{שיעור אמונה 116 – הַמַּאֲמִין הַמְוַתֵּר}

הַמַּאֲמִין הַמְוַתֵּר

י"א חֶשְׁוָן תשפ"ד

רָחֵל אִמֵּנוּ, עֲקֶרֶת הַבַּיִת, שֶׁעִקַּר סִפּוּרָהּ בְּתוֹרָה הוּא סִפּוּר הַוַּתְרָנוּת, זֶהוּ בְּעֶצֶם מַסְבִּיר לָמָּה רָחֵל הִיא 'אִמֵּנוּ', כִּי מִמֶּנָּה אָנוּ לוֹמְדִים עַל הַפְּנִימִיּוּת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא 'וַתְּרָנוּת', כִּי לָמָּה אָדָם מְוַתֵּר? מַה הַכֹּחוֹת שֶׁאוֹסֵף הַמְוַתֵּר כְּדֵי לְוַתֵּר? הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ דָּבָר יוֹתֵר גָּדוֹל מֵאֲשֶׁר הַדָּבָר שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַרְוִיחַ, תְּמוּרַת הַוִּתּוּר לַדָּבָר הַקָּטָן הוּא זוֹכֶה לַדָּבָר הַגָּדוֹל, אִם נִרְצֶה, זוֹ כָּל הַיַּהֲדוּת, לְוַתֵּר כְּדֵי לִזְכּוֹת, וְלֹא הַמְּדֻבָּר בְּשָׂכָר גַּשְׁמִי אוֹ רוּחָנִי בִּלְבַד, אֶלָּא עֶצֶם הַדָּבָר שֶׁאֲנִי זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב, שׁוּם דָּבָר אַחֵר לֹא יָכוֹל לְהִתְחָרוֹת בְּכָךְ, כִּי הַטּוֹב הוּא הַיַּעַד שֶׁלִּי בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ תַּפְקִידוֹ שֶׁל כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל.

רָחֵל אִמֵּנוּ יָדְעָה מַה הַמַּעֲלָה בְּלִהְיוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, הַזְּמַן הָרַב שֶׁצִּפְּתָה לְכָךְ, הַיְּדִיעָה שֶׁאוֹתָהּ אָהַב יַעֲקֹב, מִי יָכוֹל בְּאוֹתוֹ זְמַן לְחַשֵּׁב עוֹד חֶשְׁבּוֹנוֹת? לְהַרְגִּישׁ אֶת הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל מִי שֶׁאֵין לוֹ? הֲרֵי זֶה מוֹרֶה, שֶׁכָּל הַמֵּנִיעַ לְהִתְקָרֵב לְיַעֲקֹב נוֹבֵעַ מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן, לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם אֲנִי עוֹסֶקֶת כְּדֵי לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵיךְ אֶתְרַחֵק מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שֶׁאֲחוֹתִי תִּתְבַּיֵּשׁ, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הֲרֵי שֶׁאֲנִי מְוַתֶּרֶת כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּכָךְ שֶׁאֲחוֹתִי לֹא תְּוַתֵּר, כִּי זֶה דָּבָר יוֹתֵר גָּדוֹל מֵהָעֲלִיָּה הָאִישִׁית בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִם זֶה עַל חֶשְׁבּוֹן מִישֶׁהוּ אַחֵר.

יֵשׁ שְׁנֵי סוּגֵי וַתְרָנוּת, יֵשׁ אֶחָד שֶׁמְּוַתֵּר אֲבָל הוּא נִשְׁאַר עִם יְדִיעָה שֶׁהוּא הַצּוֹדֵק, אֲבָל אֵינוֹ מְוַותֵּר מַמָּשׁ לְמַעַן הַזּוּלַת, לְוַתֵּר בְּלִי שׁוּם טַעֲנָה מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי, בְּלִי שׁוּם כִּרְסוּם בְּוַדָּאוּת שֶׁלִּי זֶה מַגִּיעַ, וְעִם כָּל זֹאת, לָתֵת אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, כִּי הַכְּאֵב שֶׁלּוֹ לֹא יָכוֹל לָבוֹא בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ, שֶׁאֲנִי מִתְעַלֶּה וְהוּא כּוֹאֵב, זֶה הַלִּמּוּד הַגָּדוֹל וְהֶעָמֹק שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים מוותרנותה שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ, שֶׁהַיּוֹם י"א חֶשְׁוָן, יוֹם הַהִלּוּלָא שֶׁלָּהּ, זְכוּתָהּ תָּגֵן עָלֵינוּ.

