בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ
כה תשרי תשפ"ד
לאור המאורעות הקשים רח"ל מעתה
אָנוּ נִמְצָאִים בְּעֵת אֲשֶׁר עָלֶיהָ נֶאֱמַר: "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִּוָּשֵׁעַ", הָעֵת צָרָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה לַיִּשּׁוּב בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וְכָל יְהוּדִי בָּעוֹלָם עֵינָיו נְשׂוּאוֹת בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל לַאֲחֵיהֶם הַנְּתוּנִים לִמְשִׁיסָה, וְהַפְּחָדִים גְּדוֹלִים מְאֹד, וְכָעֵת הַמִּצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד לְחַזֵּק אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד, כִּי כַּאֲשֶׁר חֶרֶב מוּנֶפֶת עַל יְרוּשָׁלַיִם, בְּשִׂנְאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כְּמוֹתָהּ, כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה, מֵרִים עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם, וּפוֹנֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ: הוֹשַׁע נָא, רַק אַתָּה תוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, כִּי רַק אַתָּה יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, וְגַם אַתָּה הַיָּחִיד שֶׁרוֹצֶה לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָנוּ רוֹצִים לְהִוָּשַׁע.
עִקַּר הַבִּלְבּוּל בִּזְמַן כָּזֶה, הוּא הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל בֶּאֱמוּנָה, אֵין דַּי לוֹמַר שֶׁהַכֹּל עוֹשֶׂה ה', אֶלָּא צָרִיךְ גַּם לִבְטֹחַ בּוֹ וּבְמַעֲשָׂיו, וּלְקַיֵּם בְּתַכְלִית הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ אֶת הַפָּסוּק: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי", לְהָשִׂים אֶת כָּל הַמִּבְטָח רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, לַמְרוֹת הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַבִּלְתִּי נִמְנַעַת הַנִּרְאֵית לָעַיִן, דַּוְקָא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין אֵיךְ פָּרְצָה הָרָעָה הַזּוֹ, רוֹאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבֶלֶת שֶׁהַהִשְׁתַּדְּלוּת יְכוֹלָה בֶּאֱמֶת לְהוֹעִיל בְּעֵת מְתִיחַת מִדַּת הַדִּין. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עִוֵּר לְגַמְרֵי, רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁרָצוּ לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם. אֲבָל אִם כָּל הַדָּבָר הַזֶּה מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בְּמִבְחָן קָשֶׁה כָּל כָּךְ, בְּצֵרוּף וּבֵרוּר וְלִבּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, הֲרֵי שֶׁהַנְּקֻדָּה שֶׁל סַכָּנָה אֶצְלֵנוּ, הִיא בָּעִנְיָן זֶה עַצְמוֹ, כִּי אִם חָלִילָה וְחָלִילָה, נַעֲסִיק אֶת מֹחֵנוּ בְּמִבְטָח בּוֹגֵד שֶׁל הִסְתַּמְּכוּת עַל כֹּחַ הַפְּעֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֲרֵי שֶׁאָנוּ בֶּאֱמֶת בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה וַאֲיוּמָה, וְנוֹרָאָה עַד מְאֹד.
"בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ" (תְּהִלִּים כב, ה). יְרוּשָׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ הַבִּטָּחוֹן הַגָּמוּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ לֹא דָּבָר שֶׁבָּא לְאָדָם טִבְעִי, כִּי הָאָדָם גָּדֵל בְּהַרְגָּשָׁה שֶׁחַיָּיו הַמְּסוּרִים לוֹ מִיַּד הַבּוֹרֵא, הֵם כְּמוֹ מוּבָנִים מֵאֵלָיו, גַּם הַהֲגָנָה וְהַבִּטָּחוֹן וְהַשְׁקֵט וְהַשַּׁלְוָה, כָּל אֵלּוּ חוֹבְרִים אֶל שִׁגְרָה מְבֹרֶכֶת, שֶׁהָאָדָם הַשָּׁלֵו מִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר, לֹא תָּבוֹא אֵלַי הָרָעָה… עֶצֶם בִּטְחוֹנוֹ זֶה, צָרִיךְ בֵּרוּר, הַאִם הוּא תּוֹלֶה אֶת מַצָּבוֹ בַּטֶּבַע הַמֻּכְרָח, אוֹ שֶׁמָּא הוּא תּוֹלֶה עֵינַיִם צוֹפִיּוֹת וּמוֹדוֹת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא, אִם הוּא בֶּאֱמֶת מַצְלִיחַ לְהָבִין שֶׁמִּי שֶׁמְּנַהֵל אוֹתוֹ בָּעוֹלָם, עַד רָמָה שֶׁל נְשִׁימַת אַף הוּא רַק הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְשׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת לְכָאן אוֹ לְכָאן – לֹא תָּפֵר אֶת רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וִיתֵירָה מִזֹּאת, אַהֲבַת עוֹלָם אוֹהֵב הוּא אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְגַם מִי שֶׁלֹּא עָלְתָה לוֹ טוֹב, לְפִי דַּעְתֵּנוּ, הֲרֵי שֶׁבְּוַדַּאי גָּנוּז בָּזֶה תִּקּוּן גָּדוֹל וְעָצוּם לְנַפְשׁוֹ, אֶלָּא שֶׁעָלֵינוּ נָפְלָה הַחוֹבָה, לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ, שֶׁפָּשׁוּט לֹא נַסִּיחַ דַּעַת מֵהַהֲגָנָה שֶׁרוֹצֶה הַבּוֹרֵא לְהָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁנַּכְנִיס אֶת עַצְמֵנוּ בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁגַּם אִם יָעוּפוּ כָּל הַטִּילִים שֶׁבָּעוֹלָם, אִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לֹא יִרְצֶה בְּכָךְ – לֹא יוּכְלוּ לִנְגֹּעַ בִּי, כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַלְּבָנָה, כָּךְ לֹא יוּכְלוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ לִנְגּוֹעַ בָּנוּ לְרָעָה, וְחָלִילָה, אָנוּ מְבַקְשִׁים, שֶׁגַּם לֹא יִרְאוּ אוֹתָנוּ, אֲפִלּוּ לֹא כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת הַלְּבָנָה, וְיִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, כְּמַשְׁמָעוּתוֹ הַבְּרוּרָה שֶׁל הַפָּסוּק.
הַהֲגָנָה הַזּוֹ הִיא לֹא נֹחַם פְּסִיכוֹלוֹגִי, לְהַרְגִּיעַ נְשָׁמוֹת מְפֻחָדוֹת, הַהֲגָנָה הַזּוֹ יוֹצֶרֶת כִּפַּת בַּרְזֶל חֲזָקָה בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁיְּהוּדִי מְסֻבָּב עִם הַיְּדִיעָה הָעֲמֻקָּה שֶׁבֶּאֱמֶת "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" מַמָּשׁ, וַהֲכִי בִּפְשִׁיטוּת שֶׁל הַמֻּשָּׂג הַמּוּבָן מֵאוֹתִיּוֹתָיו, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, אֵין עוֹד כֹּחַ מִלְּבַדּוֹ, אֵין רַעַשׁ בְּעוֹלָמוֹ מִלְּבַד רְצוֹנוֹ הַמִּתְגַּלֶּה, וְאִם הָרַעַשׁ הַזֶּה הוּא אָיוֹם וְנוֹרָא, עָלֵינוּ לְהַקְשִׁיב לְמִי שֶׁמְּנַהֵל אֶת הָרַעַשׁ הַזֶּה, וּמַה רוֹצִים מֵאִתָּנוּ בָּרַעַשׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה.
זֶהוּ מַאֲבַק לֹא פָּשׁוּט, כְּשֶׁאָדָם מִתְעַנְיֵן מַה הַצָּבָא עָשָׂה, וּבְלִבּוֹ מִתְגַּנֶּבֶת אֶנְחַת רְוָחָה, שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהֵם יְנַצְּחוּ, וְנַפְשֵׁנוּ תִּהְיֶה לְשָׁלָל. זוֹ מַחֲשָׁבָה טִבְעִית, אַךְ פְּסוּלָה, וּבוֹנָה בִּנְיְנֵי חֹסֶר אֱמוּנָה בַּנֶּפֶשׁ, וִיתֵירָה מִזֹּאת, הִיא גַּם מְסֻכֶּנֶת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִיצוֹר בֶּאֱמֶת מַצָּב עָגוּם שֶׁנִּשָּׁעֵן עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ, וְאֶת הַהֲגָנָה הָאֲמִתִּית שֶׁל שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל הַחוֹתֵךְ חַיִּים לְכָל חַי, אָנוּ מְלַוִּים בַּאֲדִישׁוּת וּמַקְנִים לָהּ מָקוֹם מֻדְחָק בַּנֶּפֶשׁ, וַהֲלוֹא הִיא כָּל הָאֱמֶת, שֶׁרַק לוֹ יִתְבָּרַךְ יֵשׁ אֶת הַהֲגָנָה שֶׁל חַיֵּינוּ וְחַיֵּי יַקִּירֵנוּ, וְחַיִּים בִּרְצוֹנוֹ.
