{שיעור אמונה 076 – נִסָּיוֹן כְּשִׁעוּר שֶׁל אֱמוּנָה}

נִסָּיוֹן כְּשִׁעוּר שֶׁל אֱמוּנָה

י"ט בְּתִשְׁרֵי תשפ"ד

אֱמוּנָה הִיא דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד עָלָיו בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, אֵין הַנִּסָּיוֹן בֶּאֱמוּנָה שֶׁל אֶתְמוֹל מְסַפֵּק אֶת הָעֲמִידָה בַּנִּסָּיוֹן בֶּאֱמוּנָה שֶׁל מָחָר, בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ וְעִם זֶה בָּא נִסְיוֹנוֹ, כָּל יוֹם יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן מְיֻחָד בְּחִדּוּשׁ הָאֱמוּנָה, אִם אָדָם הָיָה יוֹדֵעַ זֹאת – לֹא הָיָה שׁוּם נִסָּיוֹן בָּעוֹלָם וְהָיָה בִּטּוּל הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי, כִּי עֶצֶם הַדָּבָר שֶׁכָּל מַה שֶׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ הוּא הַסְתָּרָה שֶׁל הָאוֹר הָאֱלֹקִי לְמַעַן הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, הוּא מֵעִיד עַל יְכֹלְתֵנוּ הַמַּעֲשִׂית לַעֲמֹד בְּכָל נִסָּיוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, וְאֵין דָּבָר שֶׁקָּשֶׁה בָּעוֹלָם שֶׁהָאָדָם בְּגֹדֶל רוּחוֹ וּדְבֵקוּתוֹ בַּבּוֹרֵא – לֹא יוּכַל לַעֲמֹד בּוֹ, וְזֶה הוּא עִקָּר גָּדוֹל בֶּאֱמוּנָה, לָדַעַת, שֶׁאֵין ה' מְנַסֶּה אֶת הָאָדָם בְּנִסָּיוֹן שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ.

וִיתֵירָה מִזֹּאת, עָלֵינוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַנִּסְיוֹנוֹת לֹא כְּמַפְרִיעֵי הָאֱמוּנָה, אֶלָּא כְּיוֹצְרִים אוֹתָהּ, כָּל עֲמִידָה בְּנִסָּיוֹן יוֹצֶרֶת דַּרְגָּה נוֹסֶפֶת בֶּאֱמוּנָה, מִלְּבַד הַשִּׂמְחָה וְהַחִיּוּת שֶׁאָדָם חָשׁ כְּשֶׁנִּשְׁאַר טָהוֹר לְלֹא חֵטְא, וֶאֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה לְלֹא פְּגַם, הוּא חַיָּב לָדַעַת יְדִיעָה נְחוּצָה עוֹד יוֹתֵר, שֶׁכָּל נִסָּיוֹן כָּזֶה הוּא לַבַּת חַיָּיו, נֶפֶשׁ הָעִנְיָן שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם, כָּל זֶה שֶׁהוּא עֲדַיִן חַי כָּאן הוּא לְמַעַן זִכּוּךְ כְּלֵי שָׁרֵת אֵלּוּ, שֶׁהֵם הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁבְּאֶמְצָעוּת זִכּוּכָם הוּא יִרְאָה אֶת פְּנֵי אֱלֹקִים, וְדַיְקָא עִמָּם, וְלוּלֵא הֵם, לֹא יָכוֹל בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לָבוֹא אֶל תִּקּוּנוֹ.

מֵעַתָּה בְּבוֹא אֵלֵינוּ נִסָּיוֹן, עָלֵינוּ לִלְמֹד אוֹתוֹ כְּשִׁעוּר שֶׁל אֱמוּנָה, לְהִתְבּוֹנֵן מַדּוּעַ בָּא הַנִּסָּיוֹן, וְאֵיךְ הוּא בָּא, וּמַה הַקֹּשִׁי שֶׁלָּנוּ לַעֲמֹד בּוֹ, וְלָמָּה אָנוּ נִמְצָאִים בְּרָמָה כָּזוֹ שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה גּוֹרֵם לָנוּ נִסָּיוֹן וּמְבוּכָה, וּמַה הַגּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בְּעֶמְדַּת קֹשִׁי כָּזוֹ. כָּל זֶה הֵן מַתָּנוֹת שֶׁנּוֹתֵן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָתוֹ לָנוּ, כְּדֵי לִרְמֹז לָנוּ אֵיפֹה אָנוּ אוֹחֲזִים בַּעֲבוֹדָה, וּמַה תַּפְקִידֵנוּ בְּכָל זִירַת חַיִּים, הַמּוּבָן הַזֶּה שֶׁנִּסָּיוֹן מֵעִיד עַל חֻלְשָׁה – הוּא שָׁגוּי, הַהֵפֶךְ, הוּא מֵעִיד עַל זֶה שֶׁנִּמְצֵינוּ נֶאֱמָנִים בְּעֵינֵי שׁוֹכֵן רוּמָה, וְהוּא סוֹמֵךְ עָלֵינוּ, שֶׁאָנוּ מְסֻגָּלִים בֶּאֱמֶת לְהָפֵר אֶת הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ וּלְהֲמִירָהּ בִּמְצִיאוּת קְדוֹשָׁה שֶׁל דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא וְשֵׁרוּת לְמֶלֶךְ עוֹלָמִים.