יֵשׁ וַתְּרָנוּת שֶׁנּוֹבַעַת מִמִּדּוֹת טוֹבוֹת אוֹ מִנֶּפֶשׁ נִכְנַעַת, וְיֵשׁ וַתְּרָנוּת שֶׁנּוֹבַעַת מֵאֱמוּנָה, כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בְּמַלְכוּת חֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָה, אֵין הוּא קוֹפֵץ לִכְעוֹס וְלַעֲמֹד עַל שֶׁלּוֹ בְּדֶרֶךְ חַד מַשְׁמָעִית, הוּא יוֹתֵר מַקְשִׁיב לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, הוּא בּוֹחֵן אֶת כָּל הַצְּדָדִים וּצְדָדֵי הַצְּדָדִים, וּבוֹדֵק הֵיטֵב, שֶׁאַף צַד לֹא יִתְנַגֵּד לְגִלּוּי אוֹר ה' בְּמַעֲשָׂיו, וְכָךְ הוּא בּוֹחֵר לְוַתֵּר עַל מַה שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְמַשֶּׁהוּ יוֹתֵר גָּדוֹל – לְהָבִיא שְׁלֵמוּת בָּעוֹלָם, לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּלִי לִפְגֹעַ בְּאַף אֶחָד, וְשֶׁאַף אֶחָד לֹא יִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא יִצְטַעֵר.

רָחֵל נִקְבְּרָה עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, כְּדֵי שֶׁהִיא תִּבְכֶּה שֶׁיָּשׁוּבוּ בָּנִים אֶל גְבוּלָם, כִּי הַבָּנִים הָאֵלּוּ, הֵם סוֹד נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁזּוֹכֶה לְוַתְּרָנוּת דִּקְדֻשָּׁה, כָּל הַחַיִּים שֶׁל יְהוּדִי הֵם וִתּוּר, אֲבָל לֹא וִתּוּר שֶׁמּוֹתִיר אוֹתוֹ רֵיקָן מֵרְכוּשׁ, אֶלָּא כָּךְ יְהוּדִי קוֹנֶה אֶת הַקִּנְיָנִים הַנִּצְחִיִּים שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ מִי שֶׁרוֹצֶה לִיצוֹר אוֹר הוּא שׂוֹרֵף וּבוֹעֶרֶת אֵשׁ, מַה שֶּׁנִּשְׂרַף תַּחַת הַמְּדוּרָה – הוּא זֶה שֶׁמַּגְבִּיר אֶת שַׁלְהֲבוֹת הָאוֹר, כָּל דָּבָר שֶׁיְּהוּדִי עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי נִמְצָא שֶׁהוּא מְוַותֵּר עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר שֶׁיָּכַל לַעֲשׂוֹת אָז, אוֹ אִם הוּא מַפְרִישׁ מָמוֹן לִצְדָקָה, אוֹ שׁוֹתֵק עַל עֶלְבּוֹנוֹ, אוֹ מִתְנַהֵג בְּהַנְהָגַת רָחֵל בְּהַפְלָגָה כָּזוֹ, כָּל זֶה אֵין יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת מִבְּלִי שֶׁהָאָדָם יֵדַע שֶׁהוּא מַרְוִיחַ אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר הוּא מְוַתֵּר עַל הַפָּחוּת יוֹתֵר. כִּי הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לִי הוּא פָּחוֹת אוֹ בִּכְלָל לֹא…

אֲנָשִׁים לֹא אוֹהֲבִים וַתְרָנוּת, זֶה נִתְפַּס אֶצְלָם כְּחֻלְשָׁה, לִפְעָמִים, אֵין צֹרֶךְ פָּשׁוּט שֶׁאָדָם יְוַתֵּר עַל שֶׁלּוֹ, מֵחֲמַת רְצוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים, אַךְ כַּאֲשֶׁר הוּא נִזְקָק לַעֲשׂוֹת זֹאת, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֵיזֶה רַע, עוֹשֶׂה זֹאת הַיְּהוּדִי בְּשִׂמְחָה, לֹא כְּהִתְפָּרְסוּת רופסת אֶלָּא כְּמַעֲנִיק מַתָּנָה לְמִי שֶׁמְּנַהֵל אֶת הַכֹּל, וְצִוָּה עָלָיו בְּמַצְפּוּנוֹ וּבְלִבּוֹ הַטָּהוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה וּלְוַתֵּר עַל זֶה. אֶלָּא שהותרנות מִצַּד הַמִּדּוֹת אֶפְשָׁר שֶׁיַּפְסִיד הַמְּוַתֵּר, אֲבָל הַמְוַתֵּר בַּעֲבוּר קוֹנוֹ, הֲלוֹא עַל זֶה נֶאֱמַר בְּדִיּוּק – אֵין שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד, אִם וותרת לְמַעַן בּוֹרַאֲךָ, יִבְרָא בַּעֲבוּרְךָ בּוֹרַאֲךָ הִזְדַּמְּנוּיוֹת עֲדִיפוֹת, שֶׁלֹּא שֵׁעַרְתָּ וְלֹא תֵּאַרְתָּ בְּחַיֶּיךָ, כִּי הַמִּדָּה הַזּוֹ חֲבִיבָה אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹתֵר, וְזוֹ הִיא כִּתְרָהּ שֶׁל אֵם הַמַּלְכוּת, עִקָּרָהּ שֶׁל בַּיִת, יְסוֹד אֻמָּתֵנוּ – הַמְּוַתְּרִים לְמַעַן הַבּוֹרֵא.

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הֵיטֵב, שֶׁמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת יִקְרֶה, וּמַה שֶּׁמַּגִּיעַ לִי – אֲקַבֵּל, הוּא יִזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַכֹּל, הוּא לֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם מַרְפֵּקִים, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל מוּכָן בַּעֲבוּרוֹ, בְּלִי מַאֲמָץ וּבְלִי מִלְחָמָה, לֹא מַעֲמָד, לֹא קַרְיֶרָה, לֹא עֲבוֹדָה, וְלֹא מָקוֹם הַשְׁפָּעָה, שׁוּם דָּבָר הוּא לֹא שֶׁלּוֹ, הוּא מְחַכֶּה וּמַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת, שֶׁהַבּוֹרֵא הַמְּנַהֵל הַכֹּל בְּדִיּוּק, יָבִיא לוֹ בִּשְׁעָתוֹ וּבִמְקוֹמוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ, אָדָם כָּזֶה אֵין לוֹ מְצִיאוּת שֶׁל נִסָּיוֹן עַל וַתְרָנוּת, כִּי הוּא רוֹאֶה בָּזֶה שִׁחְרוּר מֵאַחֲרָיוּת מְיֻתֶּרֶת, שֶׁלֹּא מְבִיאָה לוֹ תּוֹעֶלֶת יַתִּירָה, כַּאֲשֶׁר אֵינָהּ מוכרזת בַּשָּׁמַיִם. רָחֵל אִמֵּנוּ יָדְעָה, כִּי עִם כָּל הַכָּבוֹד הָרוּחָנִי הַנִּשְׂגָּב לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, אֵין אוֹר בַּשָּׁמַיִם מִמַּה שֶּׁלֹּא תִּתְעַנֶּה וְתִבְכֶּה, וְאֶת הָאוֹר הַזֶּה הִיא רוֹצָה לְהָאִיר עַל עַצְמָהּ.

וּבְנוֹגֵעַ אֵלֵינוּ, הֲרֵי אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים לְעוֹלָם מַה טּוֹב לָנוּ, וּמִי יוֹדֵעַ כֵּן? רַק הַבּוֹרֵא הַמְּנַהֵל אוֹתָנוּ, וְהוּא לֹא טוֹעֶה, וְהוּא גַּם לֹא עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר לְרָעָתֵנוּ, וְאִם הוּא מְסַדֵּר אֶת הַכֹּל בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֵרַע, לָמָּה לָנוּ לְהִתְלוֹנֵן כְּשֶׁלָּנוּ אֵין אֶת הַכֵּלִים לִמְדֹּד בֶּאֱמֶת, מַה טּוֹב וּמַה פָּחוֹת טוֹב, מַה מְדֻיָּק עֲבוּרֵנוּ וּמַה לֹא כָּל כָּךְ… וְזֶה גַּם כְּשֶׁאָנוּ בְּטוּחִים, לֹא כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁכֻּלָּנוּ אֲכוּלֵי סְפֵקוֹת וַחֲרָדוֹת מֵהֶעָתִיד בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן, לָכֵן הַוִּתּוּר כַּאֲשֶׁר יִדָּרֵשׁ לַעֲשׂוֹת – יִהְיֶה קַל יוֹתֵר, כִּי הֲלוֹא בִּכְלָל לֹא בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי מְוַתֵּר, אֲנִי פָּשׁוּט מַסְכִּים לְמַהֲלָךְ הָאֱלֹקִי הַנָּכוֹן.