אֵין זוֹ הִתְעַלְּמוּת מִסַּכָּנַת הַחַיִּים, אֶלָּא זֹאת הִיא בִּטּוּלָהּ שֶׁל סַכָּנָה זוֹ. כַּאֲשֶׁר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה פָּנִים שֶׁל "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹקִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (יְחֶזְקֵאל כ, לג) – עָלֵינוּ לְהַשְׂכִּיל לְהִזְדָּרֵז לְהִכָּנֵס תַּחַת עֹל מַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ, בְּתוֹר תַּלְמִידִים הֲגוּנִים הַמְּבִינִים שֶׁהַחֵמָה בָּאָה מֵחֲמַת הַדְּחִיפוּת לַמַּלְכוּת, כִּי פְּרִיקַת הָעֹל כְּבָר לֹא מִתְקַבֶּלֶת יוֹתֵר, וְהַבּוֹרֵא רוֹצֶה אֶת בָּנָיו אֶצְלוֹ, וְעַל כֵּן הוּא מַרְאֶה פָּנִים שֶׁל זַעַם, וְהַתִּקּוּן הָאֲמִתִּי לָזֶה, לֹא לָלֶכֶת אַחַר רְהָבִים וְשָׂטֵי כָּזָב, כִּי אִם לְהַגְבִּיר אֶת כֹּחַ הָאֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ מִמֵּילָא, בָּנוּ וּבְכָל הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה בְּשִׂמְחָה וּבְבִטָּחוֹן, כִּי אֵין אָנוּ אוֹמְרִים אֶלָּא אֶת הָאֱמֶת, שֶׁבֶּאֱמֶת "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תְּהִלִּים קכז, א), וְאִם ה' יִשְׁמֹר עִיר, אֲזַי יֵשׁ רְשׁוּת לַשּׁוֹמֵר לִשְׁמֹר אֶת שְׁמִירָתוֹ, וְיֵדַע הֵיטֵב, כִּי אַף שֶׁהַכֹּל מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם, אֲבָל מִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא יוּכַל שׁוּם אִישׁ אוֹ בְּרִיָּה לִשְׁמֹר עָלֵינוּ, כִּי רַק אָז הוּא יַצְלִיחַ.
כְּשֶׁיֵּשׁ הֶסְתֵּר פָּנִים, עָלֵינוּ לַחְתֹּר אֶל גִּלּוּי פָּנִים, עָלֵינוּ לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּעֵת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי עַכְשָׁו הוּא זוֹעֵק שֶׁהוּא רוֹצֶה אוֹתָנוּ, וְיֵשׁ עֵת רָצוֹן שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים, בִּבְחִינַת וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: שֶׁהִקְרִיב לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה, וְזוֹ הָיְתָה קִרְבָתוֹ לְסוֹפוֹ הַמַּר, כִּי אָז נִסְתַּיֵם הַשִּׁעוּר שֶׁמַּעֲבִיר הַבּוֹרֵא אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אַף אָנוּ, אִם בִּמְקוֹם לִפֹּל מִן הָאֱמוּנָה מֵהַמַּשְׁגִּיחַ הָאֱמֶת, נִתְחַזֵּק לְמַלֵּא אֶת הַלֵּב בִּמְצִיאוּתוֹ וּבְהַגָּנָּתוֹ, הַשִּׁעוּר הַכּוֹאֵב הַזֶּה יַגִּיעַ מַהֵר לְסִיּוּמוֹ, בִּמְהֵרָה מַמָּשׁ.
הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל אֱמוּנָה, הָעוֹבֵר כְּחוּט דַּק בִּלְתִּי נִרְגָּשׁ, הוּא מַרְאֶה לָדַעַת, שֶׁבְּאֹפֶן כְּלָלִי, עָלֵינוּ לָצֵאת מֵהַמִּלְחָמָה הַזּוֹ, לֹא רַק חָיִּים וְקַיָּמִים מְלֵאֵי הַרְחָבָה וְטוֹב, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא עָלֵינוּ לַעֲבֹר אֶת הַשִּׁעוּר הַמְזַכֵּךְ הַזֶּה בֶּאֱמוּנָה, שֶׁמִּלְּבַד שֶׁזּוֹ הִיא הַהַצָּלָה שֶׁלָּנוּ מִכָּל מִינֵי פְּגָעִים רָעִים, אֶלָּא הִיא גַּם סִבַּת הַמְאֹרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהָאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו, וְיִרְאָה זוֹ הִיא הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם; שֶׁנִּשְׁמָע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.