{שיעור אמונה 090 – אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ}

אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ

כה תשרי תשפ"ד

לאור המאורעות הקשים רח"ל מעתה

בִּזְכוּת הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב זי"ע, שֶׁהָיָה מֵלִיץ יֹשֶׁר וּמְלַמֵּד זְכוּת עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבְוַדַּאי כְּשֵׁם שֶׁבְּחַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים הָיָה עוֹמֵד וּמְסַפֵּר שִׁבְחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ כֵן עַתָּה, בַּמְּרוֹמִים, כַּאֲשֶׁר רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַזְכִּירִים בְּיוֹם זֶה אֶת דְּמוּת קָדְשׁוֹ, וּמְסַפְּרִים סִפּוּרִים נִפְלָאִים אוֹדוֹת עֲבוֹדָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ, וּבְוַדַּאי מַזְכִּירִים אֶת אֲשֶׁר שְׂפָתָיו דּוֹבְבוֹת עֲדַיִן בַּקֶּבֶר, יְעוֹרֵר הַדָּבָר הַזֶּה רַחֲמִים בַּשָּׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ צַדִּיקִים, שֶׁרַק אִם מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם בַּארְדִיטְשׁוֹב נַעֲשֶׂה חֲסָדִים וְרַחֲמִים שֶׁל לִמּוּד זְכוּת בַּשָּׁמַיִם, וְכָעֵת אֲשֶׁר נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בְּצָרָה וּבְצוּקָה, בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה, עָלֵינוּ לְהַזְכִּיר זְכוּת הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶּׁהַיּוֹם הַיָּארְצַייט שֶׁלּוֹ, וּמֵאֵת הַשֵּׁם נְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתֵּן לָנוּ דִּבּוּרִים אֲמִתִּיִּים לְחַזֵּק וּלְעוֹדֵד אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהִבְטִיחַ לָהֶם הַבּוֹרֵא כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הֲרֵי שֶׁזַּרְעוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת קַיָּם לְנֶצַח נְצָחִים כִּי דְּבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד.

בִּימֵי מִלְחָמָה וְאֵימִים, יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת נִפְלָאָה לְכָל יְהוּדִי לְהַחְדִּיר אֶת אֱמוּנָתוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בִּבְחִינַת מַקִּיף אֶלָּא תַּעֲטֹף אֶת כָּל הֲוָיָתוֹ הַפְּנִימִית וְתִהְיֶה אֶצְלוֹ פְּנִימִי דפנימי. כָּל אֶחָד מְדַבֵּר מֵאֱמוּנָה, חַי חַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה, אֲבָל עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לִקְשֹׁר אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ עִם אֱמוּנָה, כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ זְמַן נִפְלָא, שֶׁמְּבִינִים מַמָּשׁ בִּפְשִׁיטוּת, בְּלִי הַרְבֵּה הֶסְבֵּרִים וּפִלְפּוּלִים, כִּי גַּם צָבָא חָזָק וּמְיֻמָּן, כַּאֲשֶׁר נכרז בַּמְּרֹמִים אַחֶרֶת, הֲרֵי שֶׁפִּרְצָה שֶׁפָּרְצוּ, לַמְרוֹת שֶׁמַּפְלִיאָה הִיא, אֵינָהּ מַפְתִּיעָה, כִּי בִּדְבַר ה' נַעֲשֶׂה הַכֹּל, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הֲרֵי שֶׁכָּל הַשִּׁרְיוֹן הָאֲמִתִּי שֶׁלָּנוּ הוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְעַטְּפִים בְּעֹמֶק הַדַּעַת, בַּהֲבָנָה הֲכִי פְּנִימִית, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, הֲרֵי שֶׁאָנוּ זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמֵנוּ מְצִיאוּת אַחֶרֶת, שֶׁבָּהּ אֵין יַד זָרִים שׁוֹלֶטֶת.

צָרִיךְ לְהָבִין וּלְחַדֵּד אֶת זֶה טוֹב. יֵשׁ מְצִיאוּת רֵיאָלִית שֶׁנֶּחְשַׂפְנוּ אֵלֶיהָ, וְהִיא מְצִיאוּת אַכְזָרִית וּמַפְחִידָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים עַל הַמְּצִיאוּת, אָנוּ מַמְשִׁיכִים לְהַעֲמִיק וּלְהָבִין כִּי לַמְּצִיאוּת הַזּוֹ יֵשׁ יַד מְכַוֶּנֶת, כְּלוֹמַר, הִיא אֵינָהּ מְצִיאוּת בֶּאֱמֶת, אֶלָּא הִיא סִפּוּר שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמְּסַפֵּר אוֹתוֹ, וְהוּא הַבּוֹרֵא, הַמַּנְהִיג, הַמְּנַהֵל, הַמַּשְׁגִּיחַ, הַמַּטְרִיף, הַמְּפַרְנֵס, הַמְחַיֶּה, הַמְקַיֵּם וְהַמְּהַוֶּה, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה. לְפִיכָךְ, עִקַּר הַהַכְוָנָה צְרִיכָה לִהְיוֹת אֶל יָדוֹ הַפְּרוּשָׂה אֵלֵינוּ, לְקָרְבֵנוּ בְּרַחֲמָיו, [כִּי גַּם הַדִּינִים הַקָּשִׁים הֵם גְּבוּרוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיקָן בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁהוּא לְלֹא דִּין כְּלָל], כִּי אִם יֵשׁ מִי שֶׁמַּמְצִיא אֶת הַמְּצִיאוּת, הֲרֵי שֶׁהוּא הַמְּצִיאוּת, וְלֹא הַמְּצִיאוּת שֶׁאָנוּ רוֹאִים… וְאִם אָנוּ נִסַּע וְנֵלֵךְ לַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית, הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁאֶחָד יוֹרֶה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲיִתָּכֵן כָּזֹאת?

