הַשְׁגָּחָתוֹ הַמְּלֻבֶּשֶׁת בַּטֶּבַע
כ"ט תשרי תשפ"ד
דיבורים של אמונת ההשגחה לרגל שבת בראשית
בְּשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית אָנוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה בָּרָה וְצֶחָה בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי בְּיוֹם זֶה אָנוּ מַתְחִילִים אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּתוֹךְ כְּלָלִיּוּת הָעַם הַקָּדוֹשׁ, וְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא אֱמוּנָה, וְרַק אֱמוּנָה, וְכָל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, הַכֹּל כְּדֵי לְהַכְנִיס בַּלֵּב אֶת אֱמוּנַת אֱלוֹהֵי עוֹלָם וְשֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְהוּא מְשַׁדֵּד אֶת הַטֶּבַע בִּרְצוֹנוֹ, כִּי אֵין שׁוּם טֶבַע כְּלָל.
יָדוּעַ שֶׁהַצַּדִּיקִים הָיוּ עוֹסְקִים בְּשַׁבָּת זוֹ לִנְעֹץ אֶת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, מַה שֶׁכָּתוּב בְּסוֹף הַתּוֹרָה: "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דְּבָרִים לד, יב), אֶל מַה שֶּׁכָּתוּב בִּפְתִיחַת הַתּוֹרָה – בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וְסִפֵּר הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַשַּׂר שָׁלוֹם מִבֶּעלְזְא זי"ע, שֶׁשָּׁמַע מֵאֵת רַבּוֹ הַמַּגִּיד מִלּוּצְק בַּעַל הַ'דִּבְרַת שְׁלֹמֹה' זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, לְפָרֵשׁ אֶת הַשַּׁיָּכוּת בֵּין הַסּוֹף לַהַתְחָלָה. כִּי הִנֵּה זֶה נִרְאָה וְנִכָּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם שֶׁיִּתְנַהֵג לְפִי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְלָכֵן מוּבָא אֲשֶׁר אֱלֹהִים בְּגִימַטְרִיָּא הַטֶּבַע. וּלְכָךְ יֵשׁ רְשָׁעִים שֶּׁמַּכְחִישִׁים אֶת הַשְׁגָּחַת אֱלֹקוּת, וְאוֹמְרִים עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, רַק פְּעָמִים כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְעוֹשֶׂה דִּין בָּרְשָׁעִים, אָז כֻּלָּם מוֹדִים שֶׁהַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים, הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם.
וְזֶה "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" – כִּי עַל יְדֵי הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, עַל יְדֵי זֶה כֻּלָּם מוֹדִים לֶאֱמוּנָה אֲשֶׁר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", כִּי רוֹאִים שִׁנּוּי הַטֶּבַע, עַל יְדֵי זֶה רָאוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא וּמַשְׁגִּיחַ וְאֵין טֶבַע; עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.
הַטֶּבַע, מַה שֶּׁאָנוּ רְגִילִים לְכַנּוֹת אוֹתוֹ טֶבַע, הוּא מַמָּשׁ מֻשָּׂג מְגֹחָךְ, כִּי אָנוּ קוֹרְאִים שֵׁם לְמַשֶּׁהוּ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ וְהוּא קָבוּעַ בְּאֵיזֶה שֵׁם, וְהוּא כָּזֶה שֵׁם אָטוּם, לְלֹא מַהוּת, כִּי הֲלֹא כְּשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּפִינוּ אֶת הַמִּלָּה טֶבַע, מַהוּ הַטֶּבַע הַזֶּה? הַאִם יֵשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ טִבְעוֹ? וַהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ, בְּחוּשׁ הֲכִי מְצִיאוּתִי, שֶׁהֲמוֹן דְּבָרִים שֶׁהַכּוֹתֶרֶת טֶבַע הָלְמָה אוֹתָם, הֵחֵלּוּ לִרְקֹד אֶת רִקּוּד הֲפָרַת הַשִּׁגְרָה, אֵין טֶבַע יָכוֹל לִהְיוֹת עָמִיד בִּפְנֵי הַמַּטְבִּיעַ, מִי שֶׁגָּרַם לוֹ לִהְיוֹת טֶבַע, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג, וְאִם הַטֶּבַע מְחַיֵּב כֵּן – הַתְּפִלָּה מְשַׁנָּה אֶת הַטֶּבַע, הַגִּלּוּי הָאֲמִתִּי שֶׁל הַיְּהוּדִי הוּא, כְּשֶׁהוּא לֹא קוֹרֵא לַטֶּבַע בְּשֵׁם אֱלֹקִים, אֶלָּא הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שׁוּם טֶבַע בָּעוֹלָם כְּלָל, זוֹ אַךְ מֻסְכָּמָה לְתָאֵר מְצִיאוּת, אֲבָל לֹא לִבְחֹן אוֹתָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לְהַעֲמִיד אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, וּלְסַכֵּם שֶׁזֶּה כָּל הַסִּפּוּר, לֹא מִינֵּיהּ וְלֹא מִקְצָתֵיהּ.
