה, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְהַנְחוֹתוֹ עִם הַקֶּסֶם שֶׁבְּחַיֵּי הַטֹּהַר הַנִּצְחִיִּים, כִּי לֹא תָּכְנִיּוֹת לֹא מְמֻלָּאוֹת מרוקנות אֶת הָאָדָם מֵחַיּוּתוֹ אֶלָּא נְקֻדַּת הַהִתְרַחֲקוּת שֶׁלּוֹ מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, הַתְּנוּעָה שֶׁלּוֹ לְעֵבֶר הַכִּסּוּפִים הָרָעִים שֶׁל הַאי עָלְמָא מְסִיטוֹת מִמֶּנּוּ גַּם אֶת עוֹלָם הַתַּעֲנוּג הַמּוּכָן מִיָּדִית לְכָל עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם.

זִכְרוֹן הָאֲרָעִיּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם וְהַחַיִּים, מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע הָאָדָם אֶת מוֹצָאוֹ וּמְבוֹאוֹ, עָלוּל לִהְיוֹת טַעַם מָרִיר בַּחַיִּים וְתוּ לֹא, מִין יֵאוּשׁ, שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת וְאָנוּ הוֹלְכִים אֵלֵי קֶבֶר וְעִם מַה? וְכָל מִינֵי דִּבּוּרִים שֶׁל שְׁבִירָה וְכוּ', הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל זִכְרוֹן הַתַּכְלִית הִיא לֹא הַמָּוֶת שֶׁיָּבוֹא, אֶלָּא זִכְרוֹן עָלְמָא דְּאָתֵי, זִכְרוֹן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא עוֹלָם שֶׁבּוֹ יִתְגַּלֶּה מַה חָשׁוּב הָיָה כָּל גִּלּוּי אֱלֹקוּת בְּחַיֵּינוּ אֵלּוּ, וּלְמַה זָכִינוּ בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁל הִתְחַזְּקוּת לִקְרַאת אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם… נְקֻדַּת הַמּוּסָר צְרִיכָה לָבוֹא עֲטוּפָה בְּרַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא כָּלִים, וְהֶחֱרִיד לָנוּ בְּמֹחֵנוּ אֶת תּוֹדָעַת הָאֲרַעִיּוּת כְּדֵי שֶׁנִּזְדָּרֵז לְתוֹךְ חֵיק אַהֲבָתוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁל הִתְרַפְּקוּת וְרִיצָה אַחַר הַחַיִּים מַמָּשׁ…