לְהֵיכָן אָנוּ רוֹצִים לִבְרֹחַ, אָנוּ רוֹצִים לִבְרֹחַ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּמִדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה כז, ו): מָשָׁל לְצַיָּד, שֶׁהָיָה צָד צִפֳּרִים. צָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה, בָּא לָצוּד אֶת הַשְּׁנִיָּה, הָלְכָה וְיָשְׁבָה לַה עַל אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ. עָמַד לוֹ הַצַּיָּד תּוֹהֶא בָּהּ, אָמַר לַה: אִם אֶזְרֹק עָלֶיהָ אֶבֶן אֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי. וְאִם אֶתֵּן אֶת הַקָּנֶה מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה אוֹמַר לָךְ, אֶלָּא לְמָקוֹם יָפֶה בָּרַחַתְּ וְנִפְלַטְתְּ.

כְּשֶׁיֵּשׁ צַיָּד, עָלֵינוּ לִנְקֹט בַּפְּעֻלָּה הַחֲכָמָה שֶׁל הַצִּפּוֹר, לָלֶכֶת וְלָשֶׁבֶת עַל אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, הַצַּיָּד יָכוֹל לִירוֹת לְעֵבֶר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, הוּא יִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ! לְשָׁם לֹא יוֹרִים, שָׁם אֵין שׁוּם יְכֹלֶת לִפְגֹעַ בְּאַף אֶחָד, בְּהֵיכַל הַדְּבֵקוּת וְהָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שָׁם אָדָם מֻגָּן תַּחַת הַכּוֹתֶרֶת אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ אֶפֶס זוּלָתוֹ.

יַקְשֶׁה הַשּׁוֹאֵל, הֲלוֹא כַּמָּה צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים מֵתוּ בְּדוֹרוֹת שֶׁל שְׁמָד, וְאֵיךְ לֹא אֶפְחָד שֶׁמָּא יִקְרָאֵנִי אָסוֹן? הַפַּחַד הַטִּבְעִי, הוּא פַּחַד מוּבָן, כָּל אָדָם מְפַחֵד עַל קִיּוּמוֹ, וְזֶה רָצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא שֶׁהָעִנְיָן הוּא לֹא לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאָדָם שֶׁאִם הוּא יַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – הוּא יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל בְּוַדַּאי, אֶלָּא פָּשׁוּט, שֶׁאִם עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַחֲיוֹתֵנוּ, הַסִּכּוּי הַיָּחִיד שֶׁל הֲגָנָה, הִיא לִתְפֹּס חָסוּת אֵצֶל אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, וְזֶה עָמֹק לְמִי שֶׁמְּבִינוֹ, וּפָשׁוּט לְמִי שֶׁמְיַשְׂמוֹ.

אִם אֲנִי הָיִיתִי חַיָּל, שֶׁנֶּאֱלַץ לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ וְעַל חַיָּיו, בַּסַּכָּנוֹת הֲכִי גְּדוֹלוֹת, הָיִיתִי מֵבִין בְּיוֹתֵר, שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל נָעוּץ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּכָל שֶׁהָיִיתִי יוֹתֵר בּוֹטֵחַ וְסָמוּךְ עַל הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, יוֹתֵר הָיָה קַל לִי לְהִלָּחֵם… עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַיּוֹשְׁבִים בַּבָּתִּים, שֶׁאֵינָם רוֹאִים סַכָּנָה לְחַיֵּיהֶם וּלְקִיּוּמָם, אֶלָּא הַזִּכְרוֹנוֹת, הַמַּעֲשִׂיּוֹת, הַסִּפּוּרִים וְהַחֲדָשׁוֹת, בְּנוֹסָף לְכָל מִינֵי דֵּעוֹת וַחֲקִירוֹת עַל דַּרְכֵי הַמָּקוֹם, אוֹ אִם רְאוּיִים לְנֵס, וּמַהִי שְׁעַת סַכָּנָה? בִּפְשִׁיטוּת אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם לְאַף אֶחָד, כִּי בֶּאֱמֶת אָנוּ בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל זֶה הוּא הֵפֶךְ הַתְּמִימוּת הַנִּדְרֶשֶׁת מִיהוּדִי, לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ בְּלִי וִכּוּחִים, תַּחַת הָאִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, לְמַלְּאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם אֱמוּנָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַדִּבּוּר יִהְיֶה רַק אוֹדוֹת הַמְסַבֵּב וְלֹא אוֹדוֹת הַסִּבּוֹת.

יֵשׁ בְּחִינָה שֶׁל "בְּחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם", אֲבָל יֵשׁ בָּזֶה בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, שֶׁאָנוּ מְבִינִים לָמָּה וּמַדּוּעַ הַכֹּל קּוֹרֶה, כִּי הַמְּצִיאוּת, שֶׁהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, רוֹצֶה בָּנוּ מְאֹד, וְחָפֵץ לִמְלֹךְ עָלֵינוּ, וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, הֲרֵי שֶׁזֶּה בָּא בְּחֵמָה שְׁפוּכָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, עַל כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים לְאָבִינוּ אוֹהֲבֵנוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לַמֵּד אַתָּה עָלֵינוּ זְכוּת בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, מַלֵּא אוֹתָנוּ עִם מְלוּכָה בְּלִי חֵמָה, כִּי כְּבָר נִשְׁפְּכָה הַחֵמָה וּמֵעַתָּה אָנוּ רוֹצִים לְהָבִין אֶת רְמָזֶיךָ וְלָשׁוּב עָדֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אָמֵן.