{שיעור אמונה 095 – אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'}

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'

משל נורא מהישמח משה זי"ע הנוגע למצבנו

כח תשרי תשפ"ד

אֶפְתְּחָה בְּמָשָׁל פִּי, לְמַה אֲנַחְנוּ דּוֹמִים? לְבֶן יָחִיד אָהוּב לְאָבִיו מְאֹד, אֲשֶׁר לְיָמִים חָלָה מְאֹד, וְשָׁקַד אָבִיו עַל פִּתְחֵי הָרוֹפְאִים, לָדַעַת מַה יַעֲשֶׂה לוֹ, לִמְצֹא לוֹ עֵזֶר וּתְרוּפָה לְרַפְּאוֹתוֹ מֵחָלְיוֹ?! וַיַּשְׁקוּהוּ הָרוֹפְאִים סַמִּים מָרִים כְּלַעֲנָה לְרַפְּאוֹתוֹ, וְהִנֵּה הַבֵּן צָעַק מְאֹד אֶל אָבִיו: "אֲהָהּ! אֲדוֹנִי אָבִי! לֹא אוּכַל שְׂאֵתוֹ – לִשְׁתּוֹת הַסַּמִּים הַמָּרִים הָאֵלֶּה, וְטוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי!", וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, אָבִיו לֹא הִטָּה אֹזֶן בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ, כִּי חַיָּיו תְּלוּיִם בִּשְׁתִיַּת הַסַּמִּים הָאֵלּוּ, וְנִצְרָכִים מְאֹד לְרַפְּאוֹתוֹ, וְהִתְאַכְזֵר מְאֹד עָלָיו – לְהַכְרִיחוֹ לִשְׁתּוֹת מֵי הַמָּרִים הָאֵלֶּה, בְּיָדְעוֹ, כִּי הָרַחְמָנוּת וְהַחֶמְלָה בָּזֶה הִיא אַכְזָרִיּוּת, וְאַכְזָרִיּוּת הִיא רַחֲמָנוּת וְחֶמְלָה.

וַיְהִי בְּתוֹךְ הִתְעַסְּקוּת בִּרְפוּאָה, בָּא תִּינוֹק אַחֵר, חֲבֵרוֹ שֶׁל בֶּן הַיָּחִיד הַנַּ"ל, וְאָמַר לוֹ: "רְאֵה אֵיךְ אָבִיךָ עָזַב אַהֲבָתוֹ מִמְּךָ, וְנֶהְפַּךְ לְךָ לְאוֹיֵב וּלְשׂוֹנֵא, בְּהִתְאַכְזֵר עָלֶיךָ אַכְזָרִיּוּת מְשֻׁנָּה, לְהַשְׁקוֹתְךָ מֵי הַמָּרִים הָאֵלֶּה!". וְהַבֶּן יָחִיד הַנַּ"ל הֱשִׁיבוֹ בְּחָכְמָתוֹ: "שׁוֹטֶה! אֵיךְ לֹא הֲבִינוֹתָ? כִּי אַהֲבַת אָבִי כְּאָז כֵּן עַתָּה, וּמַה שֶׁהִתְאַכְזֵר עָלַי לְהַשְׁקוֹת מֵי הַמָּרִים הָאֵלֶּה – אַדְּרַבָּה! מִגֹּדֶל אַהֲבָתוֹ אוֹתִי – הִכְרִיחַ טִבְעוֹ לַהֲפֹךְ מֵרַחֲמָנוּת לְאַכְזָרִיּוּת, אַף שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד בְּעֵינָיו, וְרַע וָמָר לוֹ מְאֹד לְהִתְאַכְזֵר עָלַי, עִם כָּל זֶה, סוֹבְלוֹ בִּשְׁבִיל אַהֲבָתוֹ אוֹתִי, בְּיָדְעוֹ, כִּי רְפוּאָתִי תּוֹלָה בָּזֶה!". וַחֲבֵרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַתִּינוֹק אֵינוֹ מוֹדֶה, וְאוֹמֵר: "לֹא! כִּי אֶלָּא מֵחֲמַת שִׂנְאָה עוֹשֶׂה זֹאת, וְאֵין זֶה רְפוּאָה כְּלָל".

