{שיעור אמונה 079 – אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא}

אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא

כ' בְּתִשְׁרֵי תשפ"ד

 

הַיּוֹם הַהִלּוּלָא שֶׁל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פַּאפּוּ זי"ע, נִלְמַד קְצָת מִסִּפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ (עֵרֶךְ אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא) קְטָעִים נִבְחָרִים, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ:

אַהֲבָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה, כִּי מִמֶּנָּה נִמְשָׁךְ כָּל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל הַיַּהֲדוּת. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה עוֹבֵד מֵאַהֲבָה לְעוֹבֵד מִיִּרְאָה… וְהִנֵּה אַהֲבָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא אַחַת מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת, וְהִיא מִצְוָה תְּדִירִית, אֲשֶׁר בְּיַד הָאָדָם לְקַיְּמָהּ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע עַל יְדֵי זְכִירָה, וְהִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּמַחְשָׁבָה וְהִרְהוּר בִּלְבַד, כִּי כַּאֲשֶׁר יִתֵּן אֶל לִבּוֹ שֶׁרָאוּי לֶאֱהֹב אֶת ה' אַהֲבָה עַזָּה, הֲרֵי זֶה מְקַיֵּם מִצְוָה רַבָּה.

וְהִנֵּה אֵלּוּ הַמִּצְווֹת שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת בְּמַחְשָׁבָה לְבַד הֵם נָקֵל לְקַיְּמָן, שֶׁהֲרֵי הָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּלְתִּי מַחֲשָׁבָה אֲפִלּוּ רֶגַע, וְאִם חוֹשֵׁב בְּמַחְשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים בִּמְקוֹם לַחֲשֹׁב בְּאַהֲבַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְיִרְאָתוֹ וְכַדּוֹמֶה, אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, שֶׁעוֹזֵב מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים (יִרְמְיָהוּ ב יג), וּבִמְקוֹם שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, שֶׁנּוֹטֵל עָלֶיהָ שְׂכַר, פְּתָאיִם עָבְרוּ וְנֶעֶנְשׁוּ.

וְלָכֵן רָאוּי לְאָדָם לְהִתְחַזֵּק בְּרֹב עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לְהַרְחִיק כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת אֲפִלּוּ בְּרָצֹא וָשׁוֹב, וְתֵכֶף שֶׁזּוֹכֵר אֲשֶׁר לֹא טוֹב עוֹשֶׂה, שֶׁחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, יִצְטַעֵר וְיִבְרַח לוֹ וְיִדְבַּק בְּקוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר יוּכַל.

וְהִנֵּה שְׁנֵי מִינֵי אַהֲבָה הֵן הָאַחַת אַהֲבָה מֵחֲמַת עַצְמוֹ, כִּי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי דֶּרֶךְ גֶּבֶר לֶאֱהֹב אֶת אִישׁ אֲשֶׁר יִרְאֶה הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, אֲפִלּוּ הֲנָאָה מֻעֶטֶת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִיא הֲנָאָה מְרֻבָּה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם נוֹתֵן לוֹ כָּל פַּרְנָסָתוֹ וְדֵי מַחְסוֹרוֹ וְגוֹמֵל עִמּוֹ חֲסָדִים טוֹבִים, אָמֹר יֹאמַר: בַּמֶּה אֲשַׁלֵּם לָאִישׁ הַלָּזֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי חֶסֶד וּמַתְּנַת חִנָּם? אִלּוּ אֶחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים, לֹא אוּכַל שַׁלֵּם תּוֹדוֹת לוֹ; אִם ישלחני לַמֶּרְחַקִּים בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, אֲנִי חַיָּב לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, לֹא אוּכַל לְהָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם, כִּי הַרְבֵּה אֲנִי חַיָּב לוֹ. וְאִם חֲבֵרוֹ הִצִּילוֹ מֵאֵיזֶה חֹלִי אוֹ כְּאֵב גָּדוֹל אוֹ מֵאֵיזֶה מוּם כָּבֵד וְחֶסְרוֹן אֵבֶר יִגְדַּל אַהֲבָתוֹ אֵלָיו, וְאִם הִצִּילוֹ מִמָּוֶת לְחַיִּים – יִגְדַּל אַהֲבָתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְכָזֹאת וְכָזֹאת כַּמָּה מַדְרֵגוֹת יֵשׁ לְאַהֲבָה, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אַהֲבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת רָאוּי לֶאֱהֹב אֶת הַבּוֹרֵא, אֲשֶׁר כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵן הַבָּאוֹת בִּידֵי שָׁמַיִם, הֵן הַבָּאוֹת בִּידֵי אָדָם כֻּלָּם הֵם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא הַנּוֹתֵן בְּלֶב בְּרוּאָיו לְהֵיטִיב אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, וְהַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם.

וְאִם עָבְרוּ עַל רֹאשׁוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְנִצּוֹל מֵהֶם, חַיָּב לֶאֱהֹב לָאֵל הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר אִם גָּמַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ חֶסֶד, שֶׁעֵינוֹ לֹא רָאָה רָעָה וְנִצּוֹל מִן הָרָעוֹת הַמְּעֻתָּדוֹת לָבוֹא עָלָיו וְהַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם, שֶׁנִּמְצָא שֶׁגָּבַר עָלָיו חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל זֶה אָמְרוּ (דְּבָרִים רַבָּה ב לז): כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, שֶׁעַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה חַיָּב לְהַלֵּל, וְיֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל בַּמֶּה נְקַדֵּם ה' נָּכֹף לֶאֱלֹקֵי מָרוֹם (מִיכָה ו ו), אֲשֶׁר גָּמַל עִמָּנוּ טוֹבוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְעַד אֵין מִסְפָּר, וּבִהְיוֹתֵנוּ עוֹמְדִים וּמַכְעִיסִים לְפָנָיו, לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ. וְאַל יָזוּז מִמַּחְשַׁבְתּוֹ הַנֻּסָּח שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּשֶׁבַח "נִשְׁמַת כָּל חַי": וְאִלּוּ פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וְכוּ' בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וְכוּ', וְיַחְשֹׁב בִּפְרָטֵי פְּרָטוּת כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבוֹת הֵיטִיב עִמּוֹ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ בְּרֶחֶם אִמּוֹ וּמִכַּמָּה רָעוֹת הִצִּילוֹ הֵן גְּלוּיוֹת לוֹ, הֵן נִסְתָּרוֹת מִמֶּנּוּ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (נִדָּה לא, א) (פְּסִיקְתא זוּטְרָתָא חֻקַּת כא, ט): אֵין בַּעַל הַנֵּס מַכִּיר בְּנִסּוֹ, הֵן שֶׁבָּאוּ עָלָיו וְנִצּוֹל, הֵן שֶׁהָיוּ מְעֻתָּדוֹת וְלֹא בָּאוּ עָלָיו, עַל הַכֹּל חַיָּב אָדָם לִתֵּן אֶל לִבּוֹ וְלֶאֱהֹב אֶת בּוֹרְאוֹ אַהֲבָה עַזָּה.

