{שיעור אמונה 086 – נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה'}

נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה'

מוצאי שמחת תורה תשפ"ד

לאור המאורעות הקשים רח"ל מעתה

דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר: מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה'. צָרִיךְ לְהַעֲמִיק בַּפָּסוּק הַזֶּה, לְאוֹר הַשְּׁמוּעוֹת הַקָּשׁוֹת הַזּוֹרְמוֹת מִכָּל מָקוֹם, וּמִתְקַיֵּם בָּנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (כא, יב־יג): וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח לְעֵינֵיהֶם; וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כָּל לֵב וְרָפוּ כָל יָדַיִם וְכִהֲתָה כָל רוּחַ וְכָל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם ה' אֱלֹקִים; אֵין סָפֵק, שֶׁכָּל מִי שֶׁלֵּב יִשְׂרָאֵל לוֹ – יִרְעַד וְיִשְׁתּוֹמֵם, עַל מַה עָשָׂה ה' לָנוּ בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, שֶׁעֲדַיִן אָנוּ לִמְשִׁיסָה בְּיַד בּוֹזְזִים, וְאֵין יִשְׂרָאֵל בְּטוּחִים בְּאַף מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם, וּמַה גֹּדֶל קֹשִׁי הַגָּלוּת הַזֶּה, וּמַה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִתָּנוּ בָּעֵת הַזֹּאת, הָאֲנָחָה מוּבֶנֶת, הַמְּרִירוּת גַּם, כִּי שְׁמוּעָה בָּאָה וְנָמֵס כָּל לֵב… אֵין סָפֵק בְּכָךְ, הַשְּׁאֵלָה אִם אֶפְשָׁר לְהִסְתַּפֵּק בַּאֲנָחָה אוֹ בִּמְרִירוּת הַהִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר, אוֹ שֶׁמָּא אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, וְלוֹמַר לְמַלְאָךְ הַמַּשְׁחִית הֶרֶף.

הֲלוֹא זֶה בָּרוּר לְכָל מַאֲמִין, כִּי כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם אֵינוֹ סְתָם, וְכָל פֹּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ, וְהָאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו, וּרְעָמִים מַפְשִׁיטִים עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, וּבְוַדַּאי דָּבָר נוֹרָא וְאָיוֹם כָּזֶה, שֶׁאַף אֶחָד לֹא חָלַם וְלֹא יָדַע, וְרוֹאִים בְּבֵרוּר, כִּי יַד ה' הָיְתָה זֹאת, לְעוֹרֵר אֶת בָּנָיו בְּהִתְעוֹרְרוּת הַהִתְקָרְבוּת מֵחָדָשׁ, וְעָלֵינוּ לְהַאֲזִין לְקוֹל תַּחֲנוּנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא רוֹצֶה מַשֶּׁהוּ מֵאִתָּנוּ בִּקְרִיאוֹת וְהָרְמָזִים הַלָּלוּ, וְאִם לֹא נַטֶּה אֹזֶן לִדְבָרָיו, הֲרֵי אָנוּ מִן הַצּוֹעֲקִים וְאֵין נַעֲנִין, כִּי עָלֵינוּ נָפְלָה חוֹבַת הַיּוֹם לְהַצִּיל אֶת עַצְמֵנוּ וְאֶת כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל מֵהַגְּזֵרָה שֶׁלֹּא תִּגָּזֵר, הָיֹה לֹא תִהְיֶה, בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן עָלֵינוּ.

הַשִּׁיעוּר הָאֲמִתִּי הוּא לִחְיוֹת אֶת הָרֶמֶז שֶׁל ה', וְלֹא לְהַסִּיחַ דַּעַת מִמֶּנּוּ בְּהִתְפָּרְצוּת יְצָרִים, בְּדִבּוּר בִּלְתִּי פּוֹסֵק עַל הַמַּצָּב, בְּהִתְעַנְיְנוּת מתמכרת לְכָל עִנְיָן וּבְדַל שֶׁל הַסִּפּוּר, לַמְרוֹת הָרָצוֹן הַגָּדוֹל לָדַעַת, שֶׁזֶּהוּ אֶחָד הַבִּטּוּיִים לְיֵצֶר הַחַיִּים, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ זְהִירוּת מַה הִיא בְּגֶדֶר הִסָּחֲפוּת אֶל הַמַּצָּב, וּמַהוּ בְּגֶדֶר יְדִיעָה כְּלָלִית נִצְרֶכֶת בְּעָלְמָא, אֶלָּא שֶׁהַיְדִיעָה הַנִּצְרֶכֶת וְהַחִיּוּנִית בֶּאֱמֶת, הִיא הַיְּדִיעָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב אֶת כָּל הַסִּבּוֹת, וְכָל אַזְעָקָה הִיא קוֹל ה' בַּכֹּחַ, הַצְּרָחוֹת שֶׁל הַפִּרְאִיִּים הַלָּלוּ, צְרִיכוֹת לְהִשָּׁמַע בְּאָזְנֵינוּ כְּמַנְגִינָה נוּגָה הַמְּעוֹרֶרֶת אוֹתָנוּ אֶל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כַּאֲשֶׁר הַשִּׁעוּר הַכּוֹאֵב יוּבַן, תִּהְיֶה מַשְׁמָעוּת לַסֵּבֶל הַנּוֹרָא שֶׁאָנוּ סוֹבְלִים כָּעֵת, כְּשֶׁאָנוּ לֹא נִהְיָה אַכְזָרִים עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְלֹא נִבְרַח מֵהָעִקָּר אֶל הַטָּפֵל, מֵהַסִּבָּה אֶל הַחֲדָשׁוֹת… אוֹ אָז יִתְפַּשְּׁטוּ רַחֲמִים וַחֲסָדִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם.