וְהִנֵּה הַבֵּן יָחִיד הֶחָכָם הַנַּ"ל שׁוֹתֵק, וְשׁוּב לֹא הֵשִׁיב לוֹ כְּלוּם, וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ: "אַל תַּעַן כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ" (מִשְׁלֵי כו, ד), וְחִשֵּׁב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁיָּבֹא הָעֵת שֶׁיּוֹדֶה לִדְבָרָיו. וַיְהִי לְיָמִים, נִתְרַפֵּא הַבֵּן הַנַּ"ל עַל פִּי הָרְפוּאוֹת וְשָׁב לְאֵיתָנוֹ, וְאָבִיו הֵטִיב לוֹ בְּכָל מִילֵּי דְּמֵיטָב, אָז קָרָא לַחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: "שׁוֹטֶה! מַה תֹּאמַר עַכְשָׁו?! הֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ, כִּי לֹא עָשָׂה לִי אָבִי כְּלָל רְפוּאוֹת, רַק מִגֹּדֶל שִׂנְאָה הִשְׁקַנִי מֵי הַמָּרִים יַיִן חֲמַת תַּנִּינִים, וַהֲלֹא הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ, דְהַשְׁקָאַת הַסַּמִּים הָיוּ רְפוּאָה, וְלֹא מִגֹּדֶל הַשִּׂנְאָה, רַק מִגֹּדֶל אַהֲבָה!"; עַד כָּאן הַמָּשָׁל.

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן, כִּי אֲנַחְנוּ עַם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּנִים קְרָאָנוּ: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (דְּבָרִים יד, א), "בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שְׁמוֹת ד, כב). וְלַחֲטִיבָה אַחַת עָשָׂנוּ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוּאֵל־ב' ז, כג): "מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (בְּרָכוֹת ו' ע"א). וְאָהַב אוֹתָנוּ, דִּכְתִיב (מַלְאָכִי א, ב): "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'".

וְהִנֵּה גָּבְרוּ הָעֲוֹנוֹת עַד שֶׁחָלִּינוּ בְּמַחֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד בְּחֹלִי הַנֶּפֶשׁ, כִּי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאִים הֵם סַמֵּי הַמָּוֶת לְהַנֶּפֶשׁ בְּטֶבַע, כַּנּוֹדָע מִסִּפְרֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וְרָאֲתָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ לְהַשְׁקוֹתֵנוּ מֵי־רוֹשׁ מֵי הַמָּרִים, יַיִן חֲמַת תַנִּינִים, חֲמַת הַמֵּצִיק, הֹוָה עַל הֹוָה, וְצָרָה אֶל חֲבֶרְתָּהּ נִגֶּשֶׁת, וְלֹא מֵחֲמַת שִׂנְאָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא זָז מֵחַבְּבָן, וַעֲדַיִן חֲבִיבוּתֵיהּ גַּבָּן, רַק לְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ מֵחֳלָיֵנוּ, וּלְצָרֵף אוֹתָנוּ כְּמוֹ בְּתוֹךְ כּוּר – שֶׁנִּשָּׁאֵר נְקִיִּים מִכָּל סִיגִים, וּלְהָסִיר מֵאִתָּנוּ כָּל חֹלִי וְכָל מַכָּה וְכָל כֶּתֶם וְכָל פְּגִימָה, וְאַף שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹעֲקִים – אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא הִטָּה אֹזֶן, כִּי יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ רְפוּאָתֵנוּ בְּכָךְ, וְהוּא מְקוֹר אַהֲבָה, אַף כִּי קָשֶׁה מְאֹד בְּעֵינָיו צָרוֹתֵינוּ, וּבְכָל צָרָתָם לוֹ צָר, כְּתִיב (יְשַׁעְיָה סג, ט), וְכַמְּבֹאָר בְּמִדְרָשׁ (זוּטָא אֵיכָה פ"א) עַל הַפָּסוּק (אֵיכָה ב, ג) "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב", שֶׁהָיוּ הָאוֹיְבִים מְהַדְּקִים יְדֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: "אַף אָנֹכִי עִמָּם בְּצָרָה וְאַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֵּן", כְּמָא דְּאַתְּ אָמַר: "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ"; עַד כָּאן.

וְהָבֵן מִזֶּה כַּמָּה קָשֶׁה לְפָנָיו גֹּדֶל צָרוֹתֵינוּ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן סוֹבֵל הַכֹּל מִגֹּדֶל אַהֲבָתֵנוּ שֶׁנִּתְרַפֵּא מִנִּגְּעֵינוּ וּמִמַּכְאוֹבֵינוּ. וְהִנֵּה הָעַכּוּ"ם שָׂחֲקוּ עָלֵינוּ לֵאמוֹר: "כִּי עָזַב ה' אוֹתָנוּ, וְאוֹהֵב נֶהְפַּךְ לְאוֹיֵב – הָיָה כְּאוֹיֵב, חַס וְשָׁלוֹם", בִּרְאוֹתָם כָּל הָעַכּוּ"ם שְׁלֵוִים וּשְׁקֵטִים, וַאֲנַחְנוּ דְוּוּיִים, סְחוּפִים וּמְדֻלְדָּלִים וּמְטֻלְטָלִים, צָרָה אֶל חֲבֶרְתָּהּ נִגֶּשֶׁת, אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין קִלְלָתוֹ מְרֻבָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְנֶחְשַׁבְנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, כַּצֹּאן לַטֶּבַח, וְהָיִינוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה, וְאֵיךְ יִתָּכֵן זֶה? אִם הָיָה קַיָּם רֹשֶׁם נְקֻדָּה אַחַת מִן הָאַהֲבָה הַיְשָׁנָה אֲשֶׁר אֲהָבָנוּ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם?!.

וְאַף אִם אֲנַחְנוּ נֹאמַר לָהֶם כִּי אֵין זֶה מֵחֲמַת שִׂנְאָה, רַק אַדְּרַבָּה! מֵחֲמַת גֹּדֶל הָאַהֲבָה לַאֲשֶׁר כִּי יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ רְפוּאָתֵנוּ בְּכָךְ, הֲלֹא לֹא יוֹדוּ לָנוּ, וּכְסִיל שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ, וִימַלְּאוּ פִּיהֶם שְׂחוֹק עָלֵינוּ. לְכָךְ נִתְקַיֵּם בָּנוּ עַכְשָׁו (אֵיכָה ג, כח): "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו", וּבָאנוּ לְמִדָּה 'שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָן וְאֵין מְשִׁיבִין וְעוֹנִים', וַאֲנַחְנוּ מְיַחֲלִים וּמְחַכִּים וּמְצַפִּים שֶׁיָּבֹא הָעֵת שֶׁיּוֹדוּ לָנוּ, דְּכַאֲשֶׁר יֻשְׁלַם הָרְפוּאָה וְיִרְפָּאֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ, וְיִתְרָאֶה וְיִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָּל חַי, אָז יוֹכִיחַ סוֹפֵינוּ עַל תְּחִלָּתֵנוּ כִּי כָּל הַמְּרִירוּת לֹא הָיָה מִשִּׂנְאָה, רַק לִרְפוּאָה לְגֹדֶל חֳלָיֵנוּ וּמַכְאֹבֵינוּ מֵחֲמַת חֲטָאֵינוּ, וְאָז יוֹדוּ כָּל הָאֻמּוֹת כִּי הָיָה לִרְפוּאָה, בִּרְאוֹתָם כִּי נִרְפָּא לָנוּ מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; עַד כָּאן הַנִּמְשָׁל; אֵלּוּ הֵם דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַמְּדֻיָּקִים שֶׁל הַ'יִּשְׂמַח מֹשֶׁה' זי"ע.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִדְרָשִׁים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַצָּרוֹת הַנּוֹרָאוֹת כִּרְפוּאָה אֲשֶׁר תָּבִיא עִמָּהּ טוֹב וּגְאֻלָּה, עָלֵינוּ לִהְיוֹת חֲמוּשִׁים בַּהֲמוֹן אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא הַמְּנַהֵל הַכֹּל, וַהֲמוֹן אֱמוּנָה בָּאַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְרַק כָּךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל פְּנֵי הַדְּבָרִים, וּמִי יוֹדֵעַ אִם הַהִסְתַּכְּלוּת הַזּוֹ אֵינָהּ הַהַצָּלָה שֶׁלָּנוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד, הַשֵּׁם יַעַזְרֶנּוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.