עִנְיַן הַנִּסִּים שֶׁקּוֹרִים בָּעוֹלָם, בְּיוֹם יוֹם, בְּאֹפֶן כְּלָלִי וּמֻחְצָן וּבְאֹפֶן שָׁקֵט וּפְרָטִי, מִכָּל שֶׁכֵּן הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים וְהַנִּפְלָאוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ וְיָבִינוּ הַאִם יֵשׁ טֶבַע אוֹ שֶׁיֵּשׁ מַשְׁגִּיחַ, הַנְּקֻדָּה הַזּוֹ בָּאָה לְהוֹרוֹת, שֶׁהַמֻּשָּׂג הַטֶּבַע הוּא אֱלֹקִים, הַיְנוּ שֶׁאַחֲרֵי שֶׁאָנוּ רוֹאִים טֶבַע אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁגָּנוּז בְּכָל דָּבָר אֱלֹקִים, זֶה לֹא מַסְפִּיק, אֶלָּא עִנְיַן הַנִּסִּים בָּאִים לְהָרִים עַל נֵס אֶת הָעֻבְדָּה הַמּוּכָחַת כָּעֵת, שֶׁאֵין שׁוּם טֶבַע כְּלָל.
הִתְנַהֲגוּת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע זוֹ אֲמִירָה נְכוֹנָה יוֹתֵר, כִּי זֶהוּ דֶּרֶךְ כָּזוֹ, שֶׁכָּךְ רוֹצִים אוֹתָנוּ מִתְנַהֲגִים מִלְמַעְלָה, עַד שֶׁאָנוּ שׁוֹכְחִים שֶׁאֵין שׁוּם טֶבַע בָּעוֹלָם כְּלָל, וְאָנוּ רָצִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז מַה זוֹ הַהִשְׁתַּדְּלוּת? הַאִם עִיּוּן בִּדְרָכַי הַטֶּבַע, אוֹ עִיּוּן בְּדַרְכֵי הַמַּטְבִּיעַ. כְּשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים עִיּוּן, אָנוּ מִתְכַּוְּנִים אֶל הָעִיּוּן שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, לֹא הַמְּצִיאוּת שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּפֹעַל.
מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם, וְהַהַגָּעָה לְשָׁם הִיא קְרִיטִית עֲבוּרוֹ, וּבְפֹעַל הוּא צָרִיךְ לִקְנוֹת בַּדֶּרֶךְ גַּם כּוֹס שְׁתִיָּה, וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע, אִם הוּא לֹא יִשְׁתֶּה – הוּא יִצְמָא וְיֶחֱלֶה, וְלֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ לַמָּקוֹם, הֲרֵי בְּוַדַּאי, שֶׁאֶת הַכּוֹס הוּא יִקְנֶה וְיִשְׁתֶּה בַּדֶּרֶךְ חֲפוּזָה, וְאַף יִשְׁכַּח שֶׁעָשָׂה זֹאת, כִּי מַחְשְׁבוֹתָיו תְפוּסוֹת בְּעִקָּר הַמַּטָּרָה, וְאִם לֹא יָצָא לְדַרְכּוֹ, גַּם שְׁתִיָּה לֹא יִצְטָרֵךְ…
הַמַּטָּרָה שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם, הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ כָּאן, הֵם רַק בִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד – שֶׁנַּכִּיר אֶת ה', שֶׁנֵּדַע מִי מַנְהִיג אֶת כָּל הַטֶּבַע בִּכְלָל, וּמִי בָּרָא וְיָצַר אוֹתוֹ, וּמִי גָּרַם לוֹ לְהַרְאוֹת טֶבַע קָשׁוּחַ כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִזְקָקִים עַל יְדֵי הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לָכֹף אֶת עַצְמֵנוּ תַּחַת הַטֶּבַע, אָסוּר לָנוּ לִשְׁכֹּחַ, כִּי מְצִיאוּתֵנוּ כָּאן תַּחַת כַּנְפֵי הַטֶּבַע, הִיא רַק בִּגְלַל הָעֲבוֹדָה הַזּוֹ גּוּפָא – לְבַטֵּל מֵעַצְמֵנוּ אֶת כֹּחַ הַטֶּבַע, הָאֱמוּנָה בְּטֶבַע, הָעִיּוּן בְּטֶבַע וְצִפִּיָּה אֵלָיו, כִּי מַה תְּצַפֶּה מֵהַבִּלְתִּי יָדוּעַ, פְּנֵה נָא אֶל הַיּוֹדֵעַ הַכֹּל, וְהָעוֹשֶׂה הַכֹּל.
הַהַשְׁגָּחָה וְהַטֶּבַע, נִרְאִים כְּסוֹתְרִים זֶה־אֶת־זֶה, וְהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן, בְּהִסְתַּכְּלוּת יָפָה עַל הַהַשְׁגָּחָה, וּמְבִינִים שֶׁגַּם הַטֶּבַע הוּא הַשְׁגָּחָה בְּצוּרָתָהּ זוֹ, כִּי הַמַּטְבִּיעַ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גָּנַז אֶת עַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל בְּהֶסְתֵּר בְּתוֹךְ הַטֶּבַע, וְנִמְצָא לְפִי זֶה, שֶׁגַּם הַהַצְלָחָה לֶאֱחֹז בְּקַרְנֵי מִזְבֵּחַ הַטֶּבַע תִּהְיֶה יוֹתֵר טוֹבָה, כִּי הֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ נוֹסְדָה הַהַסְתָּרָה וְנוֹצַר הַטֶּבַע – כְּדֵי שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי הַהַסְתָּרָה הַזּוֹ, נִזְכֶּה לְהָבִין אֶת מַעֲשֵׂי ה' בְּעוֹלָמוֹ, וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ דַּוְקָא עַל יְדֵי הַנִּסְיוֹנוֹת הַלָּלוּ, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁהַטֶּבַע הוֹפֵךְ בְּעֵינָיו לְהַשְׁגָּחָה נוֹרָאָה.