תַּאֲוַת הַחַיִּים וְיֵצֶר הַקִּיּוּם, וְהַמַּחְשָׁבָה שֶׁזּוֹ חָזוּת הַכֹּל, זוֹהִי פְּעֻלַּת הַסָּחָה יְשִׁירָה מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּךְ הוּא עוֹצֵר אוֹתָנוּ בְּתוֹךְ הַחַיִּים הַלָּלוּ, אֶלָּא שֶׁבֶּאֱמֶת זֶה רַק לְשֵׁם זֶה, וּבֶאֱמֶת יֵשׁ מַשֶּׁהוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּבוֹהַּ מִזֶּה, לָזֶה קוֹרְאִים נֶצַח! אִם אָנוּ זוֹכִים לִנְגֹּעַ בְּמַטְבְּעוֹת הַנֶּצַח, אָנוּ מַנְצִיחִים אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ לְעוֹלָם וְעַד, כִּי שָׁרְשֵׁנוּ הוּא בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף שֶׁאֵין לוֹ תַּכְלִית, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָנוּ מְיֹעָדִים לְהַגִּיעַ אֶל הַדְּבֵקוּת שֶׁל נִשְׁמָתֵנוּ אַחַר הִפָּרְדָהּ מִן הַגּוּף לְהִכָּלֵל בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְשֵׁם כָּךְ אָנוּ חַיִּים, וּלְשֵׁם כָּךְ עוֹצֵר אוֹתָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגוּפֵנוּ בְּתַאֲוָה מְשֻׁנָּה כָּזוֹ, עַד שֶׁכָּל חַיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו כָּל כָּךְ אַף אִם הוּא מְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים קָשִׁים וְאֵין לוֹ כְּלוּם, רוֹצֶה לִחְיוֹת עוֹד רֶגַע וְעוֹד רֶגַע אִם לֹא נִסְתַּתְּרָה בִּינָתוֹ וְהוּא עֲדַיִן מִן הַיִּשּׁוּב, אֲבָל לְשֵׁם מַה כָּל זֶה? מַה הַתַּכְלִית מִכָּל זֶה? שֶׁנִּחְיֶה וְנִרְצֶה לִחְיוֹת עַד אֵין קֵץ, וְאַחַר כָּךְ נָמוּת? הַתְּשׁוּבָה לָזֶה פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר, הַחַיִּים כָּאן הֵם כְּלוּם, הָאֲחִיזָה בַּקִּיּוּם הִיא מֻגְזֶמֶת, שֶׁגַּם אִם לֹא תִּרְצֶה – אַתָּה לֹא תָּמוּת רֶגַע קֹדֶם מִמַּה שֶּׁנִּגְזַר עָלֶיךָ, עוֹד לִפְנֵי הֱיוֹתְךָ, וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה – בֶּאֱמֶת עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא אַתָּה, כִּי אַתָּה לֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם מַמָּשׁ… הַוְּרִידִים שֶׁזּוֹרֵם לְךָ דַּם בָּהֶם מִי מִתְפָּעֵל אוֹתָן? מִי נוֹגֵעַ בְּחַיֵּי חִיּוּתְךָ, מִי מְרַגֵּשׁ אוֹתְךָ, מִי מְשַׂמֵּחַ אוֹתְךָ, מִי מַכְנִיס בְּךָ מוֹטִיבַצְיָה לִחְיוֹת וְלִפְעֹל? הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קוֹנְךָ עָשְׂךָ וַיְכוֹנְנֶךָ… אֶלָּא שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל, לְשֵׁם מַה לוֹ כָּל זֹאת? כָּל זֶה נַעֲשֶׂה רַק לְמַעַן הֱיוֹתוֹ מֶלֶךְ עָלֵינוּ, שֶׁאָנוּ עֲבָדָיו וּמְחֻיָּבִים לְהִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ.

אֵיךְ יֵדַע אָדָם אִם לִבּוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹקָיו? כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ עַל הַקִּרְבָה הַזּוֹ, וְהִיא אֵינָהּ מְעִיקָה עָלָיו, אִם אָדָם לֹא חָשׁ רוֹמְמוּת וְגַאֲוָה עַל הַהִשְׁתַּיְּכוּת לִהְיוֹת עֶבֶד ה', אֶלָּא כָּל הַיּוֹם מִסְתּוֹבֵב בִּלְחָצִים וּמְבַקֵּשׁ לִפְטֹר עֻלּוֹ תָּמִיד, לֹא נָגַע וְלֹא פָּגַע זֶה כְּהוּא זֶה בִּשְׁלַל מַתְּנוֹתֶיהָ שֶׁל הַיַּהֲדוּת, כִּי עוֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ, וְשׁוּם סֶרֶךְ שֶׁל עַצְבוּת וּמָרָה־שְׁחוֹרָה, וְלַחַץ וַעֲצַבִּים, לֹא יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּוּוֹת עִם עֲבוֹדַת ה', כִּי הִיא בָּרָה כַּחַמָּה וּמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ עוֹבְדֶיהָ, וְכָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מַהִי עֲבוֹדָה תַּמָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עֲבוֹדָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה, אֶלָּא הִתְמַסְּרוּת מֻחְלֶטֶת לְאֵל חַי, בְּאַהֲבָה עֲנָקִית, בְּגַעֲגוּעִים וּבְכִסּוּפִים נוֹרָאִים וְנִפְלָאִים, הוּא זֶה שֶׁמֵּבִין שֶׁאֵין שִׂמְחָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה בַּחַיִּים כְּמוֹ שִׂמְחַת הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה.