{שיעור אמונה 110 – הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי}

הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי

ו' חֶשְׁוָן תשפ"ד

רַבִּי נַחוּם זְאֵב מִקֶּלֶם זַצַ"ל אָמַר, קַבְּצָן שֶׁחָזַר עַל הַפְּתָחִים, וּבְתוֹךְ הִלּוּכוֹ פָּגַשׁ בְּבַיִת שֶׁל גְּבִיר עָצוּם, וְנִכְנַס אֶצְלוֹ וְנָתַן לוֹ נִדְבָתוֹ. אָמַר לוֹ הַקַּבְּצָן, הֲלוֹא שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה מְסַדֵּר לָאֲנָשִׁים אֶת כָּל הִצְטָרְכוּתָם, מַדּוּעַ לִי אֵינְךָ נוֹתֵן אֶת כָּל מַה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ? עָנָה לוֹ הַגְּבִיר: הֲלוֹא אַתָּה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, תַּמְשִׁיךְ כָּכָה… אֲבָל אִם בָּא אִישׁ נִכְבָּד לַגְּבִיר וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת כָּל מַה שֶׁהוּא צָרִיךְ, וְהַגְּבִיר יַגִּיד לוֹ, תֵּלֵךְ לְעוֹד אֲנָשִׁים שֶׁיַּעַזְרוּ לְךָ, וְהוּא יַעֲנֶה לוֹ: אֲדוֹנִי הַגְּבִיר, אֲנִי אִישׁ נִכְבָּד, אֲנִי לֹא אֲחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אִם אַתָּה לֹא תִּתֵּן לִי אֶת הַכֹּל – אָמוּת וְלֹא אֲחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, מַה יָכוֹל הַגְּבִיר לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ? הוּא מֻכְרָח לַעֲזֹר לוֹ.

כָּךְ גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָאָדָם שֶׁמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, הוּא בּוֹטֵחַ בַּאֲנָשִׁים, מִזֶּה הוּא מְבַקֵּשׁ כֶּסֶף, וּמִזֶּה הוּא מְבַקֵּשׁ כָּבוֹד, הוּא הוֹלֵךְ תָּמִיד עִם תַּרְמִילִים, כְּמוֹ עָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אָז אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּמְשִׁיךְ הָלְאָה כָּכָה, אֲבָל אִם אָדָם בָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה לֹא תִּתֵּן לִי – אָמוּת וְלֹא אֲחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אָז מֻכְרָח, כִּבְיָכוֹל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו.

אֶת הַיְּסוֹד הַזֶּה, לָגֶשֶׁת אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ הֲבָנָה הֲכִי בְּסִיסִית, שֶׁאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת, וְזֶה מַה שֶׁמֵּבִיא אֶת הַהֶאָרַת פָּנִים מִלְּעֵילָא, שֶׁהָעִנְיָן הַזֶּה גּוּפוֹ מִתְגַּלֶּה בַּהֲדָרוֹ, בְּהִתְגַּלּוּת וְשֶׁלֹּא בְּהַסְתָּרָה, לָמַד מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (שַׁבָּת פט ע"ב): דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה'" (ישעיה א, יח), "לְכוּ נָא"?! "בּוֹאוּ נָא" מִיבָּעֵי לֵיהּ! "יֹאמַר ה'"?! "אָמַר ה'" מִיבָּעֵי לֵיהּ! לֶעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: לְכוּ נָא אֵצֶל אֲבוֹתֵיכֶם וְיוֹכִיחוּ אֶתְכֶם, וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵצֶל מִי נֵלֵךְ? אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ "יָדֹעַ תֵּדַע" (בראשית טו, יג), וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ? אֵצֶל יִצְחָק שֶׁבֵּרֵךְ אֶת עֵשָׂו "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד" (שם כז, מ), וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ? אֵצֶל יַעֲקֹב שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ  "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (שם מו, ד), וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ? אֵצֶל מִי נֵלֵךְ עַכְשָׁו, יֹאמַר ה'?! אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי – "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיה א, יח). רוֹאִים מִזֶּה אֶת הַיְּסוֹד הַנַּ"ל, אִם רוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתּוֹלִים רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא בְּאַחֵר, אֲזַי הוּא מְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת הַלֵּב לְטוֹבָה. כִּי עִקַּר כָּל הָעִנְיָן עַד כַּמָּה שֶׁתּוֹלֶה הָאָדָם אֶת כָּל בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא רַק כְּעִדּוּד בִּשְׁעַת הַדְּחָק, אֶלָּא קֹדֶם כָּל וְאַחַר הַכֹּל, אֵין אָדָם יָכוֹל לְהָנִיעַ אֶצְבַּע מִבְּלִי הַכְרָזָתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּמְּרוֹמִים. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הָעֵינַיִם הַתּוֹלוֹת רַק בּוֹ אֶת בִּטְחוֹנָן – רוֹאוֹת אֶת הַיְשׁוּעָה!

הַתְּלִיָּה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הַמֻּחְלֶטֶת לְגַמְרֵי, הִיא עֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיךְ לָהּ זַכּוּת הַלֵּב וְהָרַעְיוֹן מְאֹד מְאֹד, כִּי הֲרֵי מְדֻבָּר בִּשְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, מִצַּד אֶחָד הָאָדָם חַי בָּעוֹלָם וּמִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עִנְיָנָיו וּצְרָכָיו, וְתוֹךְ כְּדֵי הוּא עָשׂוּי לְהַפְנִים אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין הוּא עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר כְּלָל, וְאִם כֵּן, מַה מַהוּתָהּ שֶׁל הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַמַּסְתֶּרֶת אֶת אוֹר הַהַשְׁגָּחָה, לִכְאוֹרָה, וְאֵיךְ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ נָכוֹן בָּעוֹלָם שֶׁלָּנוּ.

וְכָתַב הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זי"ע: כַּאֲשֶׁר חָטָא אָדָם בְּחֵטְא עֵץ הַדַּעַת, הוֹסִיף לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲבוֹדָה רַבָּה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק דַּוְקָא בְּזֶה הַצַּד שֶׁנִּשְׁרַשׁ בּוֹ בְּטֶבַע קָדוּם, הַיְנוּ בְּזֵעַת אַפְּךָ תֹאכַל לֶחֶם (בְּרֵאשִׁית ג, יט), וְאִם כֵּן, הֲרֵי יִתְחַזֵּק הַטֶּבַע הָרַע, וְעִם כָּל זֶה יְכַוֵּן הַמִּדָּה כְּמִדָּתָהּ, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּמַחְשָׁבָה.

בְּמַעֲשֶׂה – שֶׁלֹּא יַרְבֶּה הָעֵסֶק בְּכַמּוּת בַּזְּמַן וּבְרֹב הַסְּחוֹרָה יוֹתֵר מִדַּאי, בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְרַפֶּה מֵעֲמַל הַתּוֹרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן חַס וְשָׁלוֹם מִקְּבִיעַת עִתִּים כַּנָּכוֹן בְּעִיּוּן הֵיטֵב [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּמְסִלַּת יְשָׁרִים (פֶּרֶק ה): הָעֵסֶק מֻכְרָח הוּא לְאָדָם לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, אַךְ רִבּוּי הָעֵסֶק אֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה כָּל כָּךְ גָּדוֹל, עַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לוֹ מָקוֹם אֶל עֲבוֹדָתוֹ, עַל כֵּן נִצְטַוֵּינוּ לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה].

בְּמַחְשָׁבָה – הַיְנוּ שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ כְּלָל בְּעֵת עִסְקוֹ, שֶׁכָּל חֲרִיצוּתוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו בָּעֵסֶק הוּא בֶּאֱמֶת נִסִּי – מְדֻמֶּה בְּטֶבַע, כְּמוֹ שֶּׁבֵּאַרְנוּ מֵאֱלִישָׁע שֶׁשָּׂם פִּיו עַל פִּי הַיֶּלֶד לְהָחֵם בְּשָׂרוֹ (מְלָכִים ב' ד, לְד), וְזֶה דָּבָר נִפְלָא לִזְכֹּר זֹאת דַּוְקָא, כִּי בְּלֹא זֶה אֵין לָנוּ צִיּוּר, אֵיךְ הוּא נֵס מְלֻבָּשׁ בְּטֶבַע, וְעִנְיָן שֶׁל אֱלִישָׁע מְחַיֶּה זֶה הַצִּיּוּר.

וְהִנֵּה זֶה מַמָּשׁ שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, הוּא עוֹסֵק בַּעֲמַל מַחְשַׁבְתּוֹ וּמִתְיַגֵּעַ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, פַּעַם כָּךְ וּפַעַם כָּךְ, לִשְׁקוֹל בַּפֶּלֶס מִשְׁקַל הַמִּסְחָר, וּמִכָּל מָקוֹם עָלָיו לְהַאֲמִין, כִּי כָּל זֶה נֵס מְלֻבָּשׁ בְּטֶבַע. קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ, כִּמְעַט אַף לְצַיֵּר זֹאת אִי אֶפְשָׁר, וְרַק מַעֲשֶׂה אֱלִישָׁע יְקָרֵב לָנוּ אֶת הַצִּיּוּר, וִיחַיֵּב לָנוּ אֶת דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה בְּזֶה, כִּי לֹא לְחִנָּם נִכְתַּב זֹאת בַּתּוֹרָה…

וּבְפֵרוּשׁ חִיְּבָה לָנוּ הַתּוֹרָה בֶּאֱמוּנָה הַזֹּאת דַּוְקָא, כִּי אָמְרָה (דְּבָרִים ח, יזַ־יח): "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה; וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל"; הֲרֵי מוּבָן, כִּי זוֹ כַּוָּנַת הַכָּתוּב. וּמִי לֹא יָבִין, כִּי זֶה תָּלוּי רַק בְּרַעְיוֹן, וּמִי יַעְצֹר אֶת הָרַעְיוֹן לֵאמֹר עַד פֹּה תָּבוֹא? תָּבוֹא טֶבַע וְתֵכֶף־וּמִיָּד אַחַר כָּךְ נֵס?! כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, נֵס וְטֶבַע מְמֻזָּגִים זֶה בְּזֶה, וְאֶחָד לֹא יִכָּנֵס בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ; עַד כָּאן לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ.

כְּשֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבְּכָל טֶבַע יֵשׁ נֵס, [שֶׁהוּא מְחַסֵּל אֶת 'הַטֶּבַע' מִלְּהִקָרְאוֹת כָּזֶה], אֲזַי אָנוּ מְבִינִים שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא דְּבַר הֲוָיָ"ה בִּרְצוֹתוֹ מַטְבִּיעַ וּבִרְצוֹתוֹ מְבַטֵּל הַטֶּבַע, וְאֵין לָנוּ אֶלָּא רְצוֹנוֹ, לָדַעַת שֶׁבְּתוֹךְ הַטֶּבַע עַצְמוֹ, אֵין שׁוּם הַגְבָּלָה לְרָצוֹן ה' לְבַטְּלוֹ כָּלִיל, כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. הַיְּדִיעָה הַזּוֹ, הִיא מַדְרִיכָה אוֹתוֹ בִּנְתִיבוֹת הַחַיִּים, לָדַעַת אֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הִשְׁתַּדְּלוּת, וּלְמִי פּוֹנִים בֶּאֱמֶת? הַאִם לְמִי שֶׁיָּכוֹל לַעְזוֹר אוֹ לְמִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה וְלֹא יָכוֹל… אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בְּךָ.