וְכָל הַטּוֹבוֹת הָאֵלּוּ הֶבֶל הֵמָּה נֶגֶד טוֹבַת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת, אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיהָ. עַל זֹאת יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וּבָחַר בְּנוֹ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעוּת דְּבָרִים אֵלּוּ נִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁאָמְרוּ (אָבוֹת ד, יז): יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה יַחְשֹׁב בִּהְיוֹתוֹ עוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת הֱיוֹת כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס (אָבוֹת א, ג), אָז יִשְׂמַח יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל אֲשֶׁר זָכָה לִהְיוֹת עֶבֶד לְמֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא, אָיֹם וְנוֹרָא, אֲשֶׁר לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וּבָחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וּמִכָּל צְבָא הַמָּרוֹם, וְחָשַׁק בָּנוּ וְאוֹהֵב אוֹתָנוּ, וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְחָפֵץ בְּאַהֲבָתוֹ עִם הֱיוֹתֵנוּ אָדָם לַהֶבֶל דָּמָהּ, זוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ לַאֲשֶׁר יַעֲמִיק לַחְשֹׁב בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, וּכְנֶגְדוֹ בְּשִׁפְלוּת הָאָדָם. מִתּוֹךְ כָּךְ יַכִּיר וְיֵדַע, כִּי טוֹבָה גְּדוֹלָה הִיא שֶׁבָּחַר בָּנוּ וְקֵרְבָנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, עַד כִּי בֶּאֱמֶת אָמְרוּ (שָׁם ד יז): יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדֻלָּה לְאִישׁ שְׁפַל אֲנָשִׁים. אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וּבָחַר בּוֹ לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ אַף שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם טִפָּה סְרוּחָה כָּמוֹהוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ, עַד מָקוֹם שֶׁאֵין יַד שִׂכְלֵנוּ מַגַּעַת, גֹּדֶל הַטּוֹבוֹת שֶׁגָּמַל עִמָּנוּ בּוֹרְאֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ וְעוֹשֵׂנוּ…

וְיָכוֹל הָאָדָם לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה וְאֶת הַיִּרְאָה מִכָּל דָּבָר גַּשְׁמִי וְכַדּוֹמֶה, כְּגוֹן אִם אוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה דָּבָר שֶׁעָרֵב לְחִכּוֹ וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשׁוֹ בְּטִיּוּלִים וּשְׁמִיעַת קוֹל עָרֵב וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וְהַרְוָחַת מָעוֹת שֶׁעוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן וְכַדּוֹמֶה, יִתֵּן אֶל לִבּוֹ אִם כָּךְ אֲנִי אוֹהֵב זֶה הַדָּבָר, שֶׁהוּא כָּלֶה וְאָבַד הֶבֶל וָרִיק, אֲשֶׁר בִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבַד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לִי לֶאֱהֹב אֶת הַבּוֹרֵא, שֶׁהוּא מְקוֹר כָּל הָאַהֲבוֹת וְהַתַּעֲנוּגִים וּמִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים וְכָל הַתַּעֲנוּגִים. וְיַבְרִיחַ דַּעְתּוֹ מֵאַהֲבַת הַדָּבָר הַגַּשְׁמִי וְיִדְבַּק בְּאַהֲבַת קוֹנוֹ וְאָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: (שְׁמוֹת כא ה) אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי! (שִׁיר הַשִּׁירִים ז ז) מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים! וְכֵן כְּשֶׁיִּירָא וְיִפְחַד מֵאֵיזֶה סִבָּה מִסִּבּוֹת מִקְרֵי הַזְּמַן, יִתֵּן אֶל לִבּוֹ וְיֹאמַר: מַה לִּירֹא מִדָּבָר זֶה אֲשֶׁר לַהֶבֶל דָּמָה, יוֹתֵר טוֹב לִי אִם אֶת הָאֱלֹקִים אֲנִי יָרֵא. וְתֵכֶף יַחְלִיפֶנָּה וְיָמִיר אוֹתָהּ רַע בְּטוֹב, וִיקַבֵּל שְׂכַר טִיב וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ. [הֶעָרָה: מַמָּשׁ אֵלּוּ דִּבְרֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע בְּצַוָאַת הָרִיבָ"ש! עַיֵּן שָׁם].

וּכְשֵׁם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַשָּׂגַת הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה הַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה וּלְפִי רֹב הַלִּמּוּד בַּתּוֹרָה וּבְסִפְרֵי מוּסָר, כָּךְ לְפִי רֹב הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה – יַרְבֶּה אַהֲבַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. כִּי הָאַהֲבָה נִכֶּרֶת בַּעֲשִׂיַּת רְצוֹן אֲהוּבוֹ בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאוֹדוֹ. מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה (שִׁיר הַשִּׁירִים ח ז).