כָּל רֶגַע בַּחַיִּים אָנוּ בְּיַד ה', כָּל נְשִׁימָה שֶׁלָּנוּ הִיא נִשְׁמַת הַבּוֹרֵא, הַחַיִּים הֵם בִּרְצוֹנוֹ, אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהִתְעָרֵב בְּרָצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁרוֹצֶה לְהָפִיחַ חַיִּים בְּמִישֶׁהוּ, הָרוֹצֵחַ חוֹשֵׁב שֶׁהוּא רָצַח מִישֶׁהוּ, אֶלָּא שֶׁהָאֱמֶת הִיא, שֶׁאֵין הָאָדָם הַזֶּה אֶלָּא נִפְטַר בָּעֵת וּבִזְמַן שֶׁקָּבַע לוֹ הַבּוֹרֵא, וְזֶה קָשֶׁה לַהֲבָנַת הָאָדָם כְּשֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּגוּף גַּשְׁמִי, אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא יָכוֹל לְהָכִיל זֹאת. אֶלָּא שֶׁבְּוַדַּאי, אִם הָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ לְמָקוֹם סַכָּנָה, וּבָרְגָעִים אֵלּוּ, הוּא מוּגָן וּבָטוּחַ, אַל לוֹ לְהַעֲסִיק אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ בְּמַה שֶּׁיָּכוֹל לִקְרוֹת, וּבַמֶּה שֶׁאוּלַי יִקְרֶה אִם לֹא… וְאִם… אֶלָּא יִחְיֶה אֶת הַחַיִּים שֶׁנָּתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אֶת כֻלָּם, וְאִם לֹא יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהָרַע אוֹ לְהַזִּיק לִי אֲפִלּוּ בְּמַשֶּׁהוּ קָטָן, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְגֹּעַ בַּחַיִּים שֶׁלִּי, כָּל עוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּחַיִּים הָאֵלּוּ, בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי.

וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת לִבּוֹ נָכוֹן וּבָטוּחַ בַּה', כִּי מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, הֲרֵי הִיא שְׁמוּעָה, וְאֵין כָּאן שׁוּם אָסוֹן מַפְחִיד כִּי אִם בִּידִיעָה שֶׁנּוֹלְדָה מִן הַשְּׁמוּעָה, מִי שֶׁזּוֹכֵר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כְּשֶׁהוּא בִּשְׁלַב הַשְּׁמִיעָה, כְּבָר אָז, מִיָּד כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ, הוּא מַעֲמִיק לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁכָּעֵת הוּא שָׁמַע עִנְיַן אֱלוֹקִי מִתְרַחֵשׁ, דִּבּוּר מִן הַשָּׁמַיִם, וְהוּא מְנַסֶּה לְהַקְשִׁיב לַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, קֹדֶם כָּל, עַל פִּי הֲלָכָה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ הִשְׁתַּדְּלוּת – עוֹשֶׂה, מַה שֶּׁהוּא לֹא צָרִיךְ – הוּא לֹא עוֹשֶׂה, וּמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת – אֵין יְרֵאִים מִן הַשְּׁמוּעָה וּמִשּׁוּם דָּבָר, וְאָז נָכוֹן לִבּוֹ, הַלֵּב חוֹשֵׁב נָכוֹן, חוֹשֵׁב רַק עַל הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים, וְחַי אֶת הַחַיִּים עַצְמָם, לְלֹא חֲשַׁשׁ מֵהֶעָתִיד וְזִכְרוֹנוֹת מֵהֶעָבָר, וְאָז בָּטוּחַ בַּה' שֶׁלֹּא יַעֲזוֹב אוֹתוֹ כְּלָל.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּשֶׁאָדָם פּוֹחֵד מִמְּצִיאוּת כּוֹאֶבֶת, וּמְנַסִּים לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ בְּדִבּוּרֵי אֱמוּנָה, הוּא מִתְקַשֶּׁה לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים, כִּי הוּא רוֹאֶה אוֹתָם מְנֻתָּקִים מִן הַמְּצִיאוּת, כִּי שֶׁמָּא כָּעֵת לֹא יִהְיֶה נֵס? וְאוּלַי יִקְרֶה לָנוּ מַשֶּׁהוּ? אֲבָל הוּא שׁוֹכֵחַ, שֶׁהוּא נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַפַּחַד, וְהוּא אֵינוֹ שׁוֹקֵל שׁוּם אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת, שֶׁתִּהְיֶה הַהֵפֶךְ מֵהַחֲשָׁשׁ שֶׁלּוֹ. כִּי בְּאוֹתָהּ מִדָּה הוּא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר: וְאוּלַי כֵּן יִהְיֶה נֵס? וְאוּלַי לֹא יִקְרֶה שׁוּם דָּבָר? וְכֵיוָן שֶׁעוֹלוֹת לוֹ מַחֲשָׁבוֹת רַק בְּצַד אֶחָד, הֲרֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ שָׁקוּל דַּיּוֹ בְּעִידָן רִיתְחָא, וְרַק אִם יָרִים עֵינָיו לִמְנַהֵל וּמַנְהִיג אֶת הַכֹּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ וּמִן הַגְּזֵרוֹת שֶׁלּוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם, וְהָעִקָּר לְהָשִׁיב הַמְּלוּכָה אֵלָיו, וּלְהַחְדִּיר בַּלֵּב, כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, וְהַכֹּל לְמַעַן הַטּוֹבָה שֶׁמֵּטִיב לְנִבְרָאָיו, וּכְשֶׁנִּכְנָסִים בְּמַחְשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ, מַמְתִּיקִים אֶת הַדִּינִים הַקָּשִׁים מֵעַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבְכֹחַ הָעֲבוֹדָה הַזּוֹ, נִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לָצֵאת מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.