הַשִּׂמְחָה אוֹדוֹת כָּךְ שֶׁאֲנִי עֲדַיִן נִדְרָשׁ לַעֲבוֹדָה, וְלֹא מְשַׁנֶּה שֶׁהָעֲבוֹדָה הִיא עִם גָּוֶן מְאֹד רָדוּד, וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹחֵז בִּלְנַקּוֹת אֶת תַּאֲווֹתַי הַמְגֻנּוֹת, וְזֶה אָכֵן מְבַיֵּשׁ מְאֹד, אֲבָל נְקֻדַּת הַטָּהֹר שֶׁבָּעִנְיָן, שֶׁאֲנִי זוֹכֶה לִלְמֹד אֶת הַשִּׁעוּר מִפִּי הַבּוֹרֵא, בְּעֶצֶם הַנִּסָּיוֹן שֶׁהוּא מְיַעֵד לִי הוּא מְשׂוֹחֵחַ אִתִּי, אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא דּוֹבֵר אֵלַי מִתּוֹךְ הַנִּסְיוֹנוֹת, הַאִם דֶּרֶךְ תִּקְשֹׁרֶת עִם הַבּוֹרֵא אֵינָהּ דָּבָר עָצוּם וְנִפְלָא עַד מְאֹד? אַף כִּי אִי הַנְּעִימוּת מִכָּךְ הִיא רַבָּה, אַךְ כְּבָר לִמְדוּ אוֹתָנוּ חֲכָמֵינוּ אֲשֶׁר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא, לְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר – כֵּן גֹּדֶל הַשָּׂכָר. וְלָעִנְיָן שֶׁלָּנוּ אֶפְשָׁר לוֹמַר, לְפִי גֹּדֶל הַקֹּשִׁי – כָּךְ גְּדֵלָה וְצוֹמַחַת הָאֱמוּנָה, כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹשִׁי, הֲלוֹא הוּא הָיָה צָרִיךְ לְגַיֵּס הֲמוֹן פְּנִימִיּוּת כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ שֶׁיְּוַתֵּר עַל הָרָצוֹן הַזֶּה, כִּי יֵשׁ דָּבָר יוֹתֵר עָמֹק וְחָשׁוּב מֵאֲשֶׁר לָלֶכֶת אַחַר הָרָצוֹן שֶׁאֵינוֹ מַכְתִּיר אֶת הַמֶּלֶךְ, וּמַה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב שֶׁהוּא נִזְכָּר בּוֹ וּפָרַשׁ מִן הַחֵטְא וְהַתֵּעוּב? הַקִּרְבָה שֶׁלּוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַק זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹתֵר מֵהַתַּאֲווֹת שֶׁלּוֹ, כִּי צַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם תַּאֲוָה, וּמַה הִיא תַּאֲוָתָם? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְאָז מִתְגַּדֵּל אֶצְלוֹ הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל שִׁעְבּוּד לַמֶּלֶךְ, אַף כִּי בְּמַדְרֵגָה נְמוּכָה בַּתְּחִלָּה, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁנָּגַע זֶה בְּהוֹד מַלְכוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הֲרֵי שֶׁהוּא כְּבָר נִגְאָל מִכָּל הַמְּצוּקוֹת הָרוּחָנִיּוֹת, וְעָלָה וְהִתְעַלָּה אֶל בָּנַי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְלִהְיוֹת שָׁם, אַף בַּכִּתָּה הֲכִי נְמוּכָה – זֶהוּ אֹשֶׁר עֶלְיוֹן, וְאֵיפֹה שֶׁאָדָם אוֹחֵז בְּעִנְיַן שְׁבִירַת הַתַּאֲווֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת, עָלָיו לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ אִם הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת תַּלְמִיד הַלּוֹמֵד אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת, וּמוֹצִיא מֵהֶם אֶת הַמַּסְקָנוֹת שֶׁעִמָּם יוּכַל לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

אָדָם שֶׁהִזְקִין וּפַסּוּ מִמֶּנּוּ תַּאֲווֹתָיו, אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהוּא הִתְקַדֵּשׁ, הוּא אֲפִלּוּ צָרִיךְ לְרַחֲמִים רַבִּים שֶׁיִּזְכֹּר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר שֶׁלּוֹ, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ עֲדַיִן שֶׁהַיֵּצֶר תּוֹפֵשׂ אוֹתוֹ בָּרֶשֶׁת וּמַטְעֶה אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם, הוּא מֵבִין שֶׁהַשִּׂיחַ עֲדַיִן לֹא נִגְמָר, וַעֲדַיִן מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲמֹד בַּנִּסְיוֹנוֹת, זֶהוּ גִּלּוּי נִפְלָא שֶׁל חַיִּים, לְכָךְ אֲנִי חַי כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, דַּוְקָא לְשֵׁם כָּךְ, לְשֵׁם הָעֲמִידָה בְּנִסָּיוֹן לְשֵׁם כְּבוֹד קְדֻשָּׁתוֹ, וְהַשִּׂמְחָה עַל כָּךְ, שֶׁאֲנִי בְּעֶצֶם בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה, עֲשׂוּיָה לְהָבִיא עוֹד בְּשׂוֹרָה, אֲנִי יָכוֹל עֲדַיִן לְתַקֵּן, כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן, וְאִם הַנֵּר בּוֹעֵר בְּתַאֲווֹתָיו, הֲרֵי שֶׁהַנֵּר מְלַמֵּד אוֹתִי לְהָאִיר עַל נַפְשִׁי מֵאוֹרוֹ, מֵהַלִּמּוּד שֶׁל הַנִּסָּיוֹן, שֶׁהוּא לִמּוּד שֶׁל אֱמוּנָה עֲמֻקָּה, כָּזוֹ שֶׁחוֹרֶשֶׁת תְּלָמִים בִּפְנִים הַנֶּפֶשׁ, וְכֹחָהּ גָּדוֹל לְהָפִיק תּוֹצָאוֹת בַּזְּמַן אֱמֶת, אַשְׁרֵי אָדָם הַמִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בִּשְׁעַת הַחֹשֶׁךְ וְהַנִּסָּיוֹן.

אֲנָשִׁים שֶׁהֵחֵלּוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם בְּצוּרָה כָּזוֹ, שִׁנּוּ אֶת תְּפִישַׂת חַיֵּיהֶם וְעוֹלָמָם רָאוּ בְּחַיֵּיהֶם, מִכָּאן וָאֵילָךְ, הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לְהִתְנַזֵּר מִדְּבָרִים שֶׁאֲנִי מְגַלֶּה, שֶׁאֲנִי עַצְמִי אֵינִי חָפֵץ בָּהֶם, כִּי לְמַאֲבָק הַזֶּה נִצּוֹק מַשְׁמָעוּת אֲמִתִּית, אֵין אֲנִי מֻגְבָּל וְרָדוּף עַל יְדֵי נִסְיוֹנוֹת וּנְפִילוֹת, אֶלָּא אֲנִי קוֹרֵא אוֹתָם כְּמַזְהִירִים אוֹתִי בְּתַמְרוּרִים שׁוֹנִים, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר הָאַהֲבָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁמְּרַדֶּפֶת לְהַגִּיד שִׁבְחִי בְּבָתֵּי גַּוָאֵי, לְצֹרֶךְ מִמּוּשׁ הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ, אָנוּ מִתְיַסְּרִים בְּאֶלֶף טַעֲמֵי מִיתוֹת, כְּדֵי שֶׁנַּכְשִׁיר אֶת עַצְמֵנוּ לִהְיוֹת רְאוּיִים לֵהָנוֹת מֵהַזִּיו הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת בְּחַי הַחַיִּים, הַמַּאֲבָק הוּא נַחֲלַת כָּל יִרְאֵי ה', אַךְ הָאוֹהֲבִים אֶת דְּבָרוֹ גְּדֻלָּה בָּחָרוּ, בִּמְקוֹם לִנְקֹט בְּמַאֲבָק – לְהָבִין אֶת הַסּוֹד הַמִּסְתַּתֵּר מֵאַחֲרֵי הַמַּאֲבָק, וְלַחְתֹּר לְנַצֵּחַ אֶת הַסִּפּוּר בַּמָּקוֹם הַהוּא, בַּשֹּׁרֶשׁ וְהָעִקָּר – הַהַכָּרָה בַּטּוֹב הַנִּצְחִי שֶׁל הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְהָרָצוֹן שֶׁל הַנְּשָׁמָה לְהִדַּבֵּק בְּבוֹרְאָהּ.