וּלְפִי רֹב הָאַהֲבָה מַטְרִיחַ עַצְמוֹ אֲפִלּוּ בְּטִרְדָּה גְּדוֹלָה, וְיִטֶּה שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל עֹל כָּבֵד יָמִים רַבִּים, וַיִּהְיוּ בְּעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֶת בּוֹרְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה בְּאַהֲבַת הַמָּמוֹן וּשְׁאָר אַהֲבוֹת. וְדַיּוֹ לְאָדָם שֶׁיֹּאהַב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כְּאַהֲבַת הַמָּמוֹן, אַהֲבַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכַדּוֹמֶה. הַלְוַאי תְּהֵא כֹּהֶנֶת כְּפוּנְדָקִית! וּבָזֶה יִוָּדַע אֵפוֹא אִם הִגִּיעַ לְמַדְרֵגַת אוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה שָׂשׂ עַל אִמְרָתוֹ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תְּהִלִּים קיט קסב).

וְיַקְפִּיד עַל אִבּוּד הַזְּמַן אֲפִלּוּ רֶגַע מִבְּלִי לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבַמִּצְווֹת כַּאֲשֶׁר יוּכַל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַקְפִּיד עַל אֲבֵדַת הוֹן עָתָק, כִּי יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהּ (מִשְׁלֵי ג טו). וּבֶאֱמֶת אָמְרוּ (אָבוֹת ו, ב): אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה! שֶׁאֵין לְךָ עֶלְבּוֹן גָּדוֹל מִזֶּה מִמִּי שֶׁיָּכוֹל לְהַרְוִיחַ רֶוַח גָּדוֹל וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְאִם עוֹסֵק בִּשְׂחוֹק וְשִׂיחָה בְּטֵלָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (יִרְמְיָה ב יג): אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים. אַשְׁרֵי אָדָם שׁוֹמֵעַ לִהְיוֹת מְחַשֵּׁב שְׂכַר מִצְוָה, שֶׁעוֹשֶׂה בָּהּ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי, כִּי יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן כִּיס, שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹהֵב כֶּסֶף יוֹתֵר מֵאַהֲבַת הַבּוֹרֵא. וְכָל הַמֵּנִיחַ עֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ מֵעֵסֶק בְּתוֹרָה אוֹ בְּשׁוּם מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ מִפְּנֵי סִבַּת דְּבַר־מַה, נִמְצָא שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ הַדָּבָר יוֹתֵר מִן הַבּוֹרֵא, וּכְדַי בִּזָּיוֹן וְקֶצֶף. וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה – יַחְשֹׁב עַל הַתַּכְלִית שֶׁעוֹסֵק בְּאוֹתוֹ דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֵזֶר לַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל דֶּרֶךְ הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי ג ו): בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יִישַׁר אֹרְחֹתֶיךָ. זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כִּי מִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יֵצֵא מִן הַשּׁוּרָה וְיִשְׁקֹל בַּפֶּלֶס כָּל מַעֲשָׂיו בְּמִדָּה בְּמִשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה, וְנִמְצָא שֶׁכָּל יָמָיו רַק עָסוּק עַל הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ הַרְבֵּה מִינֵי אַהֲבוֹת שֶׁמֻּטָּלוֹת עַל הָאָדָם, וְכֻלָּן נִמְשָׁכוֹת מֵאַהֲבַת הַבּוֹרֵא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור אמונה 011 – הרגשת הנהגת הבורא

הַרְגָּשַׁת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, לָדַעַת בִּידִיעָה חֲזָקָה וַאֲמִתִּית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא עִקַּר

שיעור אמונה 013 – שדר מן השמים

שֶׁדֶר מִן הַשָּׁמַיִם   הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים נִפְלָאִים מִן הַשָּׁמַיִם בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר

שיעור אמונה 015 – השגחה פרטית

דְּבֵקוּת בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית גִּלָּה לָנוּ מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, אוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַפְלָגַת

שיעור אמונה 017 – לאהוב את החוקים

מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה – אַהֲבַת חֻקֵּי הַמִּצְווֹת חֵלֶק מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת,

